מוסיה ארד

מוסיה ארד (נולדה בשנת 1945) היא משפטנית ישראלית. ארד כיהנה כנשיאת בית המשפט המחוזי בירושלים משנת 2005 ועד פרישתה ב-2012.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולדה בישראל לאליהו מני ולצפורה גמזו, אחותו של ד"ר חיים גמזו. למדה בגימנסיה העברית בירושלים. בשנות ה-60 למדה משפטים באוניברסיטה העברית בירושלים, ולאחר מכן הוסמכה כעורכת דין. בשנת 1970 החלה לעבוד במשרד המשפטים בתפקידים שונים, בין השאר הייתה עוזרת בכירה ליועצים המשפטיים מאיר שמגר ואהרן ברק. בסוף שנות ה-70 החלה לעבוד בפרקליטות המדינה והתמנתה כעוזרת בכירה לפרקליט המדינה גבריאל בך.

בשנת 1982 מונתה לשופטת בית משפט השלום בירושלים, וב-1990 מונתה לשופטת של בית המשפט המחוזי בירושלים. בשנת 2001 מונתה לסגן נשיא של בית המשפט המחוזי בירושלים, וכעבור ארבע שנים, ביולי 2005, מונתה לנשיאתו וכיהנה בתפקיד זה עד נובמבר 2012. פרשה לגמלאות ב-3 ביוני 2013.

נשואה לפרופ' אילן ארד, מנהל מחלקת ילודים ופגים בבית החולים הדסה הר הצופים בירושלים. למוסיה ולאילן ארד שלושה בנים, והם מתגוררים בשכונת רמות בירושלים.

משפטים בולטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1999 ישבה ארד בהרכב שהרשיע את אריה דרעי בקבלת שוחד.

בשנת 2002 פרסמה פסק דין תקדימי שבו הורתה למדינה לשחרר 35 סינים שנכלאו והוצאו נגדם צווי גירוש, ודרשה לעשות מאמץ למצוא להם מקומות עבודה ולאפשר להם לעבוד בישראל לפחות למספר חודשים.

בשנת 2007 ישבה בהרכב בית הדין למשמעת של שופטים שדן בעניינה של שופטת בית המשפט לעניינים מקומיים בחיפה הילה כהן, שהואשמה שערכה פרוטוקולים של דיונים שכלל לא התקיימו. ארד הייתה בדעת מיעוט וסברה שעל כהן לסיים את תפקידה כשופטת.

באותה שנה עלה שמה של ארד לכותרות לאחר שהתערבה בשחרורה של עובדת זרה מן הפיליפינים שטיפלה בעבר בהוריה ונעצרה בידי משטרת ההגירה. במשטרה טענו שארד ניצלה את מעמדה כדי להגן על העובדת ואף הטיחה בנציג משטרת ההגירה דברים שאינם הולמים את תפקידה. ארד טענה כי מילאה את חובתה להגן על החלש והכחישה את הטענה על התבטאויות שאינן הולמות.

ארד הייתה שופטת בהרכב שזיכה את אהוד אולמרט בפרשת מעטפות הכסף, אבל בית המשפט העליון הרשיע את אולמרט בפרשה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוסיה ארד, באתר הרשות השופטת