ליגת טרזין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

"ליגה טרזין" הייתה התארגנות של קבוצות כדורגל, שנבנתה כחלק מהניסיון ליצור חיי תרבות בתוך החומות של גטו טרזינשטט (טרזין בצ'כית). שחקני הליגה היו בוגרים מעל גיל 18. הליגה פעלה בין השנים 1942 ל-1944.[1][2]

פעילות הליגה בגטו[עריכת קוד מקור | עריכה]

החצר הפנימית של מבנה בגטו בשם "דרזדן" שימשה כמגרש מרכזי למשחקים. הליגה הייתה אוסף קבוצות כדורגל, שהורכבה מהאסירים היהודים - מבוגרים וצעירים, שבכל אחת מהן שבעה שחקנים. ביניהם שחקנים בוגרים יותר ששיחקו לפני שהגיעו לגטו, חלקם אף בקבוצות מקצועניות. כל קבוצה התמודדה עם מחסור בשחקנים מפני שמדי פעם, במועד המשלוחים למחנות ההשמדה, חלק מהשחקנים בליגה הועלו על הטרנספורטים לאושוויץ. מי שנותר במחנה, המשיך לשחק.[3][4]

בין השנים 19421944, התקיימו מאות משחקי כדורגל במגרש שאולתר באחד הקסרקטינים בטרזנשטט לעיני אלפי צופים שבאו כדי לשכוח את הרעב, המצוקה, החולי והמוות, וכל זה תחת אימת הטרנספורטים (משלוחים של יהודים מן הגטו למחנות ההשמדה).

האסירים הקימו בראשות פרדי הירש ליגת כדורגל מאורגנת שהתנהלה במשך שלוש שנים. הכדורגל הפך לפעילות חברתית מרכזית בגטו, שגרמה ליהודים להתנתק לרגע מהמצוקה והזוועות עימן התמודדו, והסבה להם רגעי אושר מעטים. ליגת טרזין הצטמצמה במהלך השנים לשש קבוצות, ושחקנים עברו מקבוצה לקבוצה כדי למלא את הקבוצות.

חלק משמות הקבוצות נבע משמותיהן של אגודות ספורט יהודיות ("מכבי", "הגיבור", "הכוח"), קבוצות אחרות העידו על מוצא השחקנים ("פראג", "בוהמיה", "ספרטה", "הולנדיה", "וינה"), אולם רובן נקראו לפי שמות מקומות העבודה של האסירים בגטו ("התובלה", "הטיפול בנוער", "מחסן הביגוד", "מרכז העבודה", "הטבחים", "הקצבים", "החשמלאים", "הגננים", "הבנאים"). מקומות העבודה היו אלה שדאגו לתוספת תזונה לשחקנים. כך הפך הספורט להיות אחד מנתיבי המילוט הזמניים לחיים הנורמליים.[5]

הנצחת ליגת טרזין בימינו[עריכת קוד מקור | עריכה]

באפריל 2009 הוצגה התערוכה "ליגה טרזין" של האמן והאוצר גיא רז בגלריה נלי אמן בתל אביב. התערוכה לוותה בכנס עיון בשיתוף עם מוזיאון בית טרזין והוצגה לאחר מכן גם במוזיאון בר דוד בקיבוץ ברעם ובמשכנות שאנננים בירושלים. בספטמבר 2009 הוזמן גיא רז לאצור תערוכה בשם "ליגה טרזין - נעורים וספורט בגטו טרזיינשטאט" בבית טרזין בגבעת חיים איחוד. התערוכה הסתיימה בשנת 2019. אחת לשנה נערך במוזיאון טורניר נוער לזיכרון, עם קבוצות הנושאות את שם קבוצות ליגה טרזין בגטו. בינואר 2012, הקימו עותק של התערוכה באצטדיון המושבה בפתח תקווה.

בית טרזין המשיך את הפרויקט שנקרא "ליגה טרזין" על ידי קיום תוכניות חינוכיות בנושא ספורט בשואה, טורנירי זיכרון שנתיים, הפקת סרט תיעודי LIGA TEREZIN וסדרות הרצאות בגרמניה ובישראל המלוות את הקרנת הסרט.

בשנת 2012 נוצר העתק של התערוכה היא בחדר האח"מ של מאיר שמיר, לשעבר הבעלים של הפועל פתח תקווה, שבחר להקים אותה בתא הכבוד שלו באצטדיון, וזאת על רקע גל האלימות ההולך וגובר בכדורגל הישראלי. בנוסף ראה שמיר לנכון להנציח את הספורט היהודי בתקופת השואה, דווקא בסמוך לכר הדשא של הכדורגל הישראלי.

סרט תעמולה גרמני שצולם בגטו טרזין על החיים בגטו, מציג בתוכו 4 וחצי דקות של משחק כדורגל שנערך בגטו טרזיינשטאט. הקהל שנכח במגרש, חצר קסרקטין דרזדן בגטו, קיבל הוראות להתלהב ולהיראות שמח אל מול המצלמות. יום הצילומים של המשחק היה בראשון בספטמבר 1944 את הסרט ביים במאי יהודי, קורט גרון, שלא ממש ידע מה כוונות הנאצים ונשלח עוד לפני עריכתו לאושוויץ. את הסרט סיים צוות צ'כי ורק חלק קטן מסרט התעמולה התגלה אחרי המלחמה.[6]

ב-22 בנובמבר 2021 נערך טקס הענקת פרס יוליוס הירש של התאחדות הכדורגל הגרמנית ובו זכה לראשונה ישראלי, עודד ברידא, חבר בית טרזין מיוזמי פרויקט LIGA TEREZIN.

החל מינואר 2024, הסרט התיעודי נפתח לצפיה חופשית ביוטיוב, בשלוש שפות - אנגלית, גרמנית ועברית.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ליגה טרזין - ligaterezin, באתר www.ligaterezin.com
  2. ^ ציון נאנוס, ‏"המשחק היה החיים שלנו", באתר ‏מאקו‏, 20 באפריל 2009
  3. ^ כדורגל בצל המוות, באתר ynet, 8 באפריל 2013
  4. ^ "ליגת טרזין": ישראל נשארת בבונקר, באתר ynet, 8 באפריל 2013
  5. ^ שחר שקלש, ‏‏ניצחון הרוח: ליגת טרזין היוותה מפלט זמני מצרות השואה, באתר ספורט1, 12 באפריל 2018
  6. ^ גטו טרזיינשטאט - ligaterezin, באתר www.ligaterezin.com