מגדלור קורדואן
 | |||||
| המגדלור מכיוון צפון-מזרח. במבנה הבסיס משמאל נראה פתח הכניסה למבנה. בקדמת התמונה נראה הרציף המוליך אל המבנה | |||||
 אתר מורשת עולמית | |||||
|---|---|---|---|---|---|
| |||||
| מידע כללי | |||||
| סוג | מגדלור | ||||
| מיקום | ורדון-סור-מר | ||||
| מדינה | צרפת | ||||
| מבקרים בשנה | 20,000 | ||||
| הקמה ובנייה | |||||
| תקופת הבנייה | 1584–1611 (כ־27 שנים) | ||||
| תאריך פתיחה רשמי |
1615  | ||||
| חומרי בנייה |
אבן | ||||
| אדריכל | לואי דה פואה | ||||
| סגנון אדריכלי | רנסאנס | ||||
| מידות | |||||
| גובה | 67 מטר | ||||
| שטח |
17,015.0957 הקטאר | ||||
| קואורדינטות | 45°35′11″N 1°10′24″W / 45.5863198°N 1.1733254°W | ||||
  | |||||
מגדלור קוֹרְדוּאׇן (צרפתית Phare de Cordouan) הוא מגדלור הניצב על שרטון קורדואן מול שפך הז'ירונד, באקיטן שבצרפת. המגדלור תוכנן על ידי המהנדס לואי דה פואה (Louis de Foix) (צר') ונבנה בין השנים 1584-1611[1] בסגנון הרנסאנס. בסוף המאה ה-18 המבנה הוגבה והותאם להתפתחות הטכנולוגית בידי המנדס ז'וזף טלר (Joseph Teulère). זהו המגדלור הפעיל העתיק ביותר בצרפת[2], והוא זכה למספר כינויים, בהם "ורסאי של הים" (Versailles de la mer), "מגדלור המלכים" (Phare des rois) ו"מלך המגדלורים" (Roi des phares). מאז 1862 המגדלור מוגדר כמונומנט היסטורי והוא היה המגדלור הראשון בצרפת שזכה במעמד זה. בשנת 2021 הוכרז המגדלור כאתר מורשת עולמית.
מיקום[עריכת קוד מקור | עריכה]
המגדלור שוכן בקצהו המזרחי של שרטון קורדואן העשוי אבן גיר בהירה, 7 ק"מ אל תוך האוקיינוס האטלנטי, מול שפך הז'ירונד, שרוחבו 12 ק"מ. מסביב לשרטון קורדואן שרטונים בלתי יציבים העשויים חול אשר הנעים בהתאם למשטר הגאות והשפל, זרמי הים וסערות. מצפון ומדרום לשרטון קורדואן שוכנים שני המעברים אל שפך הז'ירונד. המעבר הדרומי רדוד ויציב מאחר שהוא שוכן בשכבת סלע היסוד. הוא מאפשר מעבר לסירות קטנות יחסית ואינו מואר בלילה. המעבר הצפוני עמוק מהדרומי ועומקו מגיע ל-15 עד 30 מטרים. הוא יציב רק בבסיסו, ומאפשר מעבר לספינות גדולות ותעבורה מסחרית. מעבר זה מואר בלילה.
המבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]
המבנה נח על גבי 2,000 קורות עץ אלון, אשר שוקעו אל תוך הסלע, ואשר תומכות בשכבת אבן המהווה את שכבת המסד של המגדלור. מכיוון צפון-מזרח מוליך אל המבנה רציף באורך של 270 מטרים המכונה "הפיירה" (Le Peyrat). המגדלור מוגן על ידי מבנה עגול המכונה "הטבעת" (L’Anneau), המתנשא לגובה של 7.50 מטרים. הוא בנוי מאבן ומלט שחוזקו בפלדה מכוסה בעופרת. בצידו המזרחי של מבנה זה שוכן פתח הכניסה אל המגדלור המוגן בשתי דלתות עבות מעץ אלון. הפתח מוליך אל גרם מדרגות שעולה אל משטח הבסיס העגול, שבמרכזו ניצב המגדלור.
המגדלור עצמו נישא לגובה של 63 מטרים מעל משטח הבסיס, או 67 מטרים מעל מסלע השרטון[3]. ניתן לחלק את המגדלור ל-5 קומות או רגיסטרים הנחים זה על גבי זה. שני הרגיסטרים הראשונים הוקמו בשלב הראשוני של בניית המגדלור, בעוד שהיתר נוספו במאה ה-18. ברגיסטר הראשון המקביל לקומת המסד קבועה דלת מסוגננת הפונה מזרחה ובה אלגוריה של האוקיינוס. ברגיסטר זה שוכנים המטבח ואזור המגורים של שומרי המגדלור, כמו גם האזור הטכני השולט על פעילות המגדלור. ברגיסטר השני הכולל את הקומות הראשונה והשנייה שוכנת קפלה, שכיפתה נמצאת ברגיסטר השלישי. הרגיסטר הרביעי כולל את הקומות הרביעית עד השביעית, וצורתו כשל גליל ההולך ונעשה צר. הרגיסטר החמישי והאחרון הוא משכנה של המנורה, וחלונותיו עשויים מזכוכית לבנה, ירוקה ואדומה. מעליו קרניז עם גרגוילים אשר תומך בכיפת מתכת ושבשבת רוח מפלדה.
פנים המגדלור מעוטר בעושר בעמודים טוסקניים ואלגוריות ומוטיבים צרפתיים אומנותיים מהמאות ה-16 עד ה-18. במרכזן של כל התקרות/רצפות קבוע אוקולוס שמאפשר קשר בין הרגיסטרים.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
קודם להקמת המגדלור הנוכחי, שכן באתר מגדל הגנתי קטן בהרבה, שמקורו אינו ידוע במדויק, אך הוא מתוארך למאה ה-13 או ה-14. מגדל זה כונה "מגדל הנסיך השחור" או "מגדל אנגליה", מאחר שנבנה או שופץ בידי נסיך ויילס אדוארד המכונה "הנסיך השחור". בסוף המאה ה-16 כבר עמד מגדל זה בהריסותיו ולא יכול היה למלא את תפקידו. הקמת המגדלור החדש החלה ב-1584 בידי המהנדס לואי דה פואה, אך העבודות נדחו בשל מאבקים ובעיות מימון. אנרי הרביעי, מלך צרפת חידש את התמיכה בהקמה וב-1611, לאחר מותם של המלך והמהנדס, הבנייה הסתיימה והמגדלור החל לפעול. מגדלור זה היה נמוך מהמגדלור הנוכחי וכלל רק את שלושת הרגיסטרים התחתונים, ולרגיסטר השלישי שבו שוכנת כיום כיפת הקפלה הייתה צורת חרוט. חלקו העליון של מגדלור זה נפגע כבר ב-1617 בסופה, אך עבודות השיפוץ החלו רק ב-1663, בתקופת לואי הארבעה עשר.
התנאים הקשים להם נחשף המבנה המשיכו וגרמו לו נזקים, ובמאה ה-18 הוחלט על שיפוצו. העבודות הופקדו בידיו של המהנדס ז'וזף טלר. טלר הציע להגביה את המבנה ב-48 מטרים והצעתו התקבלה ב-1787. עבודות ההקמה החלו שנה לאחר מכן והמבנה זכה בצורתו הנוכחית. ב-1823 הותקנה במגדלור מערכת אופטית חדשנית אשר הומצאה על ידי הפיזיקאי הצרפתי אוגוסטן ז'אן פרנל, והמגדלור זכה בפרסום עולמי. עדשות אלה הוחלפו בעדשות הנוכחיות ב-1854. ב-1862 סווג המגדלור כמונומנט היסטורי, והיה למגדלור הראשון בצרפת שזכה במעמד זה. ב-1907 החלה המנורה לפעול על גז במקום שמן בו נעשה שימוש עד אז, וב-1948 הוסבה לחשמל. מאז 2006 התאורה במגדלור פועלת באופן אוטומטי. ב-2021 הוכרז המגדלור כאתר מורשת עולמית.
גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
-
בסיס המגדלור בתוך מבנה הטבעת -
תקריב של הרגיסטר השני -
המגדלור לפני הגבהתו במאה ה-18. מאחור נראה מגדל הנסיך השחור -
מראה ממרומי המגדלור: שונית קורדואן בעת השפל והרציף המוליך אל המגדלור -
גרם המדרגות בתוך המגדלור ואוקולוס ברצפת הרגיסטר
.JPG)
.JPG)
.JPG)
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ POP : la plateforme ouverte du patrimoine
- ^ René Faille, Cordouan, les Baleines, Chassiron, Éditions Patrimoines et médias, 1993
- ^ 67 מטרים ולא 70.5 מטרים כיוון שהמגדלור "שקוע" בתוך הטבעת
