לעשות מגדר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

בתחום הסוציולוגיה ובפרט במגדר, "לעשות מגדר" (באנגלית: Doing Gender) הוא הרעיון שמגדר, במקום להיות איכות מולדת של יחידים, הוא מבנה חברתי מושרש חברתית ופסיכולוגית המופיע באופן פעיל באינטראקציה האנושית היומיומית. מונח זה שימש את קנדס ווסט ודון צימרמן במאמרם "לעשות מגדר", שפורסם בשנת 1987 במגדר וחברה. על פי מאמר זה, ביצועי המגדר של הפרט נועדו להבנות התנהגות מגדרית ככזו המתרחשת באופן טבעי. חזית זו מקדמת מערכת, שדרכה אנשים נשפטים מבחינת כישלונם או הצלחתם לעמוד בציפיות חברתיות מגדריות, המכונה מבנה האחריות. הרעיון של עשיית מגדר הורחב מאוחר יותר על ידי מחברים כמו ווסט ופנסטרמייקר בספר "לעשות מגדר, לעשות הבדל".

הרעיון[עריכת קוד מקור | עריכה]

המושג "לעשות" מגדר הגיע מתוך שיח על מגדר בתחומי הסוציולוגיה והמגדר. נעשה שימוש במונח הספציפי "לעשות מגדר" במאמרם של ווסט וצימרמן (West and Zimmerman ), תחת אותה הכותרת שנכתב במקור בשנת 1977 אך פורסם רק בשנת 1987.[1] ווסט וצימרמן מסבירים שמגדר מבוצע באינטראקציות וכי התנהגויות מבוססות על תפיסות של מגדר שמקובלות חברתית. הם אינם מתמקדים באיך תפיסת המגדר מושרשת באינדיבידואל או מונצחת על ידי מוסדות, אלא מדגישים את הרמה האינטראקטיבית כמוקד בו מגדרים מופעלים ומחוזקים. תחילה, הם מבחינים בין מין ביולוגי (זוויג) לבין מגדר. מין ביולוגי הוא קריטריון המוסכם חברתית כזכר ונקבה שנקבעים בדרך כלל על סמך איברי המין של האדם בלידה או לפי איך שהוגדר לפני לידתו על בסיס כרומוזומים. זוהי קטגוריה ביולוגית משוערת, ללא התחשבות בזיהוי המגדרי של האדם. זה "מבוסס ומתוחזק על ידי האופן בו הוא מוצג בצורה הנדרשת החברתית, המצהירה על השתייכותו לקטגוריה כזו או אחרת".[1] בהקשר לזה, מגדר הוא המידה בה שחקן הוא גברי או נשי, בהתאם לציפיות החברתיות ביחס למין הביולוגי של אותו אדם[2]. על פי ווסט וצימרמן, לעשות מגדר זה: "לקדם הבנה חדשה של מגדר כהישג שגרתי הגלום באינטראקציה יומיומית". בעיקרו של דבר, ווסט וצימרמן טענו כי מגדר הוא מבנה חברתי שיצרו בני האדם. כבני אדם, אנחנו קטלגנו וסידרנו היבטים רבים של החיים. אם אדם מסוים לא מרוצה מתפקידו המגדרי או עשה פעולה שלא נחשבת "נכונה" לאותו המגדר, הוא מבצע בעצם סטייה חברתית. מגדר מתואר כרלוונטי לכל, מכיוון שהוא גלוי ורלוונטי כמעט בכל אינטראקציה.[1] במאמר מוזכרות דוגמאות כמו חדרי שירותים, ספורט, זיווגים, שיחות, מקצועות ואף חלוקת עבודה כדי להמחיש את הדרכים בהן מגדר נפוץ בהרבה פעילויות המובנות מאליהן. הם מדגימים זאת על אישה בעלת מקצוע הנשלט בידי גברים וכי האישה תצטרך לקבל החלטות אם עליה לבחור בהתנהגות "לא נשית" שאחרת הייתה חלק בלתי נפרד מזהותה.[2]

מרכיב נוסף בתיאוריה זו הוא הערכה מגדרית של התנהגות. בדוגמה הנ"ל, האישה תנהג בצורה שתוערך כגברית או נשית על ידי חבריה לעבודה. לפי ווסט וצימרמן, אישה זו תוערך בהתבסס על האופן בו מעשיה משתווים לסטנדרט של קטגוריית המין הביולוגי אליה היא שייכת. לסטיות מהציפיות הללו אין השפעה מיידית על מבנה האחריות עצמו. במקום זאת, כישלונות עמידה בסטנדרטים הללו מיוחסים לאותו אדם ולא לנוקשות של הקטגוריות המוכרות. בעזרת תיאוריה זו ווסט וצימרמן מדגישים את חשיבות האינטראקציה החברתית בשמירה על המבנה המגדרי. בגלל שאנשים "עושים" ומעריכים את המגדר באינטראקציה, המגדר גלוי במגוון רחב של פעילויות.[2]

יסודות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרעיון שמגדר הוא משהו שאנשים "עושים" באופן פעיל, היה בעיקר בהשראת גישת הפסיכולוגיה החברתית שנקט ארווינג גופמן (1976), בתצוגה מגדרית. גופמן תיאר כי בני האדם מניחים שלכל אחד מהם יש "טבע חיוני", אשר ניתן לפרש אותו באמצעות קריאת "סימנים טבעיים שניתנו או באו לידי ביטוי" (עמ' 75). הטבע הבסיסי ביותר שממנו ניתן להניח מפירוש סימנים אלה הוא הגבריות או הנשיות של האדם. לא רק שמגדר נקבע לעיתים קרובות בידי אחרים בקלות יחסית, אלא שקביעה זו מבססת לעיתים קרובות את דרכי האינטראקציה של אנשים זה עם זה. גופמן טוען כי מפני שאנחנו מתפקדים בתסריטים האלה באופן קבוע ויום ויומי, הם נראים לנו כהוכחה נוספת ל"טבע החיוני". הוא טובע את המונח "תצוגה מגדרית" כדרך להמשיג את הדרכים שבהן אנשים פועלים באופן מתאים למגדר. עם זאת, הופעות אלה הן אופציונליות ורגישות להפרעה, שכן באותה קלות ניתן להפעיל תצוגה מגדרית בלתי הולמת כמו אלו המקובלות חברתית. גופמן טוען שהתצוגות המגדריות "מתוזמנות" סביב פעילויות, כך שהפעילויות עצמן לא יופרעו על ידי תצוגות מגדריות. למשל, עמיתים לעבודה עשויים לקיים אינטראקציה מגדרית בשעות ארוחת הצהריים ולא בזמן שהם עובדים יחד על פרויקט. ווסט וזימרמן מתייחסים לתיאוריה של גופמן וטוענים כי הדבר מסווה את הדרכים בהן תצוגה מגדרית מחלחלת כמעט לכל המצבים החברתיים בכך שאנשים אינם יכולים להימנע מלהתפרש כגבריים או נשיים.[2]

בתקשורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

לתקשורת יש השפעה רבה על הרבה היבטים רבים של החיים המודרניים. הדרך בה מגדר נתפס ובא לידי ביטוי אצל הקהל משתנה מתרבות לתרבות. השפה בתוך תרבות, כ"השערת ספיר וורף", השערה מתחום הבלשנות אשר קובעת כי ישנו יחס ישיר בין קטגוריות לשוניות של שפה המדוברת על ידי אדם מסוים, לבין הדרך בה אותו אדם מבין את העולם ומתנהג בו. כלומר, כיצד השפה משפיעה על תפיסתנו ובכך מעצבת את המציאות שלו. [3] ככל שהשפה מתפתחת בתוך תרבות ומתווספת שפה חדשה, הזהות המגדרית מושפעת ממנה והקטגוריות משתנות. ההשפעה של השפה והמשמעות שהיא תעביר לעיתים קרובות על התקשורת ועל הקטגוריות המגדריות שאנשים משתמשים בהן כדי למלא תפקידים מגדריים, עשויות לשנות או להוסיף קטגוריות חדשות. ישנם תחומים נוספים שתפקידים מגדריים והבדלים נובעים מהם. "יש חוקרים המראים כי הבדלים בין המינים נובעים ממגוון גורמים, כולל סוציאליזציה (חיברות) וביולוגיה. תפקידים מגדריים באים לידי ביטוי לעיתים קרובות באמצעות תקשורת ותרבות".[4] מגדר הוא דבר שתמיד נמצא שם, בין אם אנחנו מודעים אליו ובין אם לא: "זהות מגדרית ותפקידים מגדריים הם חלק משמעותי מחיי היום יום".[4]

נוסף על כך, תפקידים מגדריים עוזרים לנו להבין את הסביבה שלנו, הם משפיעים על מערכות יחסים ועל השקפותינו. מכיוון שההיבט החברתי של חיינו הוא חלק מהותי וצריך למלא אותו, אנחנו נחשפים לתפקידים מגדריים לעיתים קרובות ולפעמים באופן לא מודע, סופגים אותו ושופטים אותו לפי המידה בה הוא מתאים לקטגוריה כפי שהחברה השפיעה עלינו לתפוס אותה.[4] "בתקשורת ובתרבות עכשווית, הרצון החברתי והמגדר של נשים וגברים הוגדרו לעיתים קרובות במונחים של גוף. אצל נשים, זה כלל לעיתים השוואה בינן לבין אחרות ואף ניסיון לשכפל את "אידיאל הרזון".[4] השקפות אלה, כמו 'אידיאל הרזון' מתחזקות באמצעות המדיה, פרסום, שחקנים ותיקוני פוטושופ. בצד השני, הגברים ראו תמונות של כושר, שרירים ובדרך כלל בתנוחות המבטאות כוח ועוצמה, וערכי תרבות המציגים מהי 'גבריות' לתרבות. "הגדרות מבוססות מגדר של הצלחה סובבות לעיתים קרובות סביב הצגה או פיתוח של הגוף כחזק, צעיר, פעיל ובולט פיזית".[4] תפקידים אלו מקודמים על ידי החברה, כאשר תצוגות ותכונות חזותיות מוקצות לתפקידים מגדריים ספציפיים.[4]

גופמן (1976), דן בתכונות אלה במחקריו על צילום מגזינים ועיתונים ומראה שנשים מצולמות בעמדות כנועות יותר ואילו גברים מצולמים בעמדות רמות יותר.[4] תיאורי המגדר האלו הולכים ומתרחבים בתוכניות ובסרטים מסוימים. לאוזן ועמיתיו (2008) בחנו תפקידים מגדריים בטלוויזיה, "הם מצאו כי דמויות גבריות בטלוויזיה בפריים - טיים נטו יותר למלא תפקידי עבודות, כולל צווארון כחול, צווארון לבן ופעילויות מחוץ לשעות הלימודים בעוד שנשים הוצגו בתפקידים בינאישיים יותר הקשורים לרומנטיקה, חברויות ומשפחה".[4] האופן בו מתוארים תפקידים מגדריים בטלוויזיה יכול לזלוג לחיי היומיום.

תחום נוסף בו "לעשות מגדר" בא לידי ביטוי הוא במשחקי וידאו: "דמויות נשיות מוצגות כמיניות מאוד בזמן שדמויות גבריות הן בעלות כוח מוגזם, גבריות יותר, תוקפניות וחוץ מגילוי עוינות הן חסרות רגש".[4] הדרך בה תפקידים מגדריים מיוצגים במשחקי וידאו היא השפעה נוספת שהחברה צריכה לקחת בחשבון, וזה יכול לגרום לאנשים לחשוב שאפשר "להשיג" או לממש את התיאורים הבדיונים האלה. זה מוביל לשעתוק של נקודות מבט המשמשות לסיווג תפקידים מגדריים ולאמונה כי על-מנת "לעשות מגדר" באופן נכון יש להיראות ולהתנהג כמו דמויות במשחקים או שחקנים בפרסומות ובטלוויזיה. "מספר מחקרים הוכיחו באופן נרחב כי משתמשים, בזמן משחק מקוון, יוצרים דמות אווטאר ובוחרים במין הנגדי לאותה הדמות כך שלמעשה מבצעים החלפת מין".[4] הגידול במשחקי וידאו במיוחד בסביבות מקוונות מאפשר לאנשים להיכנס לתפקידים מגדריים אחרים, על ידי "עשיית מגדר" שעשויה להיות שונה מהאופן בו הם מציגים את עצמם בחיים האמיתיים. סביבות מקוונות אלה מאפשרות למשתמשים לעצב את התפקידים שלהם במגדר.

רשתות חברתיות והיכרויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצמיחה של הרשתות החברתיות מאפשרת לאנשים לתקשר באופן גלובלי ולנהל את האופן בו הם בוחרים לבטא את המגדר שלהם וכיצד אחרים יתפסו אותם.[4] לגידול התוכן הדיגיטלי בטכנולוגיה של ימינו יש השפעות על תפקידים מגדריים. "פורמטים דיגיטליים... מייצגים אפשרויות מרגשות עבור אנשים שיכולים לחקור את החופש להציג 'עצמי פיזי' שעשוי להיות שונה מזה שהם מציגים או מבצעים בחיי היומיום ומהציפיות החברתיות".[4] אנשים יכניסו את עצמם לתפקיד שיראה כאילו הם משתלבים וימנעו ממבוכה במקרה שהם מפרים נורמה חברתית.[4]

תגובות וביקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'ודית באטלר היא הוגה מרכזית נוספת בתחום ואף טבעה את המונח "פרפורמטיביות (ביצועיות) מגדרית".[5] היא מסבירה את רעיון עשיית המגדר דרך הצגת המגדר כמערכת של פעולות אקטיביות שאנשים לומדים ומשחזרים דרך פעולות ואפילו בפעולת ההצגה העצמית לחברה.[6] לפי באטלר, ביצועיות מגדרית מתבססת על ציטוט וחיקוי של התנהגויות, דיבור ונראות עד לפרט הקטן ביותר. בעוד שהפעולות הללו כולן מודעות, הן אינן נתפסות כלא-טבעיות ולכן אינן מאבדות מכוחן החברתי שנשען על שאיפתו של הפרט "לעבור" במגדר הנכון ובכך להיות מסומן כמובן ומקובל חברתית.

מושג העשייה המגדרית זכה לביקורת מצד חוקרים הטוענים כי הוגים בתחום לא לוקחים בחשבון את האדם כסוכן תרבות ולכן אינם מביאים בחשבון פעולות התנגדות.[7]

על מנת להמחיש את האפשרות לשינוי, פורסמו כמה עבודות בהן חוקרים טוענים כי הם מתעדים 'אי עשיה' או 'ביצוע מחדש' של המגדר. פרנסין מ. דויטש, ב"אי עשית מגדר" (2007), בוחנת כיצד המושג עשיית מגדר הופעל במחקר. דויטש משתמשת בדוגמאות ממחקרים ששימשו את ווסט וצימרמן בעבודתם, כדי להמחיש כיצד הנורמות המגדריות האידיאליות מופיעות בצורה שונה כתלויות בהקשר. זה, לטענתה, תורם לקיום 'עבירות מגדר' באופן בלתי נראה ובנוסף אינו פועל למען מטרתם של ווסט וצימרמן לבטל את אי-השוויון המגדרי. על מנת להקל על אי עשיית המגדר, מציעה דויטש כי "המחקר על רמת האינטראקציה יכול להתרחב מעבר לתיעוד פשוט של התמדת אי-השוויון ולבחון (1) מתי וכיצד האינטראקציות החברתיות הופכות בלתי תלויות במגדר; (2) התנאים שבהם המגדר אינו רלוונטי באינטראקציות חברתיות; (3) האם כל האינטראקציות בין המינים מחזקות את אי-השוויון; (4) כיצד הרמות המבניות (המוסדיות) והאינטראקציות השונות עשויות לעבוד יחד בכדי לייצר שינוי; (5) האינטראקציה כמקום השינוי "(עמ '114). על ידי התמקדות בתחומים אלה, טוענת דויטש, כי קל יותר למצוא פתרונות מעשיים לבעיות הנגרמות כתוצאה מחוסר השוויון בין המינים.[8]

קתרין קונל (2010), מציגה את הרעיון של "לעשות מחדש מגדר" כמו גם "לעשות טרנסג'נדר" בעבודתה "לעשות, לבטל או לעשות מחדש מגדר?: למידה מחוויות במקום העבודה של אנשים טרנסג'נדרים". קונל טוענת כי מחד גיסא, אנשים טרנסג'נדרים עשויים לבצע מחדש את המגדר על ידי שינוי הרעיונות הנורמטיביים של מגדר באינטראקציות שלהם, ומאידך, הם עשויים להשתתף בו זמנית בעשיית המגדר בדרכים אחרות. קונל טובעת את המונח "לעשות טרנסג'נדר" במטרה לספק דרך לבחון כיצד אנשים טרנסג'נדרים מבינים את הניתוק בין קטגוריות מין ביולוגי למגדר, שהם עשויים לטשטש או לבטא באופן פעיל באינטראקציות שלהם.[9]

בינואר 2009 פרסם כתב העת האקדמי "מגדר וחברה" רב-שיח מאת ווסט וצימרמן, במלאת 20 שנה למאמרם על עשיית מגדר. תשעה מאמרים קצרים הורכבו לכדי דיון, כולל קטע מאת ווסט וצימרמן. כמה מחברים טענו שמסגרת העשייה המגדרית אינה מאפשרת סוכנות, כוונה או תודעה. מחברים אחרים טענו כי יש להתמקד בביולוגיה כאשר שוקלים "לעשות מגדר", כדי להבין איזה תפקיד הגוף ממלא בהערכת המגדר.[1][7][10][11][12][13][14][15][16]

ווסט וצימרמן הגיבו במאמר שכותרתו "Accounting for Doing Gender", בו הם חזרו על טיעונם המקורי בדגש על האחריות. הם טענו, כי מסגרת העשייה המגדרית אינה מסתירה את הסוכנות, אלא מקשרת אותה. מכיוון שמגדר הפרט יתפרש על סמך "מבנה האחריות" ויעילות ההתנגדות שלהם עשויה שלא לשרת את אי עשית המגדר. הכותבים טוענים כי ייתכן שהמגדר יבוצע מחדש אך לעולם לא יבוטל, מכיוון שמבנה האחריות עשוי להשתנות אך המגדר לא ייעלם.[1]

המסגרת של "לעשות מגדר", שפותחה על ידי ווסט וצימרמן, משפיעה מאוד על המחקר בתחום עד היום.[17][18][19]

לעשות הבדל[עריכת קוד מקור | עריכה]

לעשות הבדל הוא מושג[1] שצמח מתוך הרעיון הקודם של הכותבים "לעשות מגדר", שהוצג באגודה הסוציולוגית האמריקאית בשנת 1977 על ידי קנדס ווסט ודון צימרמן ופורסם במגדר וחברה בשנת 1987.[2] בשנת 1995 ביקשו קנדס ווסט ושרה פנסטרמרייקר להרחיב את רעיון המגדר כחלק מתהליך אינטראקציה מתמשך לתחומי הגזע והמעמד.

הם טוענים כי לא ניתן לחשוב על המפגש בין שלוש הקטגוריות הבסיסיות הללו - גזע, מעמד ומגדר - ולסווג את ההבדל החברתי במובן מתמטי או אפילו היררכי לחלוטין. כלומר, פשוט לחבר מושגים אלה כמשתנים במודל רגרסיה מרובה, כדי לחזות את הצלחת החיים בחברה מסוימת ולספק דרך פשוטה יותר להסתכל על ההשפעות היחסיות שלהם. אך, מודל זה לא מצליח לספק בסיס הולם להבנה עמוקה של הרעיון. במילים אחרות, אם בתחתית רשימה מופשטת כלשהי של אוכלוסיות מוחלשות, נציב אישה עניה ושחורה המתגוררת בארצות הברית עם חסרון חברתי מובהק, לא נצליח ללמוד בצורה מעמיקה דיו על האופן שבו גזע, מעמד ומגדר הכווינו ותרמו למיצובה של אותה אישה כיום. הניתוח שלהם מתמקד בהבדלי הליבה הללו מנקודת מבט אתנו-מתודולוגית ובכך מעביר את המוקד ממאפיינים אישיים. במקום זאת, הם מבינים תהליכים כ"מאפיינים מתעוררים של מצבים חברתיים", המייצרים בו זמנית תוצאות שונות, באופן שיטתי, עבור קבוצות חברתיות וכן את הרציונל לפערים כאלה.

המחברים טוענים כי הסיבה לכך שגזע ומעמד לא הובאו בחשבון כראוי בעבודות קודמות נובעת מכך שהתנועה הפמיניסטית הייתה בעבר מחוזן של נשים ממעמד הביניים הלבן בעולם המפותח, שלא הושפעו מספיק או שאינן תואמות לאופיים של דיכויים אלה. יתר על כן, מעטות הנשים שנמצאות מחוץ למעגל הפריווילגי שהצליחו לקבל גישה למוסדות להשכלה גבוהה, מה שאולי היה מאפשר להן לעסוק בשיח האקדמי ובפעילות בנושא החסרונות הללו. גם אם כן, שומרי הסף באקדמיה ובעיתונים מובילים מקשים על התהליך הזה והופכים אותו אף יותר קשה להשגה ולביצוע. אולי גזענות גלויה ואפליה מעמדית פחות ניכרים כיום במוסדות אלה, אך הנטייה לראות את העולם באופן שמקטין את חווית הקבוצות השוליות, נותרה בעמדות הכוח.

התמה המרכזית של "הבדל" נועדה להמחיש כיצד מושגי הגזע והמגדר נתפסו, שלא בצדק, כמנבאים התנהגותיים וקשורים ביולוגית אצל אנשים בעלי צבע עור או מין מסוימים. המשותף בקטגוריות שרירותיות אלו, במקצת מוגזם לעיתים קרובות, והתנהגות הקבוצה הדומיננטית ביותר בקטגוריה (למשל גברים לבנים עשירים או נשים לבנות עשירות) הופכת לאידיאלית כדרך המתאימה היחידה למלא תפקיד חברתי אחד. המשגה זו משמשת כאמצעי להדיר ומהווה סטיגמה נגד מי שאינו יכול להתיישר לפי סטנדרט זה. תהליך זה של "לעשות הבדל" מתממש באינטראקציות הבין-אישיות שהן חלק בלתי נפרד מחיי היום-יום ודרך כך, מאשררים ומשחזרים את המבנה החברתי. התנסות בעולם באמצעות יחסי הגומלין בין מאפיינים חיוניים אלה ובעיקר באמצעות מסגרת ההתייחסות של הקבוצה הדומיננטית (אינטרסים כוחניים), מייצרת דפוס של חשיבה והתנהגות המשחזר את אי-השוויון החברתי.

מחקר מדעי החברה הטיל ספק בטענה לפיה גזע יכול פשוט להתמזג עם צבע, כמו שמין לא יכול פשוט להתמזג עם איברי המין, או מעמד עם משכורות. מעמד אולי לא נראה כנוטה לרעיונות לגבי בידול חברתי טבעי, אך בתוך חברות קפיטליסטיות, לעיתים קרובות מניחים שמצבו הכלכלי של האדם הוא אינדיקציה ישירה פחות או יותר ליכולותיו להתקדם בחברה. מאחר שנשים וכל מי שאינו משויך לגזע הלבן לעיתים קרובות יותר סובלים מעוני, אזי מתקיימת ההנחה בחיסרון החברתי של קבוצות אלו, אך הנחה זו לא מדוברת אלא מתקיימת בשתיקה.

גישת המבניות החברתית הניחה את תשתית ההסבר העיקרית בדיונים בנושא, בכך שפרסמה שהמשמעות של ה'סטטוסים המיוחסים' כביכול, תלויים למעשה בהקשר החברתי בו אנו נמצאים. כלומר, גזע, מעמד ומגדר אינם רק עובדות מדעיות אובייקטיביות, אלא תהליכים דינמיים של בניית רמזים להתנהגות מוסרית (שניתן לתת עליהם דין וחשבון באופן אישי) בנסיבות מסוימות. אלו התהליכים המתרחשים ללא הרף, ולא איזו תוכנית אלוהית ומפוארת המגדירה את המבנה החברתי. אנשים "עושים הבדל" כאשר הם מודים (ביודעין או שלא) כיצד הסיווג שלהם הופך אותם לאחראים חברתית לפעול באופן מסוים בסיטואציה. עם זאת, כאשר אנשים מכיילים מחדש את "עשיית ההבדל" כדי לייצר דרכים חלופיות להמשגת דפוסי האינטראקציה, זה יסתכם בשינוי חברתי.

לעשות מגדר בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

במסגרת הצבאית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישראל אחד המוקדים המעניינים לבחינת נושא עשיית מגדר הוא המסגרת הצבאית. במאמרה, "גבריות מתוך מחאה: על כינון הזהויות של חיילים בתפקידי צווארון כחול", אורנה ששון-לוי מציגה את הבעייתיות הקיימת ביחסים ובקשר בין צבא, גבריות ואזרחות. לטענתה, הצבא יכול להחליש זהויות גבריות; גברים בתפקידי צווארון כחול (כאלו המשתייכים למעמד הפועלים) מראים כי זהותם הגברית בנויה בניגוד לצבא ולא באמצעותו. מכאן עולה השאלה מי הוא גבר - מי שנושא נשק ומתאמן או שמא מי שמפרנס את הבית והמשפחה. סוגיה זו מדגימה את ההתנגשות בין הגבריות המצופה במערכת הצבאית ל"גבריות של הבית" שסודקת את הקשר בין גבריות למיליטריזם. ששון-לוי מציגה את "הגבריות החלופית" שקוראת תיגר ומערערת את המשולש הקדוש של גבריות, צבא ומדינה. אם כן, השירות הצבאי מוציא מחיילי הצווארון הכחול גבריות אחרת והוא מהווה זירה להבניית גבריות, אך לא גבריות שנובעת מלאומיות ומיליטריזם.[20]

גם נשים במערכת הצבאית מתמודדות במודע או שלא במודע עם עשית מגדר או אי עשית מגדר. דפנה יזרעאלי, מתארת במאמרה "מגדור בשירות הצבאי בישראל" משנת 1999, כיצד מגיבות נשים ללחצים המופעלים עליהן באופן אוטומטי מעצם היותן נשים במערכת גברית. נשים המשרתות בתפקידים גבריים חשות כי עליהן להוכיח שאינן פחות טובות מגברים ולכן מאמצות דפוסי התנהגות גבריים. יזרעאלי נותנת לדוגמה את תפקיד המ"כית בצבא שהוא תפקיד גברי במקור. לטענתה המ"כיות "משחקות את הגבר" ו"מגזימות" בגבריות; מחקות את התרבות המילולית, את נימת הקול, הסלנג וההתנהגות של מפקדים רבים, זאת מפני "שאז שוכחים שאת אישה".[21] בתרבות המאצ'ואיסטית החזקה שבצבא, גברים הם אלו שמעצבים את ההתנהגות והסגנון הראויים לדמות המנהיג וקובעים מהן התכונות האידיאליות.[22] את תכונות או יכולות אלו, הנשים יכולות לאמץ לעצמן במיוחד שהלחץ המופעל עליהן גלוי למדי. לדוגמה, ששון-לוי (1997), מדווחת שקצינות הנותנות פקודות בקול גבוה (נשי) הן מושא ללעג כללי מדרגת הקצין הבכיר ועד לחיל הזוטר. לפי יזרעאלי, כשנשים מאמצות את הז׳אנר הגברי, הן מחזקות בדיעבד את הקשר בין מנהיגות לגבריות.[21]

בנוסף, קארין כרמית-יפת ושולמית אלמוג טוענות במאמרן "הדתה, הדרה וצבא: אפס ביחסי מגדר?" משנת 2016, שאומנם נשים המשרתות בתפקידים קרביים זוכות בהעצמה, בסיפוק אישי ובתחושת ערך עצמי, אך הן עדיין נדרשות "לעשות גבריות" כחלק מפרקטיקה של משא־ומתן עם המשטר המגדרי הצבאי: הן מחקות קודים, תרבות מילולית, דפוסי התנהגות וסגנון לבוש גבריים, ומאמצות עמדות מיזוגיניות כלפי חיילות אחרות, במאמץ להיטמע באופן מלא בארגון, שנותר גברי במהותו.[23] בין היתר הן מסוות את גופן הנשי במדים רחבים, עוטות כובע המכסה את שערן, ומסגלות לעצמן גינונים אחרים המסווים את מינן וזהותן המגדרית.[24] בבסיסים מסוימים נשים אף נדרשות בהוראות הצבא להכמין סממני נשיות מובהקים, בין היתר באמצעות הימנעות משימוש בבושם, ממשיחת איפור או לק ומענידת תכשיטים. זרם־העומק המהדהד מאחורי איסורים אלה הוא שכשירותן של נשים לפקד נפגעת כאשר הן נראות כנשים.[25]

במסגרת הפוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

זירה נוספת הנשלטת על ידי גברים ומאלצת נשים "לעשות גבריות" היא הזירה הפוליטית. בשנת 2019 התפרסמה כתבה בחדשות ערוץ 12 המציגה את דרכן של הנשים בפוליטיקה הישראלית. במסגרת הכתבה פוליטיקאיות מספרות על הצורך באימוץ סממנים גבריים כדי להיתפס כשווה. לימור לבנת, לשעבר שרת החינוך מטעם מפלגת הליכוד, מספרת: "באתי לבושה כמו שנהגתי להתלבש, בטבעות על ידיי מאופרת ומסודרת. אני באה ואני מדברת והיה לי קול קצת ציפציף כזה. במקום להקשיב לי, מסתכלים עליי ומודדים אותי. איך אני נראית". לבנת החליטה להפיק לקחים ולעשות שינוי הדרגתי בהופעתה, כך שלא תיחשב "נשית" מדי. "אמרתי לעצמי קודם כל לדבר בקול נמוך יותר, חזק יותר ובצורה יותר אסרטיבית. שתיים, להוריד את כל הטבעות מלבד טבעת הנישואין, אבל גם לשנות את הלבוש. שלא יסתכלו עליי איך אני לבושה". יולי תמיר, לשעבר שרת החינוך מטעם מפלגת העבודה, סיפרה כי "זו לא החליפה, הקול או אופן הדיבור. זה כל הניסיון הזה כל הזמן להיות הכי קרובה לגבר אבל לא. כדי שיקשיבו לך בצורה הכי משמעותית".[26]

נשיות מסורתית בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

היחס של מדינת ישראל להפסקות היריון מהווה ביטוי לנשיות המסורתית בישראל. דלילה אמיר וניבה שושי במאמרן בוחנות את הסדרי ההפלות בישראל במטרה לבחון האם אלו מעצימים נשים או לחלופין מחלישים אותן. הן טוענות כי הממסד הישראלי לא נותן לנשים את זכות הבחירה בנוגע להפסקות ההיריון, והן למעשה משמשות למטרות דמוגרפיות כך שנדרש מהן להתאים את נסיבות חייהן לצורכי הכלל. אמיר ושושי (2008) מציינות כי חוק ההפלות משנת 1978 הוא חוק פטריארכלי, אשר לא רואה בנשים כסמכות הבלעדית היחידה בכל הנוגע לשליטה בפוריותן. מתוך כך, דרכי ההתמודדות בהפסקות היריון יהיה דרכי התמודדות הכוללות הסתרה והתחבאות ולא דרכי מאבק. בכך שהמדינה מקשה על ביצוע הפלות, היא מוציאה את הפעולה מחוץ לנורמה ומעצבת את הנשיות האידיאלית כך שנשים נאלצות להתיישר לפי הסטנדרט בכדי לעשות מגדר. תנועות נשים רבות והן הכותבות עצמן טוענות כי על מנת לגרום להעצמת נשים, תנאי הכרחי הוא לתת להן את השליטה הבלעדית על מערכת הרבייה שלהן ועל המיניות שלהן.[27]

נושא נוסף המהווה חלק משמעותי, הן כחלק מנשיות מסורתית בישראל והן בעשיית מגדר אצל נשים בכלל, הוא אימהות. הסוציולוגית אורנה דונת בספרה "ממני והלאה: הבחירה בחיים בלי ילדים בישראל", עוסק בבחירה שלה לא להביא ילדים לעולם. היא בוחנת תפיסות חברתיות ותרבותיות בנוגע לבחירה האם כן או לא להביא ילדים. בישראל יש סטיגמה סביב אלו שבוחרים לא להביא ילדים. הם מבצעים 'עבירת מגדר' ונתפסים כפגומים, מוזרים ולא מצייתים לחובה האישית שלהם במדינה בה מעודדים מאוד לילודה, דבר שמתבטא גם בהסתייגות מהפסקות היריון או ממניעתו.[28]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 4 5 6 West, Candace; Zimmerman, Don H. (February 2009). "Accounting for doing gender". Gender & Society. 23 (1): 112–122. CiteSeerX 10.1.1.455.3546. doi:10.1177/0891243208326529. S2CID 146342542.
  2. ^ 1 2 3 4 5  West, Candace; Zimmerman, Don H. (June 1987). "Doing gender". Gender & Society. 1 (2): 125–151. doi:10.1177/0891243287001002002. JSTOR 189945. S2CID 220519301. Pdf.
  3. ^  McGrath, Karen (2014). "Teaching sex, gender, transsexual, and transgender concepts". Communication Teacher. 28 (2): 96–101. doi:10.1080/17404622.2013.865764. S2CID 144018473.
  4. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13  Rose, Jessica; Mackey-Kallis, Susan; Shyles, Len; Barry, Kelly; Biagini, Danielle; Hart, Colleen; Jack, Lauren (2012). "Face it: the impact of gender on social media images". Communication Quarterly. 60 (5): 588–607. doi:10.1080/01463373.2012.725005. S2CID 54211699.
  5. ^ Judith Butler (June 2011). Your Behavior Creates Your Gender (Video). Big Think. Retrieved 4 May 2016.
  6. ^ Butler, Judith (1990). "Performative acts and gender constitution: an essay in phenomenology and feminist theory". In Case, Sue-Ellen (ed.). Performing feminisms: feminist critical theory and theatre. Baltimore: Johns Hopkins University Press. p. 278. ISBN 9780801839696.
  7. ^ 1 2 Vidal-Ortiz, Salvador (February 2009). "The figure of the transwoman of color through the lens of "doing gender"". Gender & Society. 23 (1): 99–103. doi:10.1177/0891243208326461. S2CID 143693702.
  8. ^ Deutsch, Francine M. (February 2007). "Undoing gender". Gender & Society. 21(1): 106–127. doi:10.1177/0891243206293577. S2CID 220442752. Pdf.
  9. ^ Connell, Catherine (February 2010). "Doing, undoing, or redoing gender? Learning from the workplace experiences of transpeople". Gender & Society. 24 (1): 31–55. doi:10.1177/0891243209356429. S2CID 145275500.
  10. ^ Jurik, Nancy C.; Siemsen, Cynthia (February 2009). ""Doing gender" as canon or agenda: a symposium on West and Zimmerman". Gender & Society. 23 (1): 72–75. doi:10.1177/0891243208326677. S2CID 144468830.
  11. ^ Smith, Dorothy E. (February 2009). "Categories are not enough". Gender & Society. 23 (1): 76–80. doi:10.1177/0891243208327081. S2CID 144473680.
  12. ^ Risman, Barbara J. (February 2009). "From doing to undoing: gender as we know it". Gender & Society. 23 (1): 81–84. doi:10.1177/0891243208326874. S2CID 144997602.
  13. ^ Messerschmidt, James W. (February 2009). ""Doing Gender": the impact and future of a salient sociological concept". Gender & Society. 23 (1): 85–88. doi:10.1177/0891243208326253. S2CID 144971443
  14. ^ Jones, Nikki (February 2009). ""I was aggressive for the streets, pretty for the pictures": gender, difference, and the inner-city girl". Gender & Society. 23 (1): 89–93. doi:10.1177/0891243208326676. S2CID 144121901
  15. ^ Kitzinger, Celia (February 2009). "Doing gender: a conversation analytic perspective". Gender & Society. 23 (1): 94–98. doi:10.1177/0891243208326730. S2CID 143104943
  16. ^ Connell, Raewyn (February 2009). "Accountable conduct: "Doing gender" in transsexual and political retrospect". Gender & Society. 23 (1): 104–111. doi:10.1177/0891243208327175. S2CID 144915358
  17. ^ Brines, J. (1994). Economic dependency, gender, and the division of labor at home. American Journal of sociology, 100(3), 652-688.
  18. ^ Greenstein, T. N. (2000). Economic dependence, gender, and the division of labor in the home: A replication and extension. Journal of Marriage and Family, 62(2), 322-335
  19. ^ Kolpashnikova, K. (2018). American househusbands: New time use evidence of gender display, 2003–2016. Social Indicators Research, 140(3), 1259-1277
  20. ^ ששון - לוי, א. (2003).Masculinity as a Protest: Identity Constructions among Blue-Collar Soldiers/ גבריות מתוך מחאה: על כינון הזהויות של חיילים בתפקידי צווארון כחול. Israeli Sociology/ סוציולוגיה ישראלית, (חוברת 1), 15-47.
  21. ^ 1 2 יזרעאלי, דפנה. (1999). מגדור בשירות הצבאי בצה"ל. תיאוריה וביקורת (14), 85-109.
  22. ^ Yuval-Davis, N. (1985). Front and Rear: The Sexual Division of Labor in the Israeli Army. Feminist Studies 11 (3), 649-675
  23. ^ 1. ששון־ לוי, א. (1997). הן הולכות זקופות וגאות: הכוח והמחיר בשירות של חיילות בתפקידים גבריים. נגה (32), 21.
  24. ^ עמרם־ כץ, שרית. (2003). 'קרבי זה הכי אחותי': אינטגרציה מגדרית בהכשרת מסגרות מבצעיות בצה"ל". פסיכולוגיה צבאית (2), 171.
  25. ^ ששון־ לוי, א. זהויות במדים, לעיל ה"ש 33, בעמ' 157.
  26. ^ דפנה ליאל, ‏דרכן של הנשים בפוליטיקה הישראלית, באתר ‏מאקו‏, 15 בפברואר 2019
  27. ^ אמיר, דלילה, שושי, ניבה. (2008). פמיניזם והעצמת נשים בישראל: מדיניות ההפלות כמקרה בוחן. משפט, חברה ותרבות - העצמה במשפט, עמ' 279.
  28. ^ דונת, אורנה. (2011). ממני והלאה: הבחירה בחיים ללא ילדים בישראל. ידיעות ספרים, ידיעות - הקיבוץ המאוחד.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=לעשות_מגדר&oldid=34517237"