מה יש

מה יש הייתה תוכנית מערכונים, הומור וסאטירה רדיופונית ששודרה בגלי צה"ל בשנים 1983–1987.

התוכנית שודרה בין השעות 15:00 ל-16:00 (ובהמשך עברה לשעות 19:00 - 20:00) בכל יום, בימים ראשון - חמישי, והייתה פופולרית מאוד בקרב בני נוער וחיילים. התוכנית החלה כתוכנית מערכונים עם קטעי קישור קלים, ואט אט הפכה לתוכנית שבה כל החומר מקורי. סגנונה של התוכנית היה שונה מתוכניות ההומור הרדיופוניות האחרות שקדמו לה והוא התאפיין בסיפורים ומערכונים קצרים יחסית וקלילים עם ריבוי של משחקי לשון עם דמויות שטחיות וסטריאוטיפיות (סגנון נונסנס). סגנונה השונה והמוצלח של התוכנית, שהותווה בעיקר על ידי ארז טל ואברי גלעד, אומץ לאחר מכן על ידם בתוכנית ההומור הטלוויזיונית "העולם הערב". בתחילת שנת 1987, חזרה התכנית לשידור לאחר הפסקה, בהגשת ארז טל וללא אברי גלעד שפרש בשל סכסוך בינו לבין טל.^[1]^[2]

התוכנית נחשבת כפורצת דרך בדברי ימי הרדיו בישראל. התוכנית מסמנת נקודת מעבר מרדיו מעונב וממלכתי, לרדיו קליל וחופשי. התוכנית הולידה דמויות, אשר המשיכו להתקיים גם לאחר ירידת התוכנית. כך למשל הופיעה הילדה "פזית" בתוכנית "פספוסים" של יגאל שילון, כשני עשורים לאחר ירידת התוכנית.

הצלחת התוכנית הביאה את משתתפיה לתוכנית הטלוויזיה הפופולרית בזמנה, "סיבה למסיבה" עם רבקה מיכאלי. בתוכנית ביצע הצוות קטעים מהתוכנית. באותה תקופה נשמרה האישיות שביצעה את דמותה של הילדה "פזית" בסוד, זאת על אף ששמה של המבצעת שירה גרא צוין בסוף כל תוכנית. בהופעה הטלוויזיונית שירה גרא לא הופיעה, אלא רואיינה באמצעות הטלפון. כך ניתן היה להמשיך את החשאיות סביב דמות זו.

רגע השיא של התוכנית היה בארגון עצומה והפגנה, שהתקיימה ב־3 במרץ 1987, בכיכר דיזנגוף בתל אביב, למען החזרת התוכנית "סמי וסוסו" לשידור.^[3]

דמויות מפתח בתוכנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

המנחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנחה התוכנית היה ארז טל בתפקיד עצמו. המנחה ראיין את הדמויות השונות, וקישר בין הקטעים. תפקיד משמעותי היה למנחה בראיון היומי עם הילדה פזית.

פזית[עריכת קוד מקור | עריכה]

פזית, בגילומה של שירה גרא, הייתה ילדה בגיל בית הספר באזור כיתה ב'. שירה העניקה לדמות קול חמוד מאוד, ומאחוריו אמרה הילדה דברים משעשעים שאינם מתאימים במציאות לילדה בגיל כזה. אות הפינה הוא צעקה צורמת "פיזתה של פנית!".

האיש הקטן[עריכת קוד מקור | עריכה]

אברי גלעד, בתפקידו כ"איש הקטן" הציג פרודיה על דמות האזרח האנונימי המרואיין לאמצעי התקשורת ונותן את דעת ה"עמך".

פרופסור מקס[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרופסור מטורף ועצבני המעריץ את עצמו, בגילומו של יואב קוטנר. משפט הפתיחה שלו היה בדרך כלל "כאן פרופסור מקס. מה נשמעקס?". הפרופסור היה מציג דעות קיצוניות מטורפות על כל נושא, מלווה בהסברים מדעיים מוטרפים. סימן היכר נוסף שלו הוא לעג לכך שהפינה מוגשת מטקסט מוכן.

האשם תמיד[עריכת קוד מקור | עריכה]

דמות של ערבי, שהייתה פרודיה על שדרן רדיו קול הרע"ם מקהיר בעברית. האשם היה נותן פינה של פרשנויות. לדיבורו היה סגנון ייחודי, שכלל שימוש רב במילה "ביותר" בסוף כל משפט. הדמות הייתה פופולרית ביותר, ויאיר ניצני שגילם אותה, כתב ופרסם ב-1986 שיר עם וידאו קליפ שנקרא "האשם תמיד". השיר זכה להצלחה רבה.

משתתפי התוכנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארז טל - עורך מוזיקלי, מנחה התוכנית, מראיין הדמויות והמספר בסדרת הסיפורים "ימי איציק".
אברי גלעד - בתפקיד "יוחנן הכותרן" ו"האיש הקטן".
שירה גרא - בתפקיד הילדה "פזית".
יואב קוטנר - בתפקיד "פרופסור מקס", פרופסור מטורף.
יאיר ניצני - בתפקיד "האשם תמיד", פארודיה על שדרן רדיו קהיר בעברית; וכל הדמויות ב"ימי איציק".
דני רובס - בתפקיד "ג'ימי אוחנה", זמר ששר שירים מתורגמים שתרגומם אינו נכון ושירי שטות.
גיל רונן - בתפקיד "חזקל מוסרי", הקריין שמספר סיפור לשבת.
גני תמיר - בתפקיד "יוסי" ו"אמא של יוסי" ממשפחת שוורץ, "נחמה" מהמטוס הקל ו"מלכה" שידעה לומר רק "נכון".