מאיר קנפו
 | |
| לידה |
1935 (בן 89 בערך) קזבלנקה, מדינת החסות הצרפתית במרוקו  |
|---|---|
| שם לידה | מישל |
| מדינה |
ישראל |
| תאריך עלייה | 1961 |
| מקום מגורים | נתניה, ישראל |
| פעילות בולטת | המחתרת להצלת יהודי מרוקו |
| תקופת הפעילות | מ-1955 |
| בת זוג | רחל |
  | |
מאיר מישל קנפו (נולד ב-1935) הוא איש מוסד ישראלי, יליד מרוקו, יו"ר ארגון יוצאי המחתרות בצפון אפריקה. מחבריה הראשונים והמרכזיים של מחתרת יהודי מרוקו במסגרת פעילות המוסד. ממייסדי הארגון "ברית יוצאי מרוקו בישראל". חתן פרס העובד המצטיין של הסוכנות היהודית, יקיר העיר נתניה.
מאיר קנפו הוא אסיר ציון שישב בכלא במרוקו בגין פעילותו החשאית להעלאת יהודי מרוקו לארץ.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מאיר קנפו נולד בקזבלנקה, מרוקו בשנת 1935 לאסתר ורבי שמעון קנפו שהיה חבר בית הדין הרבני בקזבלנקה, שניהם ילידי אגאדיר. קנפו למד בחדר של רבי נחמיאס ובבית הספר הצרפתי אליאנס. בגיל 14 הצטרף עם מספר חברים לתנועת הנוער הציונית הבונים לגרעין ברור חיל, שעמד לעלות ארצה לקיבוץ באותו שם. בגרעין למדו היסטוריה וגאוגרפיה של ארץ ישראל כמו גם שירים ישראלים ועל ההווי בארץ. בגיל 20 גויס על ידי המוסד על מנת שישתתף בהקמת יחידות סודיות ברחבי מרוקו שמטרתן להגן על חברי הקהילות היהודיות. לפני גיוסו למסגרת רכש באופן עצמאי אקדח ורובה. באותה תקופה ניהל בית מלון בקזבלנקה שבעליו היה יהודי. עיסוקו היווה כיסוי טוב ואיפשר הזדמנויות בלתי מוגבלות לפעילות מחתרתית. הפעילות במלון כללה הקמת סליקים במלון, העברת מזוודות נשק דרכו ועוד פעילות חשאית. מאז גיוסו ל״מוסד״ באוקטובר 1955 ועד מעצרו בשנת 1961 השתתף במבצעים רבים.
הפעילות במחתרת[עריכת קוד מקור | עריכה]
קנפו היה המגויס הראשון והבכיר ביותר במחתרת בקזבלנקה בשנת 1955.[1] המחתרת נקראה המסגרת ונועדה עם הקמתה להגן על הקהילה המקומית מגילויי אנטישמיות. רק מאוחר יותר החלה בפעילותה כעזרה בהברחתם של יהודי מרוקו בדרכי לארץ ישראל.[2][3]
הגנה אזרחית[עריכת קוד מקור | עריכה]
השנים 1955–1956 היו שנות התארגנות, יצירת הכלים וקשירת הקשרים. בשנה הראשונה הם אגרו נשק, בנו סליקים, ארגנו מטווח ראשון באחת החורשות והקימו מסגרת הגנה על יהודי מרוקו. קנפו עסק בשנה זו בחיפוש דירות להשכרה. כמו כן הדריך את המגויסים בפירוק והרכבה של נשק, מעקבים, תורת המפגשים בדירות וברחוב.
הברחה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1956 נתבקש קנפו יחד עם חבריו להצטרף למבצע להעלאת יהודים בחשאי במסגרת מבצע יכין שנמשך עד 1961. עלייה זאת התבצעה בארבע דרכים: דרך הים באמצעות מבריחים ספרדיים, במשאיות, באמצעות דרכונים מזויפים ובספינת "אגוז".[4][5] בשנת 1958 נשלח עם עוד 16 חברים לקורס של חיל הים הישראלי בשילוב עם המוסד. כאשר עזב את מרוקו ועצר בצרפת בדרכו לקורס, נלקח ממנו דרכונו והוא קיבל מסמכים חלופיים. מטרת הקורס הייתה הכשרה ימית לסיוע בפעולות הברחת היהודים ממרוקו דרך הים.
רעייתו רחל גויסה גם היא למוסד שנה לאחר שנישאו, וכינויה היה שנטל. היא פעלה במסגרת חוליית חברות המסגרת, שתפקידן היה העברת נשק מסליק לסליק באמצעות עגלות תינוקות או מתן עזרה ראשונה במקרה של תקריות אש או אחרות. בשנת 1960 נשלחה לישראל לקורס מפקדים מתקדם של צה"ל והמוסד.
חוליות החוף[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר סיום הקורס הימי ושובו למרוקו הוטל עליו לאמן חוליות חוף ברחבי מרוקו יחד עם ז'אק שושן. משהיה צורך בתגבור גויסו גם חברי תנועות הנוער הציוניות לפעולות המחתרת. תפקידם של נערות ונערים אלה היה לבקר משפחות יהודיות בערים ובכפרים ולהביא ידיעות על הרכב המשפחות, מידע שסייע לתכנון פעולות ההברחה. ההערכה היא שבין השנים 1957 ל־1960 הוברחו ממרוקו כ־20 אלף יהודים שהגיעו למרסיי ומשם עלו ארצה. הפעילות התבצעה על ידי אנשי המקהלה מהמוסד שעסקו בעלייה חשאית ובעזרת קנפו וחבריו שהיו ממונים על ביטחונן של שיירות העולים ועל אבטחת החופים. ב־1960הוחל בהעפלה ימית. עם כל המאמצים שהושקעו הצליחו להוציא ממרוקו בשנת 1960 רק 4,108 יהודים, ומספר זה הדביק בקושי את קצב הריבוי הטבעי של יהדות מרוקו.[3]
הספינה אגוז[עריכת קוד מקור | עריכה]
מבצעי אגוז תוכננו להיות המוקד העיקרי למבצעי לעלייה ואורגנו בקפידה. לפני כל יציאה שהו קנפו ואנשי המחתרת בחוף ובדקו תנועה של דייגים, פטרולים וכדומה.[6][7] הספינה עשתה את דרכה 12 פעמים, אך בפעם ה-13 בלילה שבין 10 ל-11 בינואר 1961, היא טבעה כשעל סיפונה 44 מעפילים וביניהם איש המוסד והאלחוטן של הספינה חיים צרפתי. 22 גופות בלבד נמשו מן הים והובאו לקבורה בבית העלמין היהודי באל-חוסימה שבמרוקו.
המעצר[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר טביעת האגוז עסק קנפו בהכנות למבצע קוקוס להברחת יהודים דרך האוקיינוס האטלנטי. במוצאי יום חמישי יצא בלילה עם קלוד קנפו - יגאל כנפי לבדיקת החוף שממנו תצא הספינה קוקוס, ושם קבעו את סדר ההגעה של כל כלי הרכב ואת הכיסוי המבצעי. בספינה זו אמורים היו לצאת 250 מעפילים. לפני כן נודע להם שאנדי נעצר וזה הדאיג אותם משום שהוא הכיר אותם אישית וידע על פעילותם.[8][9] למחרת בבוקר קנפו נעצר והועבר לידי כוח ביטחוני מיוחד מהעיר מקנס שהמתין לו בבניין המשטרה המרכזי בעיר קזבלנקה. החוקרים דרשו ממנו לחשוף את זהותם של אנשי המוסד במרוקו ונתיבי המילוט. הוא הועבר בחשאי מבית המעצר לבית כלא ואחרי חודש הוא הגיע לתחנת המשטרה בעין סוק. קנפו לא נשבר מהחקירות הקשות והמשיך לדבוק בגרסתו שאין בידיו מידע. לאחרי חודשיים נגזרו עליו 60 שנות מאסר בגין ריגול לטובת ישראל ולאחר כמה שבועות הוא הועבר לתא עם עוד חברי מסגרת שנעצרו. ממשלת ישראל הפעילה על השלטונות במרוקו לחץ פעלה לשחרורם. לאחר משא ומתן שכלל תשלום מכובד כערבות, הוא יצא לחופשת חג לארבעה ימים. שבמהלכה התקשר לרישר - שלמה אלמוג שהיה אז מפקד המקהלה והודיע לו על רצונו להימלט במהירות ממרוקו. חבריו למוסד ניסו להבריח אותו כמה פעמים דרך הים ללא הצלחה, לבסוף הוא הוברח במשאית דרך נתיב מבריחים יבשתי.[3]
בארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
שליחויות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בסוכנות מונה כאחראי על קליטת יהודי לוב שגורשו מארצם לאחר מלחמת ששת הימים. לאחר עלייתו של חומייני לשלטון, מונה לעסוק בקליטתם של יהודי איראן בישראל. השתתפף גם במבצעי העלייה וקליטתם של יהודים מפולין, רומניה, ברית המועצות, סין העממית וצפון אפריקה.[10]
פעילות ציבורית[עריכת קוד מקור | עריכה]
- חבר ועדת ערר ברשות אסירי ציון.
- יו"ר ארגון פעילי המחתרת ההעפלה ואסירי ציון בצפון אפריקה בישראל בעבר.
- חבר דירקטוריון חל"ת - החברה לפיתוח ותיירות נתניה.
- פעיל בהנצחת זכרם של מעפילי ספינת "אגוז" ומורשת המחתרת החשאית במרוקו – "המסגרת".
- ערך חמש חוברות מחקר בנושא העלייה החשאית ממרוקו ופעילות "המסגרת" באלג'יריה, תוניסיה ומרוקו.
תרומה תרבותית להנצחת ספינת אגוז[עריכת קוד מקור | עריכה]
השתתף וערך את הספר "אגוז". סייע בהפקת המחזה "כקליפת אגוז", השתתף בחיבור ועריכת התסריט ששימש להפקת הסרט "אגוז". סייע בשחזור הסרט "הטרגדיה של אגוז" בהפקת הטלוויזיה הישראלית. בהצגת "הלילה הזה" בתיאטרון של אורנה פורת מועלית הצגה על ההעפלה החשאית של יהודי מרוקו, מפיקי ההצגה נעזרו במאיר קנפו בחומרים המוצגים.
פרסים ואותות[עריכת קוד מקור | עריכה]
חתן פרס העובד המצטיין של הסוכנות היהודית, על השתתפותו בהוצאותם החשאית של יהודי לבנון במלחמת שלום הגליל, על הבאתם החשאית של יהודי אתיופיה ויהודי סודן לאירופה עוד בטרם מבצע "משה". על תרומתו לקליטת עולי ברית המועצות ואתיופיה ועל הקמת פרויקטים ייחודיים לעידוד העלייה מצרפת.
ב-2022 זכה בעיטור יקיר העיר נתניה על פעילותו בקרב העולים החדשים בשכונות דיור לעולה וקריית נורדאו בעיר הוא סייע בקידום הקמתם של מוסדות קהילתיים העונים על צורכיהם של העולים. על פעילותו רבת השנים למען העולים, ופעילותו לרווחת תושביה של העיר וחינוך בניה.[11]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- המחתרת היהודית במרוקו 1955–1964, מאת מאיר קנפו
- המוסד וסודות הרשת החשאית של יהודי מרוקו 1955–1964, מאת מאיר קנפו
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
60 שנים לתחילת "מבצע יכין", עליית יהודי מרוקו | ראיון עם מארגן המבצע, מר מאיר קנפו, לוחם המוסד, סרטון באתר יוטיוב, 25 בנוב׳ 2021
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ אמיר בוחבוט, מתחת לאף של המלך: המבצע החשאי של המוסד להגנה על יהודי מרוקו, באתר וואלה!, 27 באפריל 2019
- ^
סיון חילאי, "עשינו את הבלתי אפשרי. העלינו לארץ 90 אלף יהודים ממרוקו", באתר "ידיעות אחרונות", 22 בנובמבר 2021
- ^ 1 2 3 מאיר קנפו (רמון), מקדם ומים-כרך "ז "-שש שנים בשירות ״המוסד״ במרוקו, באתר מורשת יהדות מרוקו, 31 בדצמבר 2013
- ^ מאיר קנפו, העליה החשאית של יהודי מרוקו, באתר הקשר הרב דורי -, 2019
- ^ מאיר קנפו, מקדם ומים-כרך "ז " 1960-1957: קורסים בישראל ומבצעים ראשונים במרוקו, באתר מורשת יהדות מרוקו, תאריך 11 בינואר 2014
- ^ מאיר קנפו, מקדם ומים-כרך "ז ספינת המעפילים ״אגוז, באתר מורשת יהדות מרוקו, 3 באפריל 2014
- ^ יהודה דקל, העפלה נוסח מרוקו " - אגוז", מורשת ישראל – ספריית יהודה דקל, עמ' 209
- ^ מאיר קנפו(רמון), מבצע בזק, באתר מורשת יהדות מרוקו - מקדם ומים-כרך "ז " מבצע בזק, 29 באפריל 2014
- ^ מאיר קנפו, מקדם ומים-כרך "ז "המעצר והעינויים, באתר מורשת יהדות מרוקו, 22 במאי 2014
- ^ מאיר קנפו, מקדם ומים-כרך "ז " הסליק המהודר-, באתר מורשת יהדות מרוקו, 8 באוגוסט 2014
- ^ יקירי העיר נתניה 2022, באתר נתניהנט, 31 מאי 2022
