מוסגז
 | |
| נתונים כלליים | |
|---|---|
| סוג |
חברת מניות פתוחה; נסחרת בבורסה לניירות ערך במוסקבה |
| מוטו | אין |
| תקופת הפעילות |
1939–הווה (כ־85 שנים)  |
| מיקום המטה | מוסקבה, רוסיה |
| ענפי תעשייה | פטרוכימיה |
| מוצרים עיקריים | נפט, גז טבעי |
|
www | |
  | |
מוסגז (ברוסית: ОАО Мосгаз) היא חברת גז מוסקבאית, המספקת אנרגיה, חום וגז, לכלל תושבי העיר מוסקבה ונחשבת לאחת החברות המובילות ברוסיה. היא מספקת תשתיות גז באמצעות חברת הבת מוספרום גז, שמאז 1948 מתמחה בפתרון סוגיות של שירות ציוד גז למפעלים תעשייתיים ועירוניים בעיר.
המטרה העיקרית של החברה היא אספקת גז ללא בעיות לצרכנים במטרופולין המוסקבאי, כמו גם פיתוח ושיפור התוכנית הכללית לאספקת גז סדירה. החברה מפעילה יותר מ-7,500 ק"מ של רשתות גז. מתוך 23 מיליארד מ"ק גז טבעי המועבר על ידי מוסגז (5% מכלל הצריכה בפדרציה הרוסית), 86% מהווים מתקני ייצור חום ואנרגיה של חברת מוסאנרגו ו-MOEK, 11% מיועדים למפעלים תעשייתיים ועירוניים, 3% – עבור 1,818,373 דירות.[1]
מוסגז חיברה 24,088 בנייני מגורים לגז, בהם פועלים 1,810,155 תנורי גז, 126,335 תנורי חימום מים מיידיים (לאספקת מים חמים) ו-6,190 דודי צילינדר (לצורכי חימום).[1]
מוקד החירום של החברה במקרים של דליפת גז הוא 104.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
תפוקת הגז במוסקבה[עריכת קוד מקור | עריכה]
עד המאה ה-17 כל ערי העולם היו מוארות בלפידים, ורק בתחילת המאה ה-17 החלו להשתמש בפנסי רחוב ובשמנים טבעיים לתאורת רחוב.
ב-29 בינואר 1865 הדומה העירונית של מוסקבה סיכמה חוזה עם אנשי עסקים אנגלים והולנדים להדלקת מוסקבה בגז לתקופה של 30 שנה. הקבלנים קיבלו מונופול על כיסוי העיר בגז, כמו גם ייבוא פטור ממכס של ציוד וחומרים להקמת מפעל לייצור גז מלאכותי לפחם, צינורות גז, מנורות, מבערים וציוד אחר. הפחם יובא מאנגליה. ב-29 בנובמבר 1865 החלה הזרמת הגז לצינורות גז תת-קרקעיים ברחוב לאספקה למנורות הרחוב שהופעלו באמצעות גז.
בנובמבר ובדצמבר 1866 בסמטת סוסלני במוסקבה, סיימה חברת בוקיה וגולדסמית' את הקמת המפעל לייצור גז ובעיקר עסקו בהנחת רשתות גז עירוניות. בחג המולד הוארו כיכר הקרמלין במוסקבה ורחוב טברסקאיה באור גז.
בינואר 1867 תעשיית הגז במוסקבה מועברת לרשות החברה הבריטית City of Moscow Gas Company Limited.
בשנת 1888 יזמים אנגלים מעבירים את הזיכיון לחברה צרפתית ולחברת תאורה מקומית. ב-29 בינואר 1895 פג תוקף החוזה לכיסוי הגז של מוסקבה. מועצת העיר הרחיבה את הפריבילגיות לזכיינים למשך 10 שנים, שלאחריהן כלכלת הגז לאחריות העיר ואכן בינואר 1905 ממשל העיר קיבל לידיו את ניהול הגז של מוסקבה: מפעל הגז, 215 ורסטאות של רשתות גז, 8,735 מנורות גז, 3720 צרכנים פרטיים. העלות הכוללת של כלכלת הגז הייתה 2.5 מיליון רובל. בשנים 1910–1914 שופץ מפעל הגז וייצור הגז הגיע ל-18.7 מיליון מטרים קוב לשנה. בשנת 1917 מפעל הגז מוכר כמפעל בעל חשיבות לאומית עליונה, אשר כיבויו אינו מקובל בשום מצב.
הקמה ותולדות החברה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1931 הוקמה חברת מוסגז והוזמן מפעל נפטוגז לייצור גז מנפט.
בשנת 1939 בהחלטת הוועד המנהל של מוסקבה בוצע תיאום פעילות מתקני הגז, מוסגז הועברה לאחריות מינהל הדלק והאנרגיה של העיר מוסקבה. בשנת 1941 ייצור הגז המלאכותי במוסקבה הגיע לכדי 176.1 מיליון קוב מטרים לשנה, אורך רשתות הגז עמד על 546 ק"מ ומספר הדירות המחוממות בגז עלה ל-62.3 אלף. בנובמבר אותה שנה, הוועד המנהל של מוסקבה, פירק את מוסגז ונכסיה הועברו למשרד משק הדלק והאנרגיה (UTEX) של העירייה וב-1943 הוועד המנהל העירוני במוסקבה ארגן שוב חברה לניהול מערכת הגז, הדלק והאנרגיה - חברת Mosgorgaz. בשנת 1945 חברה זו הופכת לנאמנות הממשלתית במוסקבה להפעלת רשתות גז ויחידות שירות לצרכני גז ונקראה בשם "מוסגז".
עם הזמן ייצור ושימוש בגז צמח בהתמדה. לאחר מלחמת העולם השנייה, בשנת 1946 הושלמה בניית קו הגז סראטוב-מוסקבה, מה שהעניק תנופה נוספת להתפתחות הענף בעיר.
באפריל 1957, הוועד המנהל של מועצת העיר מוסקבה (בהתחשב בגידול באספקת הגז הטבעי לבירה) החליט להפסיק את ייצור הגז ולארגן את ייצור ציוד הגז להתאוששות של צרכני משק הבית, מפעלי תעשייה ותחנות תרמיות במפעל הגז העירוני. מרבית הגז לעיר מיובא.
בשנים הבאות הונחו צינורות גז נוספים שהגדילו את אספקת הגז, כאשר מוסגז הופכת לחברה הגז העיקרית במוסקבה.
בשנת 1988 החברה אורגנה מחדש אך נותרה חברה בבעלות העירייה עד שנת 2012, אז הוחלט להפריט את החברה. עיריית מוסקבה הודיעה על הפיכת מוסגז לחברת מניות פתוחה הנסחרת בבורסת מוסקבה.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של מוסגז
