מוולמיין
 |
ערך מחפש מקורות
| |
| ערך מחפש מקורות | |
 | |
| מדינה |
 מיאנמר |
|---|---|
| מדינה | מון |
| דת | טהרוואדה, נצרות, הינדואיזם, אסלאם |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 289,388[1] (2014) |
| קואורדינטות | 16°29′05″N 97°37′33″E / 16.484722222222°N 97.625833333333°E |
| אזור זמן | UTC +6:30 |
  | |
מוולמיין (בבורמזית: မော်လမြိုင်မြို့; במון: မတ်မလီု) היא העיר הרביעית בגודלה במיאנמר, כ-300 ק"מ דרומית ליאנגון. מוולמיין נחשבת למרכז הכלכלה והסחר הימי בדרום מזרח מיאנמר, והייתה העיר השלישית בגודלה במדינה עד צמיחתה של נייפידאו.
העיר נמצאת בדלתה של נהר הסלווין.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
האזכור הראשון של העיר הוא מכתובות קליאני (אנ') מהמאה ה-15.
בשנים 1826–1852 שימשה העיר כבירתו הראשונה של השלטון הבריטי בבורמה (שמה הקודם של מיאנמר). הבריטים בנו משרדים ממשלתיים, מפעלים, בתי סוהר, מערכות תקשורת וכנסיות רבות. בתקופה זו שגשגה העיר רבות, והשגשוג נמשך עד שנות ה-90 של המאה ה-19. בתקופה זו נפתחו קונסוליות רבות בעיר על ידי מדינות אירופאיות כגון גרמניה, נורווגיה, שוודיה ודנמרק, וכן תאילנד ואיראן. בשנים שלאחר מכן גם איטליה וארצות הברית גם פתחו נציגויות בעיר.
כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]
החקלאות המקומית ידועה בשל הפירות הטרופיים והמטבח שבה. בעיר יש גם גידולי אורז רבים. הייצור התעשייתי המקומי כולל ייצור מזון ומשקאות, טקסטיל, מלט, מוצרי פלסטיק, נעליים, זהב, רהיטים ואבץ.
בשנים האחרונות[דרושה הבהרה] גדלה ההשקעה התאילנדית בעיר, וישנו מאמץ לייעל את תעשיית הנפט.
תחבורה[עריכת קוד מקור | עריכה]
משדה התעופה של מוולמיין יש טיסות סדירות לינגון. ב-2013 החלה נוק אייר להפעיל קו יומי של טיסות למוולמיין ממיי סוט שבתאילנד.
העיר מקושרת למוטמה דרך אחד הגשרים הארוכים במדינה, גשר תנלווין.
ערים תאומות[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מוולמיין, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ דו"ח מפקד האוכלוסין והדיור של מיאנמר 2014, כרך 2, משרד ההגירה והאוכלוסין של מיאנמר (באנגלית)
