למתודה חטאתיו

למתודה חטאתיו
לְמִתְוַדֶּה חַטּאתָיו / וּמודֶה עַל רב אֲשָׁמָיו. אֲשֶׁר בַּהֶבֶל שְׁנותָיו / כָּלוּ בְיָגון יָמָיו. צועֵק מִצָּרותָיו / וּמִבֵּין תִּגְרַת קָמָיו. נִפְּלָה נָּא... מִהְיותִי מָשַׁכְתִּי / בְּחַבְלֵי הַשָּׁוְא עֲונִי. לָכֵן שַׁבְתִּי וְנִחַמְתִּי / כִּי לא אֵדַע יום דִּינִי. וּשְׁאֵרִי הִקְרַבְתִּי / וְנָסַכְתִּי מֵי עֵינִי. אוּלַי יְרַחֵם קונִי / כִּי לא כָלוּ רַחֲמָיו: נִפְּלָה נָּא... שְׁדֵי גִילִי צָמָקוּ / וָאִינַק ראשׁ פְּתָנִים. וּמֵי עֵינַי שָׁחֲקוּ / מֵעוז כְּאֵבִי אֲבָנִים. וְרַחֲמֵי אָב רָחָקוּ / וְלא חָמַל עַל בָּנִים. וְאֵלַי יִתְאַפָּקוּ / הֲמון מֵעָיו וְרַחֲמָיו: נִפְּלָה נָּא... הֱבִיאָנִי בְּבור לְבָאִים / וְהִנְחִילָנִי קִצְפּו. וְנִשְׁכַּחְתִּי בְּבֵית כְּלָאִים / וְטָבַעְתִּי בְּיַם זַעְפּו. בְּכָל יום יָרַדְתִּי פְּלָאִים / אַחֲרֵי הֶאֱרִיךְ לִי אַפּו. הֲשָׁכַח חַנּות אֵל אִם / קָפַץ בְּאַף רַחֲמָיו: נִפְּלָה נָּא...

למתודה חטאתיו הוא פיוט הקדמה לנפילת אפיים מאת רבי משה אבן עזרא. הפיוט נאמר בחלק מקהילות הספרדים בהקדמה לנפילת אפיים בסליחות, במקום הפיוט בזכרי על משכבי.

מבנה הפיוט

הפיוט בנוי בצורה של פזמון אזורי, ומכיל ארבעה בתים, כאשר בין בית לבית חוזר כפזמון הפסוק ”נִפְּלָה נָּא בְּיַד ה' כִּי רַבִּים רַחֲמָיו”. הבית הראשון, בן שלוש שורות, מהווה בית הקדמה, ושלושת שורותיו חורזות בחרוז החוזר של הפיוט 'מָיו'. שלושת הבתים הבאים יוצרים אקרוסטיכון של המילה "משה". שלושת הבתים כוללים ארבע שורות בכל בית, שלושת השורות הראשונות חורזות בחריזה פנימית, והשורה האחרונה חורזת בחריזה האזורית "מָיו", ומובילה אל הפזמון. נוסף לחריזה בין השורות, כל שורה בנויה משתי צלעיות, וכל צלעית ראשונה בשורה חורזת בחרוז פנימי נפרד לבית. (כך למשל, החריזה הפנימית של הבית השני היא "נִי", והחריזה של הצלעיות הראשונות היא "תִּי"). צלעיות המעבר לפזמון הן שיבוץ מקראי.

תוכן הפיוט

בשני הבתים הראשונים, הפיוט מציג על צערו של האדם שחטא כל ימיו, וכעת מבין שמעשיו היו טעות. בשני הבתים הבאים, הפיוט מספר את הצרות העוברות על האדם ועל עם ישראל, ומתאר את התחושה שהקב"ה זנח אותו.

אמירת הפיוט

שורת הפזמון של הפיוט, "נִפְּלָה נָּא בְּיַד ה' כִּי רַבִּים רַחֲמָיו", משמשת כפתיחה לנוסח נפילת אפיים הנהוג כיום בקהילות אשכנז. בקהילות ספרד נהוג לומר את הפרק לְדָוִד אֵלֶיךָ ה' נַפְשִׁי אֶשָּׂא, אך יש שכתבו שכאשר אומרים את הפיוט "למתודה חטאתיו" (או את מקבילו בזכרי על משכבי, שלו פזמון זהה) יש לומר קודם "לדוד אליך ה'" את "הפסוק "נפלה נא".
יש קהילות שנהגו לומר במקום חציו השני של הפיוט את הבית האחרון של "בזכרי על משכבי".