מועצת המטבע פלשתינה (א"י)
 סמל מועצת המטבע הארצישראלית | |
 | |
| משכן הסוכן של מועצת המטבע פלשתינה (א"י), בבנק ברקליס דומיניון קולוניאול ואוברסיס שבכיכר אלנבי בירושלים (כיום כיכר צה"ל). | |
| פעילות | מועצת מטבע |
|---|---|
| מדינה |
פלשתינה (א"י)  |
| מטה הארגון |
לונדון |
| תקופת הפעילות |
1927 – יולי 1952 (כ־25 שנים) |
  | |
מועצת המטבע פלשתינה (א"י) הייתה מוסד מוניטרי בריטי, אשר החל לפעול בשנת 1927, והיה אחראי על הנפקת המטבע של ארץ ישראל המנדטורית. מקום מושבה של מועצת המטבע היה בלונדון, והיא נוהלה על ידי משרד המושבות. נציגות מועצת המטבע בארץ, הייתה בסניף בנק ברקליס דומיניון קולוניאול ואוברסיס בירושלים. מועצת המטבע סיימה את תפקידה בשנת 1952.
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
האימפריה הבריטית, נהגה לנהל במושבותיה, במדינות חסותה ובמנדטים, הסדרים כלכליים שהתבססו על ריכוז המדיניות המוניטרית בבריטניה והנפקת מטבע מקומי, תמורת הפקדה של ליש"ט[1].
נוהג זה הקנה לבריטניה יתרונות כלכליים, שהיקפם התברר בתקופת מלחמת העולם השנייה. השיטה הקנתה למעצמה מקורות אשראי נוחים למימון הוצאות המלחמה במדינות החסות[1].
בהתאם לאותם כללים נהגה ממשלת המנדט גם בארץ ישראל.
ב- 1927 מינה שר המושבות את חברי המועצה, ומשרדו פרסם את תחומי אחריותה ויעדיה, אשר כללו גם את עבר הירדן.
שיטת העבודה של המועצה[עריכת קוד מקור | עריכה]
השיטה על פיה נהגה מועצת המטבע הארצישראלית, הייתה זהה בתוצאותיה לשיטה בה מטבע של מדינה מושתת על בסיס יתרות הזהב שלה. למעשה משנת 1927 אז החליפה הלא"י את הלירה המצרית, כהילך החוקי בארץ ישראל המנדטורית, הנפיקה המועצה שטרות כסף ביחס של 1 : 1 לא"י כנגד ליש"ט. באופן זה ללא"י היה כיסוי של 100 אחוז, דבר שהקנה אמינות למטבע הארץ ישראלי[2].
לשיטה זאת היו יתרונות וחסרונות, מצד אחד, היא הבטיחה המרה חופשית בשער חליפין מאוזן וקבוע, ובכך עודדה סחר חוץ חופשי וכניסת מט"ח לארץ אך מצד שני מנעה השיטה מהממשלה המקומית לנהל מדיניות מוניטרית עצמאית[3].
בתקופת המנדט אמנם נטתה דעת הקהל המקומית בעד שיטת המטבע, וצידדה ביוקרה שהעניקה הליש"ט ללא"י, אך הבנקים המקומיים לא ראו במועצת המטבע תחליף לבנק מרכזי, ממנו יוכלו לקבל סיוע בזמנים קשים, ואת יתרות הנזילות החזיקו בשוק הכספים של לונדון[4].
שטרי הכסף של המועצה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הצעות להנפקת מטבע ייחודי לארץ ישראל, עלו כמה פעמים החל משנת 1917. ההצעה החמישית ביוזמת בנק אנגלו-פלשתינה היא שהביאה לכינוסן של וועדות המטבע שעל בסיס דיוניהם הוקמה מועצת המטבע.
שטרי הכסף של מועצת המטבע היו השטרות הראשונים שהונפקו עבור ארץ ישראל, נכנסו למחזור ביום שני, ה-1 בנובמבר 1927, ושמשו הליך חוקי גם בעבר הירדן וברצועת עזה. ערכי השטרות בסדרה היו 500 מיל, 1 לא"י, 5 לא"י, 10 לא"י, 50 לא"י ו- 100 לא"י. שטרי הכסף היו בצבעים שונים, ונשאו ציורים של מגדל דוד, כיפת הסלע, המגדל הלבן, וקבר רחל.
במשך כל שנות פעילותה של המועצה לא שונה עיצוב השטרות, למעט תאריכי ההנפקה וחתימות חברי המועצה.
אובדן משלוחי שטרות[עריכת קוד מקור | עריכה]
שטרי הכסף שהונפקו על ידי המועצה הודפסו בבריטניה, ונשלחו לארץ ישראל באוויר או בים. בין השנים 1936-1944, אבדו 3 משלוחים כאלה, עקב טביעתן של שתי אוניות והתרסקותו ושריפתו של מטוס אחד. בשלושת המשלוחים יחד אבד סך כולל של שטרות בשווי של 2,100,000 לא"י.
המועצה פרסמה את דבר האובדן, בתוספת המספרים הסידוריים של השטרות בעיתון הרשמי. הציבור הוזהר לא לקבל ולא להשתמש בשטרות.
מכירה פומבית של שטרות נדירים[עריכת קוד מקור | עריכה]
שטרות מהסדרה שהונפקה על ידי מועצת המטבע הארץ ישראלית, נחשבים במאה ה-21 כנדירים, וגורמים עניין רב אצל אספנים. שטרות כאלו, נמכרים במכירה פומבית בבתי המכירות הידועים בעולם, כגון מכירה שבוצעה בשנת 2013 בבית המכירות ספינק, בה נמכר, לאיש עסקים ערבי, שטר, משנת 1929, שערכו הנומינלי 100 לא"י, תמורת סכום של 65,000 ליש"ט[5].
פיזור מועצת המטבע[עריכת קוד מקור | עריכה]
עם תחילת הדיונים על סיום המנדט הבריטי על ארץ ישראל, בנובמבר 1947, הודיעו הבריטים שהישארות בגוש השטרלינג תהיה החלטה של השלטון החדש שיוקם בארץ ישראל[6]. ב-22 בפברואר 1948 הוצאה ארץ ישראל המנדטורית באופן רשמי מגוש השטרלינג בעקבות החלטת ממשלת בריטניה[7][8]. אקט זה, קודם על ידי בנק אנגלו-פלשתינה, בהכנת עתודה של מזומנים גדולה, אשר מנעה זעזוע בשוק המזומנים, וגל המשיכות שהחל עם הסילוק מגוש הליש״ט, פסק תוך ימים ספורים[9][10]. בתחילת מרץ 1948 הודיעה ממשלת בריטניה שפעילות מועצת המטבע בארץ ישראל תפסק ב-15 יולי 1948, כלומר חודשיים אחרי סיום המנדט. מיד הוחל ביישום התוכנית להנפקת מטבע ישראלי[11]. באפריל 1948, נפגש עובד בן עמי עם אנשי מועצת המטבע בלונדון והם הבטיחו שיעבירו את חלקו היחסי של היישוב היהודי ביתרות המטבע לידי בנק אנגלו-פלשתינה[12].
עם הקמת המדינה, מועצת המטבע המשיכה לתפקד בלונדון והנפיקה שטרות עבור עבר הירדן, ורצועת עזה. אמנם הייתה נכונות מצידה להמשיך ולהנפיק לירות ארץ ישראליות תמורת לי"ש, גם עבור המדינה, אך לא היה בכך כל הגיון שכן בעקבות זאת הייתה מוגבלת כמות המזומנים שבשטחה של ישראל. ב-16 באוגוסט 1948 הכריזה מועצת המדינה הזמנית על הנפקת הלירה הישראלית והוחלט כי בנק אנגלו-פלשתינה ינפיק את שטרות המדינה, במקום מועצת המטבע[13]. הנפקת הלירה תאומה עם ממשלת בריטניה, והיא ברכה על המהלך[14]. עם כינונה ערכה של הלירה נקבע בשיווין מול שער הלירה השטרלינג[15].
ב-29 בינואר 1949, הודיעה בריטניה על הכרה דה פקטו במדינת ישראל[16]. עובדה זאת הביאה לפתיחת משא ומתן בין המדינות על יישוב מחלוקות כלכליות. בחודש מאי 1949 נערכו דיונים בלונדון על חלקות יתרות מועצת המטבע[17]. את המשא ומתן הוביל דוד הורוביץ, המנכ"ל הראשון של משרד האוצר. בסופם של הדיונים הוסכם ש-15 מיליון לי"ש מיתרות מועצת המטבע יועברו למדינת ישראל[18][19].
ב-יולי 1950 הוחזרה ירדן לגוש השטרלינג[20], בממלכה הונהג דינר השווה בערכו ל-1 ליש"ט[21], ולצורך כך הוקמה מועצת מטבע חדשה, שתנהל את הנושאים המוניטריים[22]. באפריל 1949 הגיעה גם ירדן להסכם על חלקה ביתרות מועצת המטבע שיועברו לרשותה, כחלק מהסכם סיוע כספי מבריטניה[23][24].
ברצועת עזה, שהייתה תחת שלטון מצרי המשיכו להשתמש במטבע הארץ הישראלי, שכן בריטניה נתנה את ערבותה להמרתו בבוא העת. מצרים, שלא כמו ישראל וירדן, לא יישבה את נושא התביעות ההדדיות, עם ממשלת בריטניה, בגין שליטתה ברצועת עזה. בשנת 1951 החליף השלטון המצרי את המטבע ברצועת עזה, במטבע מצרי.
בינואר 1951 הוכרז על פירוק מועצת המטבע של פלשתינה (א"י)[25][26]. הליכי הפירוק נמשכו עד קיץ 1952, במהלכם נפדו כל השטרות, ואיגרות החוב שהנפיקה, ויתרת הכספים הועברה ברובה לממשלת בריטניה לתשלום חובות לאזרחיה שהיו עובדי ממשלת המנדט[27][28].
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- שטרות מועצת המטבע של פלשתינה (א"י) - באתר של רפאל (רפי) דבח.
- יגאל ארקין, הכסף האבוד של מועצת המטבע בפלשתינה - באתר קולקט.
- טל לויו לין, הכרזת העצמאות הכספית של ישראל - 17.8.1948 היום לפני 62 שנה, באתר הארץ, 16 באוגוסט 2010
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 המטבע הא"י - והקשר עם השטרלינג, הַבֹּקֶר, 25 בפברואר 1948
- ^ מאיר חת, "מבוא לכלכלה גרסה ישראלית : וצפחת השמן לא תחסר?", הוצאת מוסד ביאליק, ירושלים, 1989, עמוד: 142
- ^ יהושע פורת ויעקב שביט, "ההיסטוריה של ארץ-ישראל - המאנדאט והבית הלאומי (1917 - 1947)", יד יצחק בן-צבי כתר הוצאה לאור, ירושלים, 1998, עמוד: 118
- ^ ו דוסרולר, משק הכספים והמימון של א"י ב-1947, על המשמר, 2 באפריל 1948
- ^ דורון פסקין, שטר נדיר מארץ ישראל נמכר ב-100 אלף ד', באתר כלכליסט, 14 באפריל 2013
- ^ אין ודאות שארץ ישראל תישאר בגוש השטרלינג, משמר, 16 בנובמבר 1947
- ^ נון בן נון, מה מביאה הוצאתנו מגוש השטרלינג, דבר, 23 בפברואר 1948
- ^ שער הלירה שלנו גבוה משער הליש"ט, מעריב, 3 במרץ 1948
- ^ חיים ברקאי, "ימי בראשית של המשק הישראלי", הוצאת מוסד ביאליק, ירושלים, 1990, עמוד: 25
- ^ סופרנו הכלכלי, אין צידוק לבהלת החוסכים בבנקים, הארץ, 23 בפברואר 1948
- ^ כך יוקם המטבע העברי החדש, מעריב, 19 במרץ 1948
- ^ מועצת המטבע בלונדון תקשר עם א"י גם אחרי ה־15 במאי, הארץ, 21 באפריל 1948
- ^ הלירה הישראלית - המטבע של המדינה, על המשמר, 17 באוגוסט 1948
- ^ לונדון מקבלת בברכה את המטבע שלנו, מעריב, 18 באוגוסט 1948
- ^ מ. אטר, המטבע החדש, הארץ, 17 באוגוסט 1948
- ^ יהושע בן אריה, " ההיסטוריה של ארץ-ישראל - מלחמת העצמאות (1947 - 1949)", יד יצחק בן-צבי כתר הוצאה לאור, ירושלים, 1983, עמוד: 90
- ^ משא ומתן לחוזה מסחרי בלונדון, הַבֹּקֶר, 12 במאי 1949
- ^ אנגליה תשחרר 15 מיליון לי"ש, על המשמר, 29 במאי 1949
- ^ דוד הורוביץ לעורכי העיתונים: בשחרור יתרות השטרלינג הוכח מעמד שויון, דבר, 13 ביוני 1949
- ^ ד"ר ר וואלטש, ירדן חזרה לגוש השטרלינג, הארץ, 2 ביולי 1950
- ^ מטבע נפרד בעבר הירדן, המשקיף, 25 ביוני 1948
- ^ עבה"י תחזור לגוש השטרלינג, קול העם, 12 בספטמבר 1948
- ^ עזרה כספית בריטית לעבה"י, הצופה, 15 באפריל 1949
- ^ י. מוסרי, התקציב שגרם למשבר פרלמנטארי בירדן, הארץ, 6 במאי 1951
- ^ מועצת המטבע הפלשתינאי - תחוסל השבוע, הַבֹּקֶר, 14 בינואר 1951
- ^ תחוסל מועצת המטבע הפלשתינית, על המשמר, 14 בינואר 1951
- ^ יפסיקו לפדות שטרי כסף פלשתינאים, הצופה, 30 במרץ 1952
- ^ שאלת אגרות החוב של המנדט, הצופה, 24 ביולי 1952