מוטל גרוביאן

מוטל גרוביאן
	אין תמונה חופשית
לידה	12 ביוני 1909; Sokolivka, אוקראינה
פטירה	9 בפברואר 1972 (בגיל 62); מוסקבה, ברה"מ
מדינה	ברית המועצות
מקום קבורה	בית קברות ווסטריאקובסקויה
מקום לימודים	Maxim Tank Belarusian State Pedagogical University
שפות היצירה	יידיש
תקופת הפעילות	מ-1930
פרסים והוקרה	מדליה על ההצטיינות בקרב; מדליית הניצחון על גרמניה במלחמה הפטריוטית הגדולה 1941–1945 ;

מוטל גרוּבִּייַאן (גם מרדכי גרובייאן ומַאטווֶי גרובייאן) (ברוסית: Матвей Михайлович Грубиян‏) (12 ביוני 1909, סוקולובקה, אואזד ואסילקוב, מאלורוסיה, האימפריה הרוסית - 8 בפברואר 1972, מוסקבה, ברית המועצות) היה משורר יידיש, עורך ועסקן תרבות יידיש קומוניסטי, שניצל מהמשטר הסובייטי ושרד.

שנותיו הראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוטל נולד לאב מלמד, עבד מגיל שלוש עשרה, למד במכון הפדגוגי של מינסק אותו סיים ב-1938.

חייו במלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גרוביאן היה קומוניסט, וחייל נאמן של הצבא האדום מ-1941 - מיד עם הפלישה הנאצית לברית המועצות. הוא סירב לשרת בחיל-התעמולה בעורף ובחר ללחום כמקלען ביחידת רגלים בחזית. אחרי פציעה ראשונה קשה ברגלו בנובמבר 1942, בקרב סטלינגרד, הוא שוחרר מן הצבא. הוא נפצע עוד פעמיים במהלך הקרבות. אשתו הראשונה ובנם נרצחו על ידי הנאצים בגטו מינסק.

לאחר שחרורו מהצבא היה כתב ב"דער עמעס" וב"אייניקייט". בראשית 1943 כיהן מוטל גרוביאן כחבר "הוועד היהודי האנטי פשיסטי", ושימש שם כעורך הפרסומים ביידיש. לאחר המלחמה, כשסטלין החל בדיכוי היהודים, הוא נעצר ב-19 בפברואר 1949 יחד עם כל אנשי הוועד היהודי האנטי פשיסטי, אך בניגוד לרוב האחרים הוא לא נרצח - אלא נשפט ל-10 שנות מאסר עם עבודת פרך, באשמת ריגול כביכול לטובת האמריקאים. הוא שרד את המאסר, שאת חלקו עשה בעיירה אינטה, הרחוקה יותר מהחוג הארקטי, בסיבלאג (מחנה מאסר סיבירי). הוא מונה שם לפלדשר (סגל רפואי זוטר) ושוחרר לביתו ב-1956. אחרי קבלת דירה בעיר הבירה, העביר לשם את אשתו ובתו המאומצת. הוא נפטר במוסקבה בתחילת תנועת העלייה של ה"סירובניקים" הראשונים.

יצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שירו הראשון של מוטל גרוביאן נדפסו בעיתון הפיונירים של חרקוב, "זיי גייט", ב-1930. ספר שיריו הראשון "פון קעלער אף דער זון" ("מן המרתף אל השמש") נדפס במינסק ב-1935. ב-1940 פורסם האוסף השני - "ליריקה". לאחר המלחמה, ב-1947, פרסם אוסף נוסף ביידיש - "גזאנג וען מוט" ("שיר על גבורה"), ועוד אוסף בשפה הביילורוסית: "בעקבות המלחמה" ("По следам войны"). אחרי שחרורו מהגולאג פורסמו תרגומיו לרוסית: "חיים, קראתיכם" (1958), "מפתחות" (1962), "סירה בזרם" (1967). שירי האוסף האחרון תורגמו על ידי לב אוזרוב, יבגני יבטושנקו, יונה מוריץ, יארוסלב סמליאקוב וגם סמן סורין. שנתיים לפני מותו פורסם ספרו ביידיש: "הרוח שאינה נרגעת". ארבע שנים לאחר מותו פורסם אוסף שיריו ביידיש "אש התמיד". בעקבות הגירתה של הזמרת היהודיה מרינה גורדון, פורסמו השירים שלו במגזין "אידישע קולטור" של איצ'ה גולדברג^[1].