לינה צ'פלין

לינה צ'פלין
	אין תמונה חופשית
לידה	4 במרץ 1934 (בת 90); ולדיווסטוק, הרפובליקה הסובייטית הפדרטיבית הסוציאליסטית הרוסית, ברית המועצות (כיום ברוסיה)
מדינה	ישראל
בן זוג	סלבה צ'פלין
	פרופיל ב-IMDb

לינה צ'פלין (נולדה ב-4 במרץ 1934) היא במאית ותסריטאית קולנוע ישראלית. זוכת פרס אופיר למפעל חיים^[1].

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

צ'פלין נולדה וגדלה בוולדיווסטוק שברוסיה הסובייטית. את לימודיה הגבוהים החלה ללמוד בתחום הכימיה. לאחר שהכירה את סטניסלב (סלבה) צ'פלין, מי שלימים הפך לבעלה, החליטה ללכת בעקבותיו והחלה ללמוד קולנוע בבית-הספר הגבוה לקולנוע במוסקבה. ב-1957 נישאו לינה וסלבה, וב-1976 עלו לישראל.

במשך שנים לימדה לינה לצד בעלה סלבה בבית הספר לאמנויות הבמה "בית צבי" ובנוסף, במכללה האקדמית "ספיר" ובמעלה - בית הספר לטלוויזיה לקולנוע ולאמנויות.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

צ'פלין היא במאית, מפיקה ותסריטאית, שביימה למעלה מחמישים סרטים. לאחר עלייתה לישראל יחד עם בעלה, השתלבו השניים בעבודת בימוי ברשות השידור, סלבה כעובד מן המניין ולינה כיוצרת תיעודית מן החוץ. את הסרטים העלילתיים, דוגמת "חצוצרה בוואדי" ו"היה או לא היה", יצרו יחדיו.

בשנות האלפיים, יצרה צ'פלין שורה של סרטים תיעודיים, ביניהם: "נוף עם מאיר פיצ'חזדה" (2000), "(נ)תיבה" (2001), "יואל, ישראל והפשקווילים" (2006), "מוקי בוערה" (2008), "סוזנה הבוכיה" (2009), "בדמי ימיה" (2010), "קולות מהבודקה" (2013), "שמוניסטים" (2016) ו"במסתרים" (2020).

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כלת פרס שר החינוך והתרבות לבמאים 1999^[1]
"חצוצרה בוואדי" על פי ספרו של סמי מיכאל 2002
- ראשון - פסטיבל הסרטים הבינלאומי, חיפה
- ראשון – פסטיבל סרטי אהבה, רוסיה
- ראשון – פסטיבל הקולנוע היהודי, ניו יורק
- "הסרט הטוב ביותר", האקדמיה הישראלית לטלוויזיה
"היה או לא היה" 2003 - "הסרט הטוב ביותר", האקדמיה הישראלית לטלוויזיה
"יואל, ישראל והפשקווילים" - פרס ראשון – פסטיבל הסרטים הבינלאומי, סרדיניה, איטליה
פרס מפעל חיים מטעם פורום היוצרים הדוקומטריים.^[2]
כלת פרס ע"ש לנדאו מטעם מפעל הפיס על תרומתה לקולנוע הישראלי 2016^[1].
פרס אופיר - פרס מפעל חיים 2022^[1]