מארלי ואני
 | |
| עטיפת הספר בעברית | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת | ג'ון גרוגן |
| שפת המקור | אנגלית |
| סוגה | אוטוביוגרפיה |
| מקום התרחשות |
פלורידה  |
| הוצאה | |
| הוצאה | הרפר קולינס |
| תאריך הוצאה | 2005 |
| הוצאה בעברית | |
| תרגום | כן |
| קישורים חיצוניים | |
| מסת"ב | 978-0-06-081708-4 |
| הספרייה הלאומית | 002542026 |
  | |
מארלי ואני (2005) הוא ספר אוטוביוגרפי שנכתב על ידי העיתונאי האמריקאי ג'ון גרוגן. הספר היה יותר מ-50 שבועות בראש רשימת רבי-המכר של הניו יורק טיימס. גרוגן מתאר בגוף ראשון את חיי משפחתו המשותפים עם הלברדור רטריבר שלו, מארלי, את מערכות היחסים במשפחה ואת הלקחים הנלמדים מתקופה זו. הספר יצא לאור בעברית בהוצאת מטר.
מארלי מתואר, בהתאם לטבעו כלברדור, ככלב רועש ובלתי ניתן לשיטה. הוא חזק, רעב לעיתים תכופות, פעיל ואף הרסני לרכוש המשפחה (ללא כוונות זדוניות). הוא נכשל "להבין" מה בני האדם מצפים ממנו, ובנקודה מסוימת בסיפור גרוגן מעיר, כנראה בהלצה, שמחלת נפש היא ההסבר להתנהגותו. אף על פי כן, פעולותיו והתנהגותו תמיד נסלחו, שכן ברור שכוונותיו טובות.
הניגוד העצום בין הבעיות והמתח שנגרמים על ידי התנהגותו של מארלי לבין המסירות האדירה, האהבה והביטחון שהוא מעניק למשפחה, שלומדת לקבל אותו כפי שהוא והיגון שהביעה במותו מזקנה, מהווה את הרקע לסיפור.
ב-2008 יצא לאקרנים סרט קולנוע המבוסס על הספר, ואף הוא זכה להצלחה רבה. גרוגן היה שותף להפקת הסרט, ואף כתב לו את התסריט.
עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ג'ון, עיתונאי, וג'ני, זוג נשוי טרי, היו חובבי בעלי חיים. הם החליטו לאמץ כלב לביתם כאימון לקראת הולדת ילדים. הם רכשו גור כלבים וקראו לו מארלי, על שם הזמר בוב מארלי. מארלי גדל במהרה לכלב בוגר וחזק. למרות מאמצי הזוג לחנכו במסגרות שונות, הכלב לא קיבל את מרות בעליו. לעיתים, השתמש מארלי בכוחו האדיר להרוס את רכוש הבית, ובעת התקפי פחד מסופות רעמים, לעס את דרכו בין דלתות, כלובים ואף קירות מרתפים. בזמנים אחרים, כאשר רצה להתחבר לכלבים אחרים או לחקור ריחות שונים, רץ בכל כוחו אל עבר מטרתו, תוך גרירת אנשים ורהיטים מאחוריו.
מארלי נשאר עם המשפחה כאשר עברה מביתם המקורי לבוקה רטון תחילה ומאוחר יותר לפנסילבניה, וגם כאשר ילדו את ילדם השלישי. במקרים אחדים הראה אמפתיה ורצינות רבה - הוא ניחם את ג'ני כאשר הפילה את עוברה הראשון והגן על שכנו כאשר הותקף. למרות הקשיים בשליטה בו, מארלי היה חבר משפחה אהוב ונאמן.
בגיל 13, כאשר היה חלש מאוד מזקנה, נאלץ ג'ון להרדימו, לאחר התנפחות קיבתו בפעם השנייה. בדקותיו האחרונות אמר ג'ון למארלי משפט שאף אחד לא אמר לו מעולם: "אתה כלב נהדר". המשפחה התאבלה על מותו של מארלי זמן רב, בייחוד ההורים, שראו במארלי דוגמה למופת של אהבה ללא תנאים, של מסירות ושל הנאה מהחיים. לאחר המוות, תיאר ג'ון את אהבתו למארלי. מספר התגובות לטור היה כה גדול, כך שתיבת הדואר האלקטרוני של ג'ון התמלאה. ג'ון סיפר שמעולם לא קיבל כמות תגובות שכזו.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של מארלי ואני- שירי לב-ארי, כלב ושלושה ילדים , באתר הארץ, 7 בדצמבר 2006
- מארלי ואני, באתר OCLC (באנגלית)
