לייטמוטיב
 |
ערך מחפש מקורות
| |
| ערך מחפש מקורות | |
לייטמוטיב (או: מוטיב חוזר; מגרמנית: Leitmotiv) הוא מוטיב מנחה במוזיקה,[1] אם כי נעשה בו שימוש לעיתים גם בספרות ובתיאטרון. זהו קטע מוזיקלי קצר אשר מייצג רעיון, דמות, רגש או חפץ בעלילה, אשר חוזר בנקודות שונות לאורכה, בעיקר ביצירות אופראיות. כאשר אותה דמות\רגש באים לידי ביטוי בעלילה, הלייטמוטיב מופיע אף הוא. לעיתים, נועד הלייטמוטיב לרמוז על הופעת האלמנט שהוא מייצג גם בלי שהעלילה תיתן לכך ביטוי ברור וישיר, ובכך הלייטמוטיב תורם לטקסט הסמוי ומעיד על יחסו של המלחין כלפי המתרחש. התפתחויותיו ושינוייו של הלייטמוטיב משקפים את התפתחות הרעיון/ הסיפור של היצירה. השימוש בלייטמוטיב התפתח בתקופה הרומנטית על ידי ברליוז ב"סימפוניה הפנטסטית" וליסט בפואמות הסימפוניות שלו, והגיע לשיא מימושו באופרות של ריכרד וגנר ושל ריכרד שטראוס. יש המייחסים את הופעתו הראשונה של הלייטמוטיב לאופרה Der Freischütz (הקלע החופשי) מאת ובר. הראשון שהשתמש במונח זה הוא האנס פאול וולצוג, פרשן יצירותיו של וגנר. וגנר עצמו השתמש במונח גרונדתמה (נושא יסוד) כדי להביע את אותו רעיון בכתביו השונים.[1]
דוגמה בולטת לשימוש בלייטמוטיב ניתן למצוא ביצירה פטר והזאב. ביצירה זו כל אחת מהדמויות מיוצגת באמצעות כלי מוזיקלי שונה. לייטמוטיב הכינור מתאר את פטר, קרן היער מייצגת את הזאב, הבסון מלווה את דמותו של הסב, והאבוב מחקה את הברווז. באופן דומה מתאר החליל את הציפור, הקלרינט משויך לחתול ותופי הדוד מבשרים את בוא הציידים. הדמויות מזוהות עם הכלים המוזיקליים, מה שיוצר בקרב הצופים ציפייה להופעת הדמות עם השמעת הנעימה המתאימה לה.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Matthew Bribitzer-Stull, Understanding the Leitmotif: From Wagner to Hollywood Film Music, Cambridge University Press, 2015.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
לייטמוטיב, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
מוטיב חוזר, דף שער בספרייה הלאומית
