מוצרט וסליירי
 | |
| מלחין | רימסקי-קורסקוב |
|---|---|
| ליברטיסט | אלכסנדר פושקין |
| סוגה | אופרה רוסית |
| מספר מערכות | 1 |
| זמן התרחשות העלילה | המאה ה-16 |
| שפה | רוסית |
| שנה | 1898 |
| מקום התרחשות העלילה | אוסטריה, העיר וינה |
_1898_as_Salieri.jpg)
מוצרט וסליירי (ברוסית: Моцарт и Сальери) היא אופרה במערכה אחת בשתי תמונות מאת ניקולאי רימסקי-קורסקוב, שנכתבה ב-1897 על פי לברית רוסית שנלקחה כמעט מילה במילה מדרמת השירה של אלכסנדר פושקין משנת 1830 באותו השם.
הסיפור עוקב אחר האגדה האפוקריפית לפיה אנטוניו סאליירי הרעיל את וולפגנג אמדאוס מוצרט מתוך קנאה במוזיקה של האחרון.[1] רימסקי-קורסקוב שילב ביצירה ציטוטים מהרקוויאם של מוצרט ומדון ג'ובאני. ריצ'רד טארוסקין הציב את האופרה הזו בהקשר ההיסטורי של התפתחות המסורת הריאליסטית באופרה הרוסית.[2]
היסטוריית ביצועים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הופעת הבכורה התקיימה בתיאטרון סולודובניקוב במוסקבה, שהועלתה על ידי האופרה הרוסית הפרטית של מוסקבה, ב-7 בדצמבר 1898 (לפי התאריך הרוסי הישן ב-25 בנובמבר). המנצח היה יוסיף טרופי ומעצב התפאורה מיכאיל ורובל.
פיודור שאליאפין, שבמקור שיחק בתפקיד סליירי, טען כי שר לעיתים קרובות את היצירה כמונודרמה (מחזה או אופרה של משתתף אחד). בבריטניה הוצגה ההופעה הראשונה ב-11 באוקטובר 1927, שוב עם שאליאפין בתפקיד סאליירי,[3] בעוד שהבכורה הראשונה בארצות הברית התרחשה ב-Forest Park, פנסילבניה, ב-1933.[4]
הדמויות[עריכת קוד מקור | עריכה]
| הדמות | סוג קול | צוות הבכורה מוסקבה, 7 בדצמבר 1898 (מנצח: יוסיף טרופי) |
|---|---|---|
| מוצרט | טֶנוֹר | ואסילי שקאפר |
| סאליירי | בָּרִיטוֹן | פיודור שליאפין |
| כנר עיוור | תפקיד שקט | |
| מקהלה מחוץ לבמה: שרה כמה תיבות של הרקוויאם של מוצרט בתמונה השנייה. | ||
תקציר[עריכת קוד מקור | עריכה]
זמן : סוף המאה ה-18 מקום : וינה, אוסטריה
תמונה 1[עריכת קוד מקור | עריכה]
סליירי נהנה ממעמד חברתי גבוה כמלחין והתמסר לשירות אמנותו. אולם בסתר, הוא מקנא ביצירותיו של מוצרט משום שהוא מזהה את איכותן המעולה, במיוחד לאור מה שהוא רואה כדמות ה"בטלן" של מוצרט. סליירי מזמין את מוצרט לארוחת ערב ומתכנן להרעיל אותו.
תמונה 2[עריכת קוד מקור | עריכה]
מוצרט וסליירי סועדים בפונדק. מוצרט מוטרד מעבודתו על הרקוויאם שלו, שזר בלבוש שחורים הזמין ממנו. מוצרט נזכר בשיתוף הפעולה של סליירי עם פייר בומרשה ושואל אם זה יכול להיות נכון שבומארשה הרעיל פעם מישהו, שכן גאונות ופשיעה בוודאי לא עולים בקנה אחד. לאחר מכן סליירי שופך בחשאי רעל למשקה של מוצרט. מוצרט מתחיל לנגן, כשסליירי מתחיל לבכות. מוצרט רואה את זה, אבל סליירי מפציר במוצרט להמשיך. מוצרט מתחיל להרגיש רע ועוזב. סאליירי מסיים את היצירה בהתחשב באמונתו של מוצרט שגאון לא יכול לרצוח: האם מיכלאנג'לו לא הרג עבור העבודות שלו בבזיליקת פטרוס הקדוש בוותיקן, או שמא אלו היו שמועות סרק?
הקלטות[עריכת קוד מקור | עריכה]
הקלטות אודיו ( בעיקר הקלטות אולפן ) מקור: www.operadis-opera-discography.org.uk Motsart i Salyeri (רוסית)
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הולדן, אמנדה (עורכת), The New Penguin Opera Guide, ניו יורק: Penguin Putnam, 2001.ISBN 0-14-029312-4
- Warrack, John and West, Ewan, The Oxford Dictionary of Opera New York: OUP: 1992 ISBN 0-19-869164-5
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- "רימסקי-קורבקוב: מוצרט וסליירי באתר operatoday.com, 22 באוקטובר 2005
- אלכסנדר פושקין: מוצרט וסליירי באנגלית
- מוצרט וסליירי, אופ. 48 ב- IMSLP
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Davies, Peter J., "Mozart's Illnesses and Death - 2. The Last Year and the Fatal Illness" (October 1984). The Musical Times, 125 (1700): pp. 554-557, 559-561.
- ^ Taruskin, Richard (1970). "Realism as Preached and Practiced: The Russian Opera Dialogue". The Musical Quarterly. LVI (3): 431–454. doi:10.1093/mq/LVI.3.431.
- ^ trove.nla
- ^ Harlow Robinson, "Rimsky-Korsakov's Mozart and Salieri". New York Times, 16 August 1981.
בקרת זהויות  |
|
|---|