מודלים נורמטיביים ומודלים דסקריפטיביים
מודלים נורמטיביים (באנגלית: Normative Model)[1][2][3][4] ומודלים דסקריפטיביים (Descriptive Models)[2][4][1] הם מושגי מפתח בפרדיגמה מחקרית נפוצה בפסיכולוגיה הקוגניטיבית. הפרדיגמה מתמקדת במחקר בסיסי של עיבוד מידע על ידי בני אדם – כיצד האדם זוכר, תופס, חושב, מסיק מסקנות ומקבל החלטות. המודל הנורמטיבי מגדיר באופן אובייקטיבי מהי התשובה הנכונה לשאלה אשר מוצגת לאדם הנחקר, ולפיכך מהי התגובה הצפויה ממנו, בעוד שהמודל הדסקריפטיבי מתאר את תגובתו של הנחקר בפועל, כאשר היא חורגת מהמודל הנורמטיבי באורח שיטתי ובר-ניבוי.
דיבור לפי השפה התקנית המצייתת לחוקי התחביר והדקדוק היא דוגמה אינטואיטיבית למודל נורמטיבי. השפה התקנית קובעת איך נכון וצריך לדבר. עם זאת לעיתים השימוש בשפה ביומיום חורג מכללי הדקדוק והתחביר, כמו שימוש בסלנג, קיצורי מילים ("תביא ת'מברג") וכדומה. מושגים ביומיום הקרובים במשמעותם לזוג המושגים נורמטיבי ודסקריפטיבי הם רצוי ומצוי. מה שנכון לעשות לעומת מה שנעשה בפועל שהוא לעיתים חורג. מבחינת מה שנכון (להיות בריא) רצוי שאנשים יאכלו ירקות, אבל מה שקורה בפועל (המצב המצוי) הוא שהם אוכלים מידי הרבה ג'אנק פוד. ויעידו על כך המדפים העמוסים בסופר של חטיפים שונים ומשונים הכוללים שומן טראנס.
השוואה במחקר הקוגניטבי בין תגובת האדם בפועל לתגובה המתחייבת ממודל נורמטיבי מתאים מלמדת על הזיכרון, על דרכי התפיסה והחשיבה של האדם, ובכך על המערכת הקוגניטיבית כולה. תוצאות המחקרים מסייעות להתוויית מדיניות בתחומים מעשיים, כגון רפואה[5], ניהול, שיווק[6], התנהגות צרכנים[7], כלכלה התנהגותית[8], חינוך, משפטים[9] מדיניות ציבורית ועוד.
המודל הנורמטיבי משתנה בהתאם לתחום המחקר הקוגניטיבי בו מדובר. לדוגמה: במחקר העוסק בחשיבה אינדוקטיבית, המודל הנורמטיבי הוא תורת הסטטיסטיקה וההסתברות[3][10]; במחקר העוסק בחשיבה דדוקטיבית, המודל הנורמטיבי הוא תורת הלוגיקה הפורמלית[11]; ובמחקר העוסק בתפיסה חזותית, המודל הנורמטיבי מתבסס על מדידה אובייקטיבית של מהויות פיזיות (כגון גודל מרחק וכדומה)[4]. בהרבה מקרים עיבוד המידע האנושי הוא טוב מספיק, ולפיכך התגובות אינן מוטות. המושג 'מודל דסקריפטיבי' שמור למצבים בהם יש חריגה בת-ניבוי מהמודל הנורמטיבי המתאים, חריגה אשר מכונה לעיתים קרובות הטיה קוגניטיבית (Cognitive Bias)[10][3][2]. שני האתגרים העיקריים בכל תחומי המחקר בפסיכולוגיה הקוגניטיבית, הם לאתר את התנאים שבהם מתרחשת החריגה (באנגלית: Boundry Conditions), ולהציע תאוריה או מודל ספציפי שיסביר אותה.
מודלים נורמטיביים נקראים לעיתים גם מודלים פורמליים (Formal Models)[12] או פרוצדורות פורמליות (Formal Procedures)[4], ומודלים דסקריפטיביים נקראים גם שיפוטים אינטואיטיביים (Intuitive Jugments)[4][3][12][10] או תאוריות דסקריפטיביות (Descriptive theories)[4],
פרדיגמת המחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]
חלק גדול מהמחקרים הללו עושים שימוש במערך מחקר ניסויי בו הנחקרים מתבקשים לבצע מטלה כלשהי ולענות על שאלה. לשאלה יש בדרך כלל תשובה נכונה, אשר נגזרת מהמודל הנורמטיבי המתאים לתחום הנחקר או מעובדה אובייקטיבית שאין עליה מחלוקת. המחקרים הם כמותיים ופוזיטיביסטיים, וככאלה מוצגת בהם השערה, או ניבוי של תוצאתם. פעמים רבות השערת המחקר היא שהנחקרים יגיבו באופן שחורג מהמודל הנורמטיבי, כלומר: יבצעו הטיה קוגניטיבית.
דוגמאות ממחקרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הפרדיגמה משמשת בתחומי מחקר רבים בתחום הפסיכולוגיה הקוגניטיבית, ביניהם תפיסה; זיכרון; קשב; התפתחות קוגניטיבית; שיפוט בתנאי אי ודאות; שיפוט בתנאי ודאות; וקבלת החלטות. בתוך כל תחום כזה התגלו עשרות הטיות קוגניטיביות. להלן מספר דוגמאות מתחומי מחקר שונים:
תפיסה חזותית[עריכת קוד מקור | עריכה]
אשליות תפיסתיות ('טעויות אופטיות') הן דוגמה להטיות קוגניטיביות בהן המודל הנורמטיבי מבוסס על עובדה אובייקטיבית הניתנת למדידה. למשל, בניסוי מוצג לנחקר השרטוט הבא:
השאלה שנשאל הנחקר היא: איזה מקטע ארוך יותר: A-B או B-C?
המודל הנורמטיבי, כלומר התשובה הנכונה, היא ששני המקטעים הם באותו אורך. ניתן לוודא זאת באמצעות מדידה בסרגל.
המודל הדסקריפטיבי, כלומר התגובה של נחקרים רבים, היא שהמקטע B-C ארוך יותר.
הטייה קוגניטיבית מוכרת זו נקראת אשליית מולר-לייר, והיא נגרמת בשל אפקט המסגור.
זיכרון[עריכת קוד מקור | עריכה]
בניסוי[13]מוקרן לנבדקים סרטון שבו מתבצע פשע, ולאחריו הם מתבקשים לזהות את העבריין בגיליון תמונות - אך למעשה, תמונת העבריין כלל לא מופיעה בגיליון. בשלב הבא של הניסוי מקבלים שליש מהנחקרים פידבק חיובי ("יפה, זיהית את החשוד"), שליש פידבק שלילי ("למעשה החשוד היה מספר ...״) ושליש פידבק נאוטרלי (״תודה רבה״).
לאחר זמן קצר מוצגת לנחקרים השאלה: מהי מידת הביטחון שהרגשתם בעת הזיהוי?
לפי המודל הנורמטיבי, לא אמור להיות הבדל בין שלוש הקבוצות, שכן הזיהוי נעשה לפני קבלת הפידבק.
עם זאת, המודל הדסקריפטיבי מראה כי נחקרים שקיבלו פידבק חיובי מדווחים שהיו בטוחים יותר בזיהוי מאשר הנחקרים שקיבלו פידבק נייטרלי, והנחקרים שקיבלו פידבק שלילי מדווחים על המידה הנמוכה ביותר של ביטחון בזיהוי.
הטייה זו נקראת אפקט הפידבק לאחר זיהוי (post identification feedback effect), והיא מדגימה את ההשפעה של סוגסטיה על מידת הביטחון.
לאפקט הפידבק לאחר זיהוי יש משמעות מיוחדת במסדרי זיהוי ובבתי משפט, משום שהמושבעים מושפעים במידה רבה ממידת הביטחון שמפגינים עדי ראייה ביחס לעדותם.
קשב[עריכת קוד מקור | עריכה]
בניסוי אשר זכה לכינוי ״ניסוי הגורילה״[14] מוקרן לנחקרים סרטון קצר של משחק כדורסל, והם מתבקשים לספור כמה פעמים השחקנים בחולצות הלבנות מסרו את הכדור זה לזה. במהלך המשחק נכנס למגרש אדם המחופש לגורילה, חובט באגרופיו על חזהו, ויוצא לאחר כעשר שניות.
השאלה שנשאלים הנחקרים היא: האם ראיתם משהו מוזר בסרטון?
לפי המודל הנורמטיבי, נוכחות של גורילה על מגרש כדורסל היא אכן דבר מוזר.
עם זאת, המודל הדסקריפטיבי מראה שכמחצית מהנחקרים מדווחים שהם לא ראו שום דבר מיוחד.
הטייה זאת נקראת עוורון קשבי, והיא נגרמת מכך שהקשב הוא משאב מוגבל, וכשתשומת הלב מרוכזת בדבר אחד, מתפספס מידע אחר שנמצא אף הוא במרחב הראיה.
התפתחות קוגניטיבית[עריכת קוד מקור | עריכה]
ז'אן פיאז'ה הוא פסיכולוג שחקר באופן אינטנסיבי את ההתפתחות הקוגניטיבית של ילדים. באחד מהניסויים שעיצב[15], מניחים עשרה מטבעות מול ילד בן ארבע. בשלב הראשון של הניסוי המטבעות מסודרים בשתי שורות שוות באורכן, כך:
®®®®®
®®®®®
שואלים את הילד האם מספר המטבעות שווה בשתי השורות, והילד משיב שכן. בשלב השני, מול עיני הילד, משנים את המרחק בין המטבעות שבשורה התחתונה, כך:
®®®®®
® ® ® ® ®
השאלה שנשאל הילד בשלב זה היא: האם מספר המטבעות עדיין שווה בשתי השורות?
לפי המודל הנורמטיבי, המרחק בין המטבעות לא משנה את מספרם, ולכן התשובה הנכונה היא שהמספר עדיין שווה.
עם זאת, המודל הדסקריפטיבי מראה שילדים בני ארבע ומטה עונים לרוב שבשורה התחתונה יש יותר מטבעות.
הטייה זו מציגה הפרה של עקרון שימור החומר, ועל פי תאוריית ההתפתחות הקוגניטיבית של פיאג'ה היא נגרמת מכיוון שהילד נמצא בשלב הקדם אופרציונלי, כך שמוחו עדיין לא בשל להמשגה הנדרשת של עיקרון זה.
שיפוט בתנאי ודאות (היסק דדוקטיבי)[עריכת קוד מקור | עריכה]
מגוון רחב של הטיות קוגניטיביות קשור להיקשים לוגיים שגויים[16]. לדוגמה, מציגים בפני הנחקרים את הסילוגיזם הבא:
טיעון א: כל בני האדם אוכלים מתכות.
טיעון ב: דילן הוא בן אדם.
מסקנה: דילן אוכל מתכות.
השאלה שנשאלים הנחקרים היא: האם לאור הטעונים המסקנה נכונה או לא?
לפי המודל הנורמטיבי, אשר בניסוי זה מבוסס על לוגיקה טהורה, המסקנה שדילן אוכל מתכות היא אכן היקש לוגי תקף, הנובע בהכרח משני הטיעונים שלפניו.
עם זאת, המודל הדסקריפטיבי מראה כי מרבית הנחקרים יאמרו שהמסקנה אינה נכונה.
הטייה זו נקראת הטיית האמונה (Belief bias), והיא מתרחשת מכיוון שבחיי היומיום בני אדם נוטים להקיש על סמך ידע קודם. ידוע לנו שבני אדם לא אוכלים מתכות, ולכן אנו מתקשים לבצע את ההיקש הלוגי התקף.
שיפוט בתנאי אי-ודאות (היסק אינדוקטיבי)[עריכת קוד מקור | עריכה]
אחת הדרכים לבדוק היסק בתנאי אי ודאות, היא בדיקה של אומדנים מספריים[17]. לדוגמה, מציגים תרגיל בחשבון לשתי קבוצות, למשך 5 שניות בלבד (כך שאין מספיק זמן לחשב את התוצאה). לקבוצה א׳ מקרינים את התרגיל 1x2x3x4x5x6x7x8x9x10 ולקבוצה ב׳ את התרגיל 10x9x8x7x6x5x4x3x2x1.
המשימה המוטלת על הנחקרים היא לאמוד את התוצאה של התרגיל.
לפי המודל הנורמטיבי, המבוסס במקרה הזה על אריתמטיקה ועל חוק החילוף, לא אמור להיות הבדל באומדנים של שתי הקבוצות, אולם המודל הדסקריפטיבי מראה כי קבוצה א׳ נוטה לתת אומדן נמוך יותר מקבוצה ב׳.
הטיה זו מכונה תיקון לא מספיק (Insufficient Adjusmen) והיא מתרחשת כיוון שבני האדם נוטים לבצע את האומדן מהערך הראשון שמופיע, ומשם לתקן את האומדן כלפי מעלה או כלפי מטה לפי כיוון התרגיל. קבוצה א׳ מגיעה לאומדן נמוך יותר, כיוון שהיא מתחילה את יצירת האומדן הסופי מערכים נמוכים יותר.
קבלת החלטות[עריכת קוד מקור | עריכה]
במחקר שנערך על קבלות החלטות של שופטים השתמשו החוקרים בנתונים ממשיים על החלטות שקבלו שופטים בארץ לגבי הארכות מעצר של עצירים[18]. מחקר ה אינו דוגמה אופיינית שכן זה אינו מערך ניסויי, אך יופיו הוא בכך שהוא חוקר החלטות שהתקבלו בפועל ולא במעבדת מחקר. החוקרים בחנו האם ההחלטה שקבל השופט יכלה להיות להאריך את המעצר של העציר או לשחרר אותו ממעצר תלויה בזמן שהוא קבל אותה, האם לפני או אחרי הפסקה בה השופט אכל ונח.
על פי המודל הנורמטיבי ההחלטה לא צריכה להיות מושפעת מזמן קבלת ההחלטה (אחרי הפסקה – בה השופט נח ואכל – או לפני ההפסקה). אולם, המודל הדסקריפטיבי כפי שעלה מניתוח התוצאות מראה כי שיעור ההחלטות של שופטים לשחרר עצירים הולך ויורד בהדרגה מכ־65% בתחילת המושב לכמעט 0 לקראת סוף המושב. שיעור זה חוזר בפתאומיות ל־65% לאחר הפסקה.
השופט הוא רק בן אדם ופועל כמו כל בן אדם. כשיש בגופו פחות סוכרים, חסרה לו מנוחה וכדומה, עשוי שיקול הדעת שלו ולפיכך החלטותיו, להיפגם. הטיה נובעת מדלדול (depletion) במשאבי הגוף (כגון סוכרים, מנוחה).
מודל נורמטיבי לעומת התנהגות נורמטיבית[עריכת קוד מקור | עריכה]
המושג מודל נורמטיבי שונה מהמושג התנהגות נורמטיבית. בעוד שהראשון מתייחס לקוגניציה וחשיבה, התנהגות נורמטיבית מתייחסת להתנהגות לפי מה שמקובל, כלומר לנורמות החברתיות. באופן כללי, ניתן לומר כי בעוד שמודל נורמטיבי הוא יותר אובייקטיבי ובדרך כלל אינו תלוי בתרבות, והוא משותף לכל בני האדם, נורמות חברתיות תלויות בחברה או בתרבות בה האדם פועל.
היסטורית המחקר בתחום הפסיכולוגיה הקוגניטיבית[עריכת קוד מקור | עריכה]
השוואת מצב העניינים בפועל (באנגלית: state of affairs) לקנה מידה או לסטנדרט של מה צריך לעשות, מלווה את האנושות מאז ומתמיד. זו הנטייה האינטואיטיבית של היחיד להתנהל בעולם. על מנת להיות בריאים צריך לאכול נכון, על מנת למצות את הפוטנציאל של הגוף צריך להפעיל אותו נכון, על מנת לא להיות מעורב בתאונת דרכים צריך לנהוג נכון ועל מנת לא למעוד כדאי להימנע מנעילת עקבי סטילטו. אמנם, לא תמיד ברור מה "נכון" לעשות, ופעולה בניגוד למה שנכון לא תגרור בהכרח תוצאות לא רצויות. עם זאת, הצמדות לסטנדרט מגדילה את הסיכויים שיתקבלו תוצאות רצויות.
המחקר הפסיכולוגי בכלל ובתחום הפסיכולוגיה הקוגניטיבית בפרט, לקח אינטואיציה זו צעד אחד קדימה, כלומר – מיסד פרדיגמה מחקרית שעושה שימוש באותו עקרון. שיטה מחקרית זו בוחנת באופן שיטתי ומבוקר את תהליכי החשיבה האנושיים ה"רצויים" לעומת ה"מצויים".
המחקר הפסיכולוגי בכלל ובפסיכולוגיה הקוגניטיבית בפרט הוא חדש יחסית והחל באמצע המאה העשרים בערך, המונח "פסיכולוגיה קוגניטיבית" הוטבע רק ב-1967. התפיסה הרווחת במאה ה-19 הייתה כי לא ניתן לחקור תהליכים שכליים זאת בעיקר משני טעמים: תהליכים שכליים לא מסוגלים לחקור את עצמם ויתרה מזו הטענה הייתה כי תהליכים אלה אינם ניתנים למדידה. היו מספר מועט של יוצאים מן הכלל שקראו תיגר על התפיסה הרווחת וכבר במאה ה-19 ערכו ניסויים שיכולים להיחשב ניסויים בפסיכולוגיה הקוגניטיבית, ואכן הם קדמו את המחקר במידה לא מבוטלת.[19] עם זאת הפריצה העיקרית בחקר התהליכים השכליים נעשתה באמצע המאה העשרים עם כניסת המחשב הדיגיטלי לשימוש. גישת עיבוד המידע ויצירת תרשימי זרימה המתארים את הרעיון שהמידע במחשב מעובד בשלבים, שימשה השראה לפסיכולוגים. ואכן, הרעיון הרב שלבי של עיבוד המידע אומץ על ידי פסיכולוגים בחקר התהליכים השכליים[19].
בראשית שנות ה־ 50 של המאה ה־ 20 ג'ון מקארתי מרצה למתמטיקה במכללת דרטמות', בחן את השאלה האם אפשר יהיה לתכנת מחשבים כך שיחקו את פעולת התהליכים השכליים האנושיים. בכנס שארגן ב-1956 שנקרא "מיזם מחקר הקיץ על בינה מלאכותית", נעשה לראשונה שימוש במושג בינה מלאכותית. המושג הוגדר: "לגרום למכונה להתנהג בדרך שהייתה נחשבת בעינינו לאינטליגנטית לו היה אדם מתנהג בדרך זו". ניואל וסיימון מהמכון לטכנולוגיה של קרנגי, הצליחו ליצור תוכנה כזו, לה קראו תאורטיקן הלוגיקה. תוכנה זו, אמנם פרימיטיבית בהשוואה לתוכנות מודרניות של בינה מלאכותית, הייתה "מכונה חושבת" שכן לא רק שעיבדה מספרים, אלא אף השתמשה בתהליכי הסקה כמו־אנושיים לפתרון בעיות[19].
מאז תחילת המחקר בתחום הפסיכולוגיה הקוגניטיבית, בוצעו ניסויים רבים בתחום ופותחו שיטות מגוונות לחקר התהליכים השכליים. בחלק מהמחקרים נעשה שימוש בהשוואת ההתנהגות לסטנדרט כפרדיגמה מחקרית[19]. שימוש בפרדיגמה זו נעשה בכל תחומי המחקר בתחומים השונים של הפסיכולוגיה הקוגניטיבית, והיה די אינטנסיבי בתחומים של קבלת החלטות, ושיפוט בתנאי ודאות (הסקה דדוקטיבית). בתחום של שיפוטים בתנאי אי ודאות (היסקים אינדוקטיביים), השימוש בפרדיגמה היה כל כך דומיננטי שגישת המחקר בתחום ההסקה הדדוקטיבית האנושית זכתה לכינוי מיוחד: "גישת ההיוריסטיקות וההטיות". כינוי זה מבטא את העובדה שהמחקר השתמש בפרדיגמה של השוואת ההתנהגות בפועל למודל נורמטיבי. השוואה זו גילתה כי במקרים רבים שיפוטיו של האדם חורגים מהמודל הנורמטיבי, ולכן מוטים, וניתנים לתיאור (מודל דסקריפטיבי) כשימוש בהריסטיקות.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 Jonathan Baron, Normative Models of Judgment and Decision Making, Malden, MA, USA: Blackwell Publishing Ltd, 2004-01-01, עמ' 19–36, ISBN 978-0-470-75293-7. (באנגלית)
- ^ 1 2 3 Ruth Beyth-Marom, Shahar Ayal, The Psychology of Intuitive Judgment. A Reader (In Hebrew), Ranana, Israel: The open University, 2007, עמ' 19-31, 127
- ^ 1 2 3 4 Gerd Gigerenzer, How to Make Cognitive Illusions Disappear: Beyond “Heuristics and Biases”, European Review of Social Psychology 2, 1991-01, עמ' 83–115 doi: 10.1080/14792779143000033
- ^ 1 2 3 4 5 6 Cameron R. Peterson, Lee Roy Beach, Man as an intuitive statistician., Psychological Bulletin 68, 1967-07, עמ' 29–46 doi: 10.1037/h0024722
- ^ Kelly Saporta-Sorozon, Shai Danziger, Steven Sloman, Causal Models Drive Preference between Drugs that Treat a Focal versus Multiple Symptoms: Causal Models Drives Preference, Journal of Behavioral Decision Making 30, 2017-10, עמ' 794–806 doi: 10.1002/bdm.1999
- ^ Keli Saporta, Are Technological Terms Seductive? The Effect of Technological Terms on Persuasion, Business and Management Studies 6, 2020-02-18, עמ' 28–39 doi: 10.11114/bms.v6i1.4723
- ^ Keli Saporta-Sorozon, The Effect of Similarity Between A Product's Packaging Color and the Benefit Offered on Judgments and Preferences, Business and Management Studies 4, 2018-11-06, עמ' 27–37 doi: 10.11114/bms.v4i4.3750
- ^ Dan Ariely, George Loewenstein, Drazen Prelec, Tom Sawyer and the construction of value, Journal of Economic Behavior & Organization 60, 2006-05-01, עמ' 1–10 doi: 10.1016/j.jebo.2004.10.003
- ^ רות בייט מרום, דן זכאי הפרקליט כרך לז (תשמ"ז), 424. B:3012 | G:83., 'ועדת חקירה מן ההיבט הפסיכולוגי - הפוטנציאל שבלמידה מהניסיון', הפרקליט, נבו, כרך לז (תשמ"ז),, עמ' 424-427
- ^ 1 2 3 Amos Tversky, Daniel Kahneman, Judgment under Uncertainty: Heuristics and Biases: Biases in judgments reveal some heuristics of thinking under uncertainty., Science 185, 1974-09-27, עמ' 1124–1131 doi: 10.1126/science.185.4157.1124
- ^ Nicola J. Morley (née Lambell), Jonathan St. B. T. Evans, Simon J. Handley, Belief Bias and Figural Bias in Syllogistic Reasoning, The Quarterly Journal of Experimental Psychology Section A 57, 2004-05, עמ' 666–692 doi: 10.1080/02724980343000440
- ^ 1 2 Amos Tversky, Daniel Kahneman, Extensional versus intuitive reasoning: The conjunction fallacy in probability judgment., Psychological Review 90, 1983-10, עמ' 293–315 doi: 10.1037/0033-295X.90.4.293
- ^ Gary L. Wells, Amy L. Bradfield, "Good, you identified the suspect": Feedback to eyewitnesses distorts their reports of the witnessing experience., Journal of Applied Psychology 83, 1998-06, עמ' 360–376 doi: 10.1037/0021-9010.83.3.360
- ^ Daniel J Simons, Christopher F Chabris, Gorillas in Our Midst: Sustained Inattentional Blindness for Dynamic Events, Perception 28, 1999-09, עמ' 1059–1074 doi: 10.1068/p281059
- ^ הדגמה של הפרת חוק שימור החומר בילדים
- ^ Nicola J. Morley (née Lambell), Jonathan St. B. T. Evans, Simon J. Handley, Belief Bias and Figural Bias in Syllogistic Reasoning, The Quarterly Journal of Experimental Psychology Section A 57, 2004-05, עמ' 666–692 doi: 10.1080/02724980343000440
- ^ Amos Tversky, Daniel Kahneman, Judgment under Uncertainty: Heuristics and Biases: Biases in judgments reveal some heuristics of thinking under uncertainty., Science 185, 1974-09-27, עמ' 1124–1131 doi: 10.1126/science.185.4157.1124
- ^ Shai Danziger, Jonathan Levav, Liora Avnaim-Pesso, Extraneous factors in judicial decisions, Proceedings of the National Academy of Sciences 108, 2011-04-26, עמ' 6889–6892 doi: 10.1073/pnas.1018033108
- ^ 1 2 3 4 E. Bruce Goldstein, Cognitive Psychology: Connecting Mind, Research, and Everyday Experience, Cengage Learning, 2015, עמ' 26-40