מוט דה הופל
.png) | |
| להקת מוט דה הופל (1974). משמאל לימין: דייל גריפין, אריאל בנדר, מורגן פישר, פיט אוברנד ווטס ואיאן האנטר | |
| מקום הקמה |
הרפורדשייר  |
|---|---|
| מוקד פעילות | בריטניה |
| תקופת הפעילות | 1966–1980 (כ־14 שנים) |
| סוגה |
גלאם רוק הארד רוק |
| שפה מועדפת | אנגלית |
| חברת תקליטים |
Rockfield Studios איילנד רקורדס אטלנטיק רקורדס CBS Records International Vertigo Records |
| שיתופי פעולה בולטים | דייוויד בואי |
| פרסים והוקרה |
MOJO Awards |
| https://www.mottthehoople-74.com/ | |
| פרופיל ב-IMDb | |
| חברים | |
|
Pete Overend Watts מיק ראלפס Ian Hunter Dale Griffin | |
  | |
מוט דה הופל (באנגלית: Mott the Hoople) הייתה להקה אנגלית שפעלה בשנות ה-60 וה-70 וניגנה בסגנון גלאם רוק והארד רוק. בשנות פעילותה הקליטה 7 אלבומי אולפן, 9 אלבומי הופעות חיות, 13 אלבומי אוסף ו-15 סינגלים. לאחר התפרקותה ב-1980 ערכה הלהקה מספר מופעי איחוד.
ההיסטוריה של הלהקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
Doc Thomas Group[עריכת קוד מקור | עריכה]
הלהקה הוקמה ב-1966 בעיר הרפורד שבמחוז הרפורדשייר, אנגליה בשם "קבוצת דוק תומאס" (Doc Thomas Group). מקימיה היו מיק ראלפס (גיטרה) (אנ'), סטן טיפינס (שירה) (Stan Tippins) ופיט אוברנד ווטס (גיטרה בס) (אנ'). בהרכב זה יצאו למסע הופעות באיטליה וב-1967 הוציאו אלבום ראשון בעזרת חברת הקלטות באיטליה שנקרא The Italian Job.
ב-1968 הצטרפו ללהקה דייל גריפין (מתופף) (אנ') וורדן אלן (אורגן) (אנ')[1]. בהרכב חדש זה הקליטה הלהקה מספר גרסאות דמו באולפני רוקפילד (אנ') שבמונמות'.
תחילתה של "מוט דה הופל"[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1969 צדה הלהקה את תשומת ליבו של המפיק המוזיקלי גיא סטיבנס (אנ') מחברת המוזיקה איילנד רקורדס. סטיבנס לקח את הלהקה תחת חסותו וערך בה מספר שינויים כשבין השאר גייס את איאן האנטר (אנ') כזמר מוביל ופסנתרן ואת סטן טיפינס, שמילא תפקיד זה, מינה לאחראי על מסעות הלהקה. סטיבנס שינה גם את שם הלהקה ל"מוט דה הופל" על שם ספר שקרא בשם דומה (אנ') שכתב וילארד מאנוס (אנ').
בנובמבר 1969 יצא אלבומה הראשון של מוט דה הופל בשם Mott the Hoople (אנ') שכלל בעיקר גרסאות כיסוי לשירים ידועים. האלבום לא זכה להצלחה מסחרית אך הפך עם השנים לקאלט.
בספטמבר 1970 יצא אלבומה השני של הלהקה שנקרא Mad Shadows (אנ'). אלבום זה זכה ליותר הצלחה והגיע למקום ה-48 בדירוג הבריטי אולם נכשל בקופות.
במרץ 1971 יצא אלבומה השלישי של הלהקה שנקרא Wildlife (אנ') ועל אף שטיפס למקום ה-44 בדירוג הבריטי נכשל בקופות.
בנובמבר 1971 יצא לאור אלבומה הרביעי שנקרא Brain Capers (אנ'). אלבום זה נכשל בקופות ולא דורג כלל בבריטניה. בנוסף בוטל מסע הופעות בבריטניה ובמקביל נכשלה הופעה חיה בשווייץ. כל אלו הביאו את הלהקה למשבר ולסף פירוק.
שנות ה"זוהר"[עריכת קוד מקור | עריכה]
הידיעות על המשבר של הלהקה ועל כוונתה להתפרק הגיעו לאוזניו של מעריץ הלהקה דייוויד בואי שנפגש איתם ושכנע אותם להישאר מאוחדים. כמו כן כתב להם את השיר All the Young Dudes (אנ') אותו הוציאה הלהקה תחילה כסינגל. השיר הפך להצלחה גדולה כשדורג מקום 3 במצעד הסינגלים הבריטי, מקום 37 בדירוג בילבורד הוט 100 ומקום 31 במצעד הקנדי. השיר היווה את הציר המרכזי באלבום החמישי שהוציאה הלהקה בספטמבר 1972 שנקרא גם הוא All the Young Dudes (אנ') ודייוויד בואי היה שותף ביצירתו. האלבום נמכר בהצלחה וטיפס למקום ה-21 במצעד האלבומים הבריטי, למקום ה-89 בדירוג בילבורד 200 בארצות הברית ולמקום ה-61 בדירוג קנט מיוזיק רפורט באוסטרליה.
לאחר הוצאת האלבום החמישי עזב האורגניסט ורדן אלן (אנ') והלהקה, בהרכב המצומצם, הוציאה ביולי 1973 את אלבומה השישי Mott (אנ'). אלבום זה זכה להצלחה מסחרית גדולה ודורג במקום השביעי במצעד האלבומים הבריטי, במקום ה-35 בדירוג בילבורד 200 בארצות הברית, במקום 43 בדירוג מגזין RPM בקנדה ובמקום ה-57 בדירוג קנט מיוזיק רפורט באוסטרליה.
במאי 1973, לאחר הקלטת האלבום "Mott", הובאו שני נגני אורגן חלופיים: מורגן פישר (אנ') ומיק בולטון (Mick Bolton) (שניהם היו נגני ליווי באלבומים קודמים של הלהקה). בהמשך השני עזב בולטון והוחלף על יד בלו וויבר (אנ'). כמו כן עזב את הלהקה ב-1973 המייסד והגיטריסט מיק ראלפס (אנ') והוחלף על ידי הגיטריסט אריאל בנדר (אנ')[2].
בשלהי 1973 הוציאה הלהקה את הסינגל המצליח Roll Away the Stone (אנ') שהגיע למקום השמיני בדירוג מצעד הסינגלים הבריטי ובהמשך נכלל באלבום השביעי של הלהקה The Hoople (אנ') שיצא להפצה במרץ 1974. אלבום זה זכה גם הוא להצלחה ודורג במקום 11 במצעד האלבומים הבריטי ובמקום 28 בדירוג בילבורד 200 בארצות הברית. עם החומרים מאלבום זה ואחרים יצאה הלהקה למסע הופעות בארצות הברית כשלהקת החימום שלה הייתה להקת אירוסמית' ולהקה מסייעת הייתה להקת קווין. מסע הופעות זה חיזק את הקשור של מוט דה הופל עם להקת קווין והביא, בהמשך, למספר שיתופי פעולה בין הלהקות. בין השאר ליוו בריאן מיי, פרדי מרקיורי ורוג'ר טיילור שיר סולו של איאן האנטר וכן שרו איאן האנטר (סולן להקת מוט דה הופל), מיק רונסון ודייוויד בואי את השיר של הלהקה "All the Young Dudes" (אנ') במופע המחווה לפרדי מרקיורי שנערך ב-1992 (כחצי שנה לאחר מותו של פרדי מרקורי).
בנובמבר 1974 יצא אלבומה השמיני של הלהקה בשם Live (אנ'). היה זה אלבום של הקלטות ממסע ההופעות בארצות הברית שהתקיים מוקדם יותר אותה שנה. ההצלחה של האלבום הייתה בינונית והוא טיפס למקום ה-32 במצעד האלבומים הבריטי ולמקום ה-23 בדירוג בילבורד 200 בארצות הברית.
להקת "מוט"[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר הכנת האלבום Live התחוללו מספר שינויים בלהקה. מיק רונסון החליף את אריאל בנדר אבל זמן קצר לאחר מכן עזבו רונסון ואיאן האנטר את הלהקה. לשלושת האמנים שנשארו (ווטס, גריפין ופישר) הצטרפו הגיטריסט ריי מייג'ורס (Ray Majors) והזמר נייג'ל בנג'מין (Nigel Benjamin). במסגרת השינויים אימצה הלהקה את השם החדש "מוט" (Mott).
ב-1975 הוציאה הלהקה אלבום ראשון תחת השם החדש בשם Drive On (אנ'). האלבום זכה לתגובות פושרות ולחוסר הצלחה קופתית והגיע למקום 35 במצעד האלבומים הבריטי ולמקום ה-160 בדירוג בילבורד 200 בארצות הברית.
ב-1976 הוציאה הלהקה אלבום שני בשם Shouting and Pointing (אנ'). האלבום זכה להצלחה מועטה ביותר ולחוסר במכירות ודורג במקום ה-70 במצעד האלבומים הבריטי ובמקום 180 בדירוג בילבורד 200.
להקת "בריטיש ליונז"[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעקבות האכזבה משני האלבומים חל משבר בלהקה, נייג'ל בנג'מין התפטר והוחלף תחילה על ידי סטיב היימס (Steve Hyams)[3] ובהמשך על ידי ג'ון פידלר (John Fiddler) כשבמקביל שענתה הלהקה את שמה ל British Lions (אנ').
ב-1977 הוציאה הלהקה אלבום בשם British Lions (אנ'). האלבום זכה לתגובות צוננות בקהל והגיע למקום 78 במצעד האלבומים הבריטי ולמקום 83 בדירוג בילבורד 200.
ב-1980 הוציאה הלהקה את האלבום Trouble with Women שנכשל גם הוא בקופות והגיע למקום 80 במצעד האלבומים הבריטי ולמקום 199 בדירוג בילבורד 200. היה זה אקורד הסיום של הפעילות הסדירה של הלהקה וחבריה פנו כל אחד לפעילות עצמאית.
האיחוד בשנות ה-90[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1989 ו-1990 התאחדה הלהקה במבנה המקורי שלה. הופעות האיחוד יצאו ב-1998 כאלבום בשם Shotgun Eyes שכלל שירים מהתקופה בה הופיעה הלהקה באיטליה תחת השם Doc Thomas Group.
באפריל 1999 התאחדה הלהקה לשתי הופעות בוולברהמפטון.
האיחוד ב-2009[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-2009 הודיעה הלהקה על 2 הופעות איחוד[4] שתוכננו לאוקטובר אותה שנה באולם המרסמית' אפולו (אנ') בלונדון. בעקבות ביקוש ער לכרטיסים הוסיפה הלהקה עוד 3 מועדים בתאריכים עוקבים. ההופעות זכו לביקורת חיובית על ידי המבקרים ולקהל שהגיע למופעים הוצע לקנות דיסקים של המופע בשם Live at HMV Hammersmith Apollo 2009[5].
בסוף נובמבר התאחדה הלהקה שוב למען מופע צדקה שנערך בגלאזגו, סקוטלנד.
האיחוד ב-2013[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-2013 התאחדה הלהקה לסדרת הופעות שכללה את הO2 ארנה בלונדון וכן את בירמינגהאם, גלאזגו, ניוקאסל ומנצ'סטר. דיסק של ההופעה החיה במנצ'סטר יצא לשוק ב-2014 בשם Live 2013.
ב-2016 נפטר חבר מתופף הלהקה דייל גריפין (אנ')[6] וב-2017 נפטר גם פיט אוברנד ווטס (אנ') מסרטן הגרון[7].
האיחוד ב-2018[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-2018 נערך איחוד של הלהקה לטובת מסע הופעות באירופה[8]. הצוות המקורי כלל את איאן האנטר, מורגן פישר ואריאל בנדר ואליהם הצטרפו הגיטריסטים ג'יימס מאסטרו (James Mastro) ומארק בוש (Mark Bosch), האורגניסט דניס דיבריזי (Dennis DiBrizzi), נגן גיטרת הבס פאול פייג' (Paul Page) והמתופף סטיב הולי (Steve Holley).
האיחוד ב-2019[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-2019 התאחדה הלהקה בהרכב כמעט זהה להרכב האיחוד של 2018 ויצאה למסע הופעות שכלל 6 הופעות בבריטניה וכן כ-10 הופעות בניו יורק. מסע הופעות נוסף בארצות הברית שתוכנן לשלהי אותה שנה בוטל בגלל בעיות טנטון באוזניו של איאן האנטר[9].
דיסקוגרפיה (אנ')[עריכת קוד מקור | עריכה]
| תאריך | שם הלהקה | שם האלבום | הרכב | ליווי מוזיקלי | הערות |
|---|---|---|---|---|---|
| 1969 | מוט דה הופל | Mott the Hoople (1969) (אנ') | מיק ראלפס (אנ'), פיט אוברנד ווטס (אנ'), דייל גריפין (אנ'), ורדן אלן (אנ') ואיאן האנטר (אנ') | גיא סטיבנס (אנ') (פסנתר) | אלבום אולפן |
| 1970 | מוט דה הופל | "Mad Shadows" (אנ') | מיק ראלפס, פיט אוברנד ווטס, דייל גריפין, ורדן אלן ואיאן האנטר | גיא סטיבנס (פסנתר) | אלבום אולפן |
| מרץ 1971 | מוט דה הופל | "Wildlife" (אנ') | מיק ראלפס, פיט אוברנד ווטס, דייל גריפין, ורדן אלן ואיאן האנטר | גיא סטיבנס, ג'רי הוגאן (Jerry Hogan), ג'ס רודן (אנ') (זמרה), סטן טיפינס (Stan Tippins) (זמרה), ג'ים ארצ'ר (Jim Archer) (ויולה) | אלבום אולפן |
| נובמבר 1971 | מוט דה הופל | "Brain Capers" (אנ') | מיק ראלפס, פיט אוברנד ווטס, דייל גריפין, ורדן אלן ואיאן האנטר | גיא סטיבנס, ג'ים פרייס (אנ') (חצוצרה) | אלבום אולפן |
| ספטמבר 1972 | מוט דה הופל | "All the Young Dudes" (אנ') | מיק ראלפס, פיט אוברנד ווטס, דייל גריפין, ורדן אלן ואיאן האנטר | אריאל בנדר (אנ') (גיטרה ושירה), מיק בולטון (Mick Bolton) (אורגן), דייוויד בואי (סקסופון), מורגן פישר (אנ') (אורגן), ריי מייג'ורס (Ray Majors) (גיטרה), מיק רונסון (גיטרה), באדי בורל (Buddy Bauerle) (חליל), מייק וולס (Mike Walls) (אורגן) וג'ף הנובר (Jeff Hanover) (ויבראסלפ (אנ')) | אלבום אולפן |
| 1972 | מוט דה הופל | "Rock and Roll Queen" (אנ') | מיק ראלפס, פיט אוברנד ווטס, דייל גריפין, ורדן אלן ואיאן האנטר | אלבום אוסף | |
| 1973 | מוט דה הופל | "Mott" (אנ') | מיק ראלפס, פיט אוברנד ווטס, דייל גריפין ואיאן האנטר | פול בקמסטר (צ'לו חשמלי), מורגן פישר, מיק הינס (Mick Hince) (פעמונים), אנדי מקיי (אנ') (סקסופון), גרהאם פרסקוט (אנ') (ויולה) ולהקת הליווי ת'נדרסיז (אנ') | אלבום אולפן |
| מרץ 1974 | מוט דה הופל | "The Hoople" (אנ') | מיק ראלפס, פיט אוברנד ווטס, דייל גריפין, אריאל בנדר ואיאן האנטר | יואי קייסי (אנ') (סקסופון), ג'ק מקפירסון (Jock McPherson) (סקסופון), מייק הורביץ (Mike Hurwitz) (צ'לו), לינזי דה פול (שירה), מיק ראלף (שירה), גרהאם פרסקוט (ויולה ופעמונים צינוריים) ולהקת הליווי ת'נדרסיז | אלבום אולפן |
| נובמבר 1974 | מוט דה הופל | "Live" (אנ') | איאן האנטר, פיט אוברנד ווטס, דייל גריפין, אריאל בנדר ומורגן פישר | בלו וויבר (אנ') (אורגן), מיק בולטון (אורגן) וסטן טיפינס (שירה) | אלבום חי |
| 1975 | מוט | "Drive On" (אנ') | איאן האנטר, פיט אוברנד ווטס, דייל גריפין, מורגן פישר, ריי מייג'ורס ונייג'ל בנג'מין | סטן טיפינס (שירה) | אלבום אולפן |
| 1976 | מוט דה הופל | "Greatest Hits" (אנ') | פיט אוברנד ווטס, דייל גריפין, מורגן פישר, מיק ראלפס, אריאל בנדר | דייוויד בואי, מיק רונסון (גיטרה), להקת הליווי ת'נדרסיז ולהקת הליווי סו אנד סאני (אנ') | אלבום אוסף |
| 1976 | מוט | "Shouting and Pointing" (אנ') | פיט אוברנד ווטס, דייל גריפין, מורגן פישר, ריי מייג'ורס ונייג'ל בנג'מין | אלבום אולפן | |
| 1977 | בריטיש ליונז | "British Lions" (אנ') | פיט אוברנד ווטס, דייל גריפין, מורגן פישר, ריי מייג'ורס וג'ון פידלר | סטן טיפינס (שירה) | אלבום אולפן |
| 1980 | בריטיש ליונז | "Trouble with Women" | פיט אוברנד ווטס, דייל גריפין, מורגן פישר, ריי מייג'ורס וג'ון פידלר | אלבום אולפן | |
| 1980 | מוט דה הופל | "Shades of Ian Hunter & Mott the Hoople" | מיק ראלפס, פיט אוברנד ווטס, דייל גריפין, ורדן אלן ואיאן האנטר | אלבום אוסף | |
| 1980 | מוט דה הופל | "Two Miles from Heaven" (אנ') | מיק ראלפס, פיט אוברנד ווטס, דייל גריפין, ורדן אלן ואיאן האנטר | אלבום אוסף | |
| 1981 | מוט דה הופל | "All the Way from Memphis" | מיק ראלפס, פיט אוברנד ווטס, דייל גריפין ואיאן האנטר | אלבום אוסף | |
| 1988 | מוט דה הופל | "The Collection: Ian Hunter & Mott the Hoople" | מיק ראלפס, פיט אוברנד ווטס, דייל גריפין, ורדן אלן ואיאן האנטר | אלבום אוסף | |
| 1990 | מוט דה הופל | "Walkin' with a Mountain" | מיק ראלפס, פיט אוברנד ווטס, דייל גריפין, ורדן אלן ואיאן האנטר | אלבום אוסף | |
| 1992 | מוט דה הופל | "London to Memphis" (אנ') | מיק ראלפס, פיט אוברנד ווטס, דייל גריפין, ורדן אלן ואיאן האנטר | אלבום אוסף | |
| 1993 | מוט דה הופל | "Ballad of Mott the Hoople – A Retrospective" | מיק ראלפס, פיט אוברנד ווטס, דייל גריפין, ורדן אלן ואיאן האנטר | אלבום אוסף | |
| 1996 | מוט דה הופל | "Original Mixed Up Kids" | מורגן פישר, אריאל בנדר | אלבום הופעה חיה (הוקלט עלי ידי ה BBC) | |
| 1997 | מוט דה הופל | "Super Hits" | מיק ראלפס, פיט אוברנד ווטס, דייל גריפין, ורדן אלן ואיאן האנטר | אלבום אוסף | |
| 1998 | מוט דה הופל | "Shotgun Eyes" | מיק ראלפס, פיט אוברנד ווטס, ורדן אלן, איאן האנטר ומרטין צ'מברס (אנ') המתופף | אלבום אוסף | |
| 1998 | מוט דה הופל | "All the Young Dudes: The Anthology" | מיק ראלפס, פיט אוברנד ווטס, דייל גריפין, ורדן אלן ואיאן האנטר | אלבום אוסף | |
| 2000 | מוט דה הופל | "Rock 'n' Roll Circus Live" | מורגן פישר, אריאל בנדר | אלבום הופעה חיה | |
| 2001 | מוט דה הופל | "Two Miles from Live Heaven" | מורגן פישר, אריאל בנדר | אלבום הופעה חיה | |
| 2001 | מוט דה הופל | "A Tale of Two Cities" | מיק ראלפס, פיט אוברנד ווטס, דייל גריפין, ורדן אלן ואיאן האנטר | אלבום אוסף | |
| 2004 | מוט דה הופל | "Mott the Hoople Live – 30th Anniversary Edition" | מורגן פישר, אריאל בנדר | אלבום הופעה חיה | |
| 2005 | מוט דה הופל | "Family Anthology" | מיק ראלפס, פיט אוברנד ווטס, דייל גריפין, ורדן אלן ואיאן האנטר | אלבום אוסף | |
| 2006 | מוט דה הופל | "Live Fillmore West" | מורגן פישר, אריאל בנדר | אלבום הופעה חיה | |
| 2007 | מוט דה הופל | "Fairfields Halls, Live 1970" | מיק ראלפס, פיט אוברנד ווטס, דייל גריפין, ורדן אלן ואיאן האנטר | אלבום הופעה חיה | |
| 2008 | מוט דה הופל | "In Performance 1970–1974" | מיק ראלפס, פיט אוברנד ווטס, דייל גריפין, ורדן אלן ואיאן האנטר | אלבום הופעה חיה | |
| 2009 | "Live at HMV Hammersmith Apollo 2009" | מיק ראלפס, פיט אוברנד ווטס, דייל גריפין, ורדן אלן ואיאן האנטר | אלבום הופעה חיה | ||
| 2014 | מוט דה הופל | "Live 2013" | מיק ראלפס, פיט אוברנד ווטס, ורדן אלן, מרטין צ'מברס ואיאן האנטר | אלבום אוסף |
מחוות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- השיר All the Way from Memphis מתוך האלבום "מוט" (אנ') נוגן בסרט אליס לא גרה כאן יותר.
- בשיר של להקת קווין "Now I'm Here" (אנ') שנכתב ב-1975 בהשפעת מסע ההופעות בארצות הברית, יחד עם מוט דה הופל, כלולה השורה "Down in the city, just Hoople and me"
- השיר "Man on the Moon" (אנ') של להקת אר.אי.אם, שיצא ב-1992, פותח בשורה "Mott the Hoople and the Game of Life, yeah, yeah, yeah, yeah..."
- השיר "All the Young Dudes" נוגן בסרט ג'ונו (2007)
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Willard Manus, Mott the Hoople, ISBN 0-7351-0377-1
- Ian Hunter, Diary of a Rock 'n' Roll Star, הוצאת אמזון[10] (אנ') ISBN 978-1897783092
- Strong, Martin C. (2000). The Great Rock Discography (5th ed.). Edinburgh: Mojo Books. pp. 671–2. ISBN 1-84195-017-3.
- Tobler, John (1992). NME Rock 'N' Roll Years (1st ed.). London: Reed International Books Ltd. p. 217. CN 5585
- Roberts, David (2006). British Hit Singles & Albums (19th ed.). London: Guinness World Records Limited. p. 381. ISBN 1-904994-10-5
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של מוט דה הופל
אתר האינטרנט הרשמי של איאן האנטר
מוט דה הופל, ברשת החברתית פייסבוק
מוט דה הופל, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
מוט דה הופל, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
מוט דה הופל, באתר אייטונס (באנגלית)
מוט דה הופל, באתר ספוטיפיי
מוט דה הופל, באתר Last.fm (באנגלית)
מוט דה הופל, באתר AllMusic (באנגלית)
מוט דה הופל, באתר MusicBrainz (באנגלית)
מוט דה הופל, באתר דיזר
מוט דה הופל, באתר Discogs (באנגלית)
מוט דה הופל, באתר Songkick (באנגלית)- מוט דה הופל, באתר SecondHandSongs
מוט דה הופל, באתר בילבורד (באנגלית)- מוט דה הופל, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- רשימת האלבומים של מוט דה הופל, בארכיון archive.org
- רוויוו של ההופעות החיות, באתר allmusic.com
- דיסקוגרפיה של אלבומי מוט דה הופל, באתר discogs.com
- האלבומים של מוט דה הופל, באתר rateyourmusic.com
- אוסף המוזיקה של מוט דה הופל, באתר יוטיוב
.svg){kind=logo}
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ גריפין ניגן עם ווטס בלהקה מוקדמת יותר לפני הקמת מוט דה הופל
- ^ שמו המקורי של אריאל בנדר הוא לות'ר גרוסבנור Luther Grosvenor
- ^ סטיב היימס, באתר classicrockmagazine.com (אורכב)
- ^ תוכנית האיחוד של 2009, באתר nme.com, 16 בינואר 2009
- ^ ההופעה ב-2009, באתר גארדיאן, 2 באוקטובר 2009
- ^ מותו של דייל גריפין, באתר nme.com, 19 בינואר 2016
- ^ מותו של פיט אוברנד ווטס, באתר nme.com, 23 בינואר 2017
- ^ מוט דה הופל מודיעים על איחוד 2018, באתר ultimateclassicrock.com
- ^ מסע ההופעות של מוט דה הופל בארצות הברית 2019 בוטל, באתר variety.com, 30 בספטמבר 2019
- ^ ספרו של איאן האנטר, באתר אמאזון, 1974