מגפת קיפריאנוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

מגפת קיפריאנוס הייתה פנדמיה של מחלה זיהומית, אשר התרחשה ברבעון השלישי של המאה ה-3 לספירה באימפריה הרומית. שמה נגזר משמו של קיפריאנוס בישוף קרתגו, שהיה עד למגפה[1] ותיאר אותה. המחקר אודות מגפה זו מצומצם יחסית, וזאת ביחס לפנדמיות אחרות של תחילת האלף הראשון, כגון המגפה האנטונינית והמגפה היוסטיניאנית.[2][3]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

זמנה של המגפה נקבע בדרך כלל סביב השנים 250–251 עד לסיום 271 לספירה.[4][5] הופעת המגפה הייתה במהלך משבר המאה ה-3, אשר כלל תחלופה רבה של קיסרים רומאים ושילוב של לחצים, בהם פלישה, מלחמת אזרחים, משבר כלכלי והמגפה.

המגפה הופיעה במספר גלים סביב הים התיכון. זוסימוס הזכיר התפרצות באזור הדנובה, מואסיה ואסיה הקטנה בשנת 251/2 לספירה. באיליריה, במהלך גל נוסף של המחלה בשנת 259 לספירה, זוסימוס כתב כי ערים רבות נפגעו והתרוקנו. הוא גם כתב על התפרצות נוספת בקרב חיילי הקיסר ולריאנוס שצעדו מאנטיוכיה לקפדוקיה בשנה זו, תוך הסתמכות כמעט בוודאות על טקסט אבוד של דקסיפוס האתונאי. זוסימוס דיווח כי יותר ממחצית מהגברים שנדבקו מתו מהמחלה. גם בשנת 259 לספירה הזכיר ההגמון דיוניסיוס מאלכסנדריה שהתפרצות של המחלה גרמה למות רבים מבני הדת שלו. לפי זוסימוס, המחלה הגיעה לאיליריה באותה תקופה ופגעה באופן חסר תקדים בערים שנכבשו לאחרונה בפלישות של הגותים. לפי פטרוס הפטריקיוס (אנ'), שכתב במאה ה-6 לספירה ומקורו הוא כנראה דקסיפוס, המחלה פרצה באביב 260 לספירה בקרב חייליו של ולריאנוס שנלחמו נגד הסאסאנים, והכוח ממאוריטניה נפגע מאוד. חייליו של ולריאנוס הוצבו באותה עת בצפון מסופוטמיה ליד אדסה.[3][6] גל של המחלה שפגעה באוכלוסיית רומא בשנת 262/3 לספירה הוזכר על ידי אורליוס ויקטור.[3]

מ-250 עד 266, בשיא ההתפרצות, נכתב כי כמות המתים היומית ברומא הייתה כ-5,000.[4] היסטוריון אחד חישב שאוכלוסיית אלכסנדריה ירדה מ-500,000 ל-190,000 במהלך המגפה.[7] חלק מהירידה באוכלוסיית העיר נבעה כנראה מבריחת האנשים ממנה.[7]

הייתה תקרית מאוחרת יותר בשנת 270, אך לא ידוע אם זו הייתה אותה מגפה או התפרצות אחרת.[7] לפי היסטוריה אוגוסטה, סבלו השבטים הגותים ממגפה.[8][3]

אפידמיולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי הדיווח של קיפריאנוס, תסמיני המחלה היו עיניים אדומות וכאב גרון, גנגרנה בכפות הרגליים ושלשולים והקאות מתמשכים, שבעקבותיהם אובדות השמיעה והראייה. על פי מקורות נוספים ששרדו, החולים חשו חום חזק וצמא שלא ידע רוויה.[9][10]

לא ידועה המחלה של המגפה, אך בין ההשערות נמנים אבעבועות שחורות, חצבת,[9] שפעת וקדחת דימומית ויראלית (נגיף ממשפחת ה-Filoviridae כמו נגיף האבולה).[11][12] לעומת זאת, נראה שהקונצנזוס המודרני מצדד בתיאוריה שההתפרצות הייתה של אבעבועות שחורות.[13][14]

בערים כגון אלכסנדריה הייתה התמותה עצומה, והתפשטות המגפה נבעה בעיקר מהפעולות הצבאיות הרבות בפרובינקיות הרומיות, ולכן, מהמעבר הגדול של חיילים ופולשים. מצב כזה היה דומה באירופה, שם שבטי ברברים פלשו שוב ושוב לגאליה ולמחוזות הדנובה.[15]

השפעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

המגפה פרצה במקביל למשבר המאה ה-3. באותה תקופה, היה מצב האימפריה הרומית היה בכי רע, ומפקדי צבא רומאיים מפרובינקיות שונות מרדו כנגד השלטון המרכזי בתקווה לתפוס את כיסא הקיסרות או לקרוע נתחים מגוף האימפריה. במהלכו התחלפו 25 קיסרים על כס השלטון, והקיסרות חוותה משברים צבאיים, מדיניים וכלכליים חמורים. השבטים הגרמניים שחשו את חולשת האימפריה החלו בסדרת פלישות נועזות אל מעבר לגבולות שחייבו את הצבא הרומי לצאת לסדרת מערכות על מנת להדוף את הפולשים.

לפי כריסטין א' סמית, שיעור התמותה המגפה דלדל מאוד את שורות הצבא הרומי, וגרם למחסור אדיר בכוח אדם.[16]

קייל הארפר (אנ') טען שלמגפה היו "השלכות חברתיות, כלכליות, פוליטיות ותרבותיות משמעותיות".[3] לדברי הארפר, המגפה כמעט גרמה לסוף האימפריה הרומית, בתקופה שבין 248 ל-268 לספירה, "ההיסטוריה של רומא היא סבך מבלבל של כישלונות אלימים. השלמות המבנית של המכונה הקיסרית התפרקה. מערכת הגבולות התפוררה. קריסת הלגיטימציה הזמינה אישים שונים לנסות לתפוס את השלטון אחד אחרי השני. האימפריה התפצלה ורק ההצלחה הדרמטית של הקיסרים המאוחרים יותר להרכיב את החלקים חזרה מנעה מהרגע הזה להיות סופה של ההיסטוריה האימפריאלית הרומית".[12]

לפי סבין ר' האובנר (אנ'), הערכת השפעת המגפה על ההיסטוריה של האימפריה הרומית במהלך העשורים האמצעיים הסוערים של המאה ה-3 לספירה נראית בלתי אפשרית, לאור המחסור הכללי בראיות מאחת התקופות האפלות ביותר של העולם הרומי. להבנתה, בעוד שהמגפה ללא ספק החריפה את המשבר הפוליטי והצבאי של הרבע השלישי של המאה ה-3, כנראה שאין להתייחס אליו כשורש המשבר עצמו, כפי שהציע הארפר.[3]

השפעתה של המגפה על הפצת הנצרות (אשר הפכה לדת מוכרת באימפריה הרומית בשנת 313 בעקבות צו מילאנו) שנויה במחלוקת משום שעדויות להתרחבות המונית של הדת הנוצרית בהקשר זה הן מעורפלות ושנויות במחלוקת.[17]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Owen Jarus published, Remains of 'End of the World' Epidemic Found in Ancient Egypt, livescience.com, ‏2014-06-16 (באנגלית)
  2. ^ Andrés Sáez Geoffroy, Joel Parra Díaz, [From the Antonine Plague to the Cyprian Plague: Scopes and consequences of global plagues in the Roman Empire in the 3rd century AD.], Revista Chilena De Infectologia: Organo Oficial De La Sociedad Chilena De Infectologia 37, 2020-08, עמ' 450–455 doi: 10.4067/S0716-10182020000400450
  3. ^ 1 2 3 4 5 6 Sabine R. Huebner, The “Plague of Cyprian”: A revised view of the origin and spread of a 3rd-c. CE pandemic, Journal of Roman Archaeology 34, 2021-06, עמ' 151–174 doi: 10.1017/S1047759421000349
  4. ^ 1 2 The Cyprian Plague, Biblical Archaeology Society, ‏2017-01-07 (באנגלית)
  5. ^ "Archéologie : les traces d'une épidémie antique découvertes en Egypte". Le Monde.fr (בצרפתית). 2014-06-19. נבדק ב-2022-02-18.
  6. ^ Hans Zinsser, Rats, lice, and history, New Brunswick, N.J.: Transaction Publishers, 2008, עמ' 133, ISBN 978-1-4128-1571-0
  7. ^ 1 2 3 Kyle Harper, The fate of Rome : climate, disease, and the end of an empire, 2017, ISBN 978-0-691-16683-4
  8. ^ Historia Augusta • Life of Claudius, penelope.uchicago.edu
  9. ^ 1 2 Encyclopedia of plague and pestilence : from ancient times to the present, 3rd ed, 2008, עמ' 85, ISBN 978-1-4381-2923-5
  10. ^ Hans Zinsser, Rats, lice, and history, New Brunswick, N.J.: Transaction Publishers, 2008, עמ' 134-135, ISBN 978-1-4128-1571-0
  11. ^ Kyle Harper, Solving the Mystery of an Ancient Roman Plague, The Atlantic, ‏2017-11-01 (באנגלית)
  12. ^ 1 2 Kyle Harper, The fate of Rome : climate, disease, and the end of an empire, 2017, ISBN 978-0-691-16683-4
  13. ^ Dionysios Ch. Stathakopoulos, Famine and Pestilence in the Late Roman and Early Byzantine Empire, Routledge, 2017-05-15, עמ' 95, ISBN 978-1-315-25543-9
  14. ^ Relics of 'End of World' Plague Excavated in Egypt, Time (באנגלית)
  15. ^ Hans Zinsser, Rats, lice, and history, New Brunswick, N.J.: Transaction Publishers, 2008, עמ' 134, ISBN 978-1-4128-1571-0
  16. ^ Plague in the Ancient World, people.loyno.edu
  17. ^ Anne de Hoop, Pursued by Plague: Did the Plague of Cyprian Cause the Romans to Migrate?, Junctions: Graduate Journal of the Humanities 5, 2021-08-05, עמ' 46–59 doi: 10.33391/jgjh.103

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.

אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=מגפת_קיפריאנוס&oldid=38172226"