לורה פויטרס

לורה פויטרס
Laura Poitras
לידה	2 בפברואר 1964 (בת 60); בוסטון, ארצות הברית
מדינה	ארצות הברית
תקופת הפעילות	מ-1998
מקום לימודים	ניו סקול
פרסים והוקרה	פרס חלוץ קרן החזית האלקטרונית (2013); Anonymous Was A Woman Award (2010); מדליית קרל פון אוסייצקי (2014); פרס פוליצר לשירות הציבור (2014); מדליית קרל פון אוסייצקי (2014); פרס אריה הזהב (10 בספטמבר 2022); פרס אוסקר לסרט התיעודי הטוב ביותר (2015); פרס ג'ורג' פולק (2013); Ridenhour Truth-Telling Prize (2014); מלגת גוגנהיים (2007); עמיתי מקארתור (2012); פרס מריון דנהוף ;
	http://praxisfilms.org/
	פרופיל ב-IMDb

לורה פויטרס (באנגלית: Laura Poitras; נולדה ב-2 בפברואר 1964)^[1] היא במאית ומפיקה של סרטים תיעודיים. פויטרס זכתה בפרסים רבים, בהם פרס אוסקר לסרט התיעודי הטוב ביותר בשנת 2015, "האזרח מספר 4" (CitizenFour), המתעד את תחילת פרשת אדוארד סנודן.

תחילת דרכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פויטרס נולדה בבוסטון, מסצ'וסטס, ארצות הברית. בתחילה חשבה להיות שף, ואף בילתה מספר שנים כטבחית במסעדת L'Espalier, מסעדה צרפתית נושאת פרסים.^[2] היא סיימה את לימודיה בבית הספר סדברי ואלי, בית ספר פתוח ללא ציונים וללא חלוקה של תלמידים לפי גילם.

לאחר לימודי התיכון החלה פויטרס ללמוד במכון לאומנות של סן פרנסיסקו. בשנת 1992 עברה לניו יורק כדי להתמקד בתעשיית הקולנוע. בשנת 1996 סיימה תואר ראשון בניו סקול בניו יורק.^[3]

קריירה קולנועית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין סרטיה המוקדמים של פויטרס כלולים "פנטסיה מדויקת" (1995) ו"הו, אמור, התוכל לראות" (2003, שם הסרט לקוח מהשורה הראשונה של המנון ארצות הברית).

בשנת 2003, פויטרס הפיקה וביימה במשותף יחד עם לינדה גודה בריאנט את הסרט הדוקומנטרי "מלחמות הדגל" אודות ג'נטריפיקציה (עילות) בעיר קולומבוס, אוהיו. הסרט הראה את תהליך ההתמודדות של שכונת אפרו-אמריקאים בעיר המתמודדים עם הגירת תושבים לבנים לשכונה ועלייה בתקנות הבנייה עקב הכרזת חלק מהשכונה כשכונה לשימור היסטורי.

הסרט זכה בפרסים רבים, ובינם פרס פיבודי, פרס הסרט התיעודי ביותר לפלסטיבל סיאטל לסרטים הומוסקסואלים, פרס הסרט התיעודי הטוב ביותר בפסטיבל South by Southwest. הסרט פתח את עונת 2003 של סדרת הטלוויזיה POV (מילולית: נקודת מבט) והיה מועמד לפרס אמי ב-2004.

טרילוגיית 9/11[עריכת קוד מקור | עריכה]

פויטרס ביימה שלושה סרטים אותם היא מחשיבה כטרילוגיית 9/11, העוסקים בהיבטים הנובעים ממדיניות ארצות הברית לאחר פיגועי 11 בספטמבר.

בשנת 2006 כתבה, הפיקה וביימה את הסרט "המדינה שלי, המדינה שלי" (My Country, My Country). הסרט מתמקד בחיים בעיראק תחת כיבוש ארצות הברית. פויטרס שהתה במשך שמונה חודשים בעיראק, כאשר חלק מהזמן עקבה אחרי צוות של הצבא האמריקאי שעסק בענייני האוכלוסייה המקומית. הסרט מראה את חיי האזרחים תחת הכיבוש, כאשר הוא מתמקד בד"ר רידא אלהאדה, רופא סוני, אבא לשישה ילדים ומועמד לבחירות המקומיות. הסרט היה מועמד לפרס אוסקר.^[2]

הסרט "השבועה" (The Oath) יצא בשנת 2010. הסרט מספר אודות סיפורו של אבו חנדאל, שומר ראש לשעבר של אוסאמה בן לאדן, שעזב את אפגניסטן לטובת תימן בשנת 2000. לאחר פיגועי 11 בספטמבר בשנת 2001, הפר את שבועתו כחבר בארגון אלקאידה, שלפיה הוא תמיד יציית להנהגת הארגון ללא היסוס. בזמן הפיגועים הוא שהה בכלא בתימן ואז חשף בפני ה-FBI את כל מה שידע אודות ארגון אלקאידה. המידע שהעביר סייע לארצות הברית בכיבוש אפגניסטן. סיפורו משולב בסרט עם הסיפור של גיסו, חמדאן. חמדאן גויס לאלקאידה על ידי חנדאל, ששימש כנהג לאוסמה בן לאדן. חמדאן נתפס ושהה בגוואנטנמו במשך כמה שנים לפני שהשתחרר לאחר שהיה מעורב בתביעה נגד דונלד רמספלד, מי שהיה אז שר הביטחון של ארצות הברית, על כליאתו. בסרטה פויטרס מדגישה את הגוונים בסיפור, כיוון שמי שהיה בעל מידע רב יותר מסתובב חופשי כנהג מונית לאחר שנידב מידע, לעומת הנהג הפשוט שנכלא לשנים רבות בכלא.^[4] הסרט "השבועה" פתח את פסטיבל סאנדנס לשנת 2010, וזכה בפרס המצוינות לסרטים תעודיים בארצות הברית. כמו כן פויטרס זכתה בפרס בפסטיבל True Vision לסרטים תיעודיים במיזורי.

בשנת 2012, פויטרס הייתה מעורבת בפורום של סרטים דוקומנטריים קצרים. היא פרסמה מאמר דעות בניו יורק טיימס אודות "התוכנית" (The Program). הסרט, שנועד במקור להיות חלק מטרילוגיית 9/11, מבוסס על ראיונות עם ויליאם ביני, בעל ותק של 32 שנים בסוכנות לביטחון לאומי, שחשף תוכנה בשם "רוח כוכבית" (stellar wind) שנועדה לרגל על מדינות זרות. ביני דיבר על כך שבשנת 2001, התוכנית הוסבה לריגול אחר אזרחי ארצות הברית. ביני נחשף כיוון שחשש לאי חוקיות המעקב. "התוכנית" מספר אודות מתקן ביוטה, ארצות הברית, המכיל את מאגרי המידע שנאסף, ושבאמצעותו ניתן להשתמש במידע בצורה לא חוקית, ללא צווים משפטיים.^[5]

הסרט השלישי בטרילוגיה, "האזרח מס' 4" (2014), מתאר איך אדוארד סדונדן יצר קשר עם פויטרס ואיך היא עזרה לו, יחד עם העיתונאי גלן גרינוולד מהגארדיאן, לפרסם את המידע אודות מעקב הסוכנות לביטחון לאומי אחר אזרחי ארצות הברית. רוב הסרט עוסק בראיון אותו נתן סנודן לפויטרס במלון בהונג קונג.^[2]

"האזרח מספר 4"[עריכת קוד מקור | עריכה]

אדוארד סנודן מתראיין על ההדלפות מה-NSA בהונג קונג; ראיון שצולם על ידי לורה פוינטס

קדימון הסרט "האזרח מס' 4"

בינואר 2013 קיבלה לורה פויטרס הודעת דואר אלקטרוני מוצפנת מאדם שמכנה את עצמו "אזרח מס' 4" (Citizenfour). בהודעה הוא מציע לה מידע אודות האזנות סתר שמבצעות הסוכנות לביטחון לאומי וסוכנויות נוספות. לאחר מספר התכתבויות השתכנעה פויטרס כי מדובר במידע אמיתי והסכימה לחשוף את הסיפור. ביוני של אותה שנה נסעה פויטרס להונג קונג ובמשך 8 ימים תיעדה את פגישותיה עם מי שהזדהה כמקור ההדלפות, אדוארד סנודן. חבר לפגישות אלה העיתונאי גלן גרינוולד, ששימש כתב של הגרדיאן.

הסרט מתעד את המפגשים בחדר במלון, את עדותו של סנודן ואת הימים שבמהלכם הופך סנודן מדמות אלמונית לאדם ידוע בכל העולם, פליט המבקש מקלט מטעם נציבות האו"ם לפליטים. במהלך הסרט נחשפות רשתות הציתות בבריטניה, גרמניה, ברזיל ומדינות נוספות. הריאיון שנתן סנודן לפויטרס בהונג קונג הופץ באמצעי התקשורת. פויטרס וגרינוולד הם היחידים שהחזיקו בעותק מלא של כל מסמכי ה-NSA שסנודן העביר.^[6]

הסרט מסתיים במפגש נוסף בו פויטרס מתעדת את סנודן וגרינוולד, הפעם ברוסיה, מקום המקלט של סנודן. גרינוולד מספר על תוכניות ביון כלשהן, ותוך כדי דיבור הוא רושם בכתב יד פרטים על דפי נייר ולאחר מכן קורע את הדפים לפיסות זעירות ואוסף אותן מהשולחן.

הסרט הוקרן בהקרנת בכורה באוקטובר 2014, בפסטיבל הקולנוע של ניו יורק. לאחר הפצת הסרט, אמרה פויטרס כי היא ערכה את הסרט בברלין מתוך חשש שחומר הצילומים יתפס על ידי רשויות הממשל האמריקאי.^[2] בריאיון לוושינגטון פוסט על הסרט זמן קצר לפני הפצתו, הסבירה פויטרס את בחירתה לא להיות קריינית בסרט ולא להיחשף מול המצלמות: "אני באה מעולם הקולנוע המסורתי שבו אני משתמשת במצלמה שלי, העדשה, כדי לבטא את הסרטים שאני עושה. באותו אופן שבו סופר משתמש בשפה, אצלי התמונות מספרות את הסיפור. המצלמה שלי היא הכלי לתעד את הדברים, ולכן אני נשארת מאחוריה".

"האזרח מס' 4" זכה בפרס אוסקר לסרט התיעודי הטוב ביותר לשנת 2014.

בסרט הדרמה הביוגרפי "סנודן" אודות הפרשה, מליסה לאו מגלמת את פויטרס. הסרט יצא בשנת 2016, בבימויו של אוליבר סטון, ובכיכובם של ג'וזף גורדון-לוויט כאדוארד סנודן.

חשיפת פעילויות סוכניות הביטחון במעקבים בינלאומיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פויטרס המשיכה לכסות את פעילויות המועצה לביטחון לאומי, ולדווח על פעילויות מעקב לא חוקיות. דיווחיה פורסמו בוושינגטון פוסט, בגארדיאן, דר שפיגל והניו יורק טיימס.^[7] פויטרס וגרינוולד זכו בפרס פולק ותרמו לזכייה של הוושינגטון פוסט בפרס פוליצר לשירות ציבורי.^[8]

פויטרס עבדה בצמוד עם העיתונאי ג'ייקוב אפלבאום, (הידוע ביצוג ויקיליקס ומעורבות בהקמת Tor), ויחד עם עורכי דר שפיגל פעלו לחשיפת גילוי מעקב המוני ופעילות הNSA בגרמניה.

ב-2013 צילמה, ערכה והפיקה גרסה אלטרנטיבית להודעת חג המולד המלכותית בכיכובו של סנודן במקום המלכה אליזבת השנייה, ששודרה בערוץ 4 הבריטי.

באוקטובר 2013, פויטרס הצטרפה לעיתונאים גריוונלד וג'רמי שאהיל, כדי להקים את First Look Media. המטרה להקים גוף חדשות חוקר עצמאי, והם השיגו מימון מהמילארדר פייר אומידיאר, מייסד eBay. פויטרס הייתה העורכת של העיתון הדיגיטלי "Intercept" מפברואר 2014 ועד ספטמבר 2016.

בספטמבר 2016 עזבה את העיתון ועברה להתמקד בField of Vision, פרויקט לקידום סרטי עיון.

תחת מעקב ממשלת ארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות טרילוגיית 9/11 פויטרס הייתה תחת מעקב ממשלת ארצות הברית. היא מספרת כי לאחר הסרט "המדינה שלי, המדינה שלי" היא הוכללה ברשימת האנשים המעקב של המשרד לביטחון פנים. בין השנים 2006–2012 עוכבה להערכתה כ-40 פעמים כאשר נכנסה או יצאה מתחומי ארצות הברית.^[9] על כן, בשנת 2012 עזבה את ארצות הברית ועברה לגור בברלין, שם המשיכה לערוך את סרטיה.^[2]

פויטרס משערת כי תחילת המעקב נובעת מהעברה בנקאית שהיא שלחה בשנת 2006 לריאד אל הדא, הרופא העיראקי שהיה גיבור הסרט "המדינה שלי, המדינה שלי",^[10] במסגרת המעקב סוכני משטרת הגבולות עיכבו אותה בשדות התעופה, לקחו ממנה את המידע על המחשב האישי והטלפון הסלולרי, ואף איימו שלא יתנו לה להיכנס בחזרה לארצות הברית.^[11]

בינואר 2014 פויטרס הגישה בקשה תחת "החוק לחופש המידע" כדי לגלות את הסיבה שהיא נחקרת ומעוכבת בכל פעם. משלא קיבלה תשובה במסגרת הזמן המוקצה בחוק, הגישה תביעה נגד מחלקת המשפטים וגופי הביון של ארצות הברית ביולי 2015.

כמפיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2011 הייתה מעורבת כמפיקה בסרט שלטון החוק, בבימוי רענן אלכסנדרוביץ' והמפיק לירן עצמור. הסרט מתאר את מערכת החוק והמשפט בשטחים שבהם ישראל מקיימת ממשל צבאי מאז תום מלחמת ששת הימים ב-1967.^[12]

1971 הוא סרט תיעודי בבימויה של ג'והנה המילטון. הסרט מתאר את פשיטת ועדת האזרחים לחקירת ה-FBI (באנגלית " Citizens' Commission to Investigate the FBI"), קבוצת שמאל שפרצה למשרדי הFBI בעיר מדיה, פנסילבניה, בשנת 1971. מטרתם הייתה לגנוב קבצים מפלילים אודות האזנה לאזרחים ולהדליף אותם לתקשורת. רוב ערוצי התקשורת החזירו את המסמכים ללא פרסום, אולם חשיפת הוושינגטון פוסט הביאה לחשיפת האזנות סתר לא חוקיות של הFBI לאקטיביסטים אפרו-אמריקאים, ולשינוי פרוטוקול אישורי האזנות הסתר. הסרט פתח את פסטיבל הסרטים של טריבקה ב-2014.^[13]

תערוכות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2012 פויטרס הייתה חלק ממיצג אודות מעקב ממשלת ארצות הברית אחר אזרחים, שהוצג בהביאנלה של ויטני בניו יורק במשך שלושה חודשים.^[9]

בשנת 2016, הציגת את תערוכת הסולו הראשונה שלה במוזיאון ויטני לאמנות אמריקאית. התערוכה, בשם "Astronoise", מציגה את הסביבה והחיים באמריקה לאחר פיגועי 11 בספטמבר^[14]

פרסים והוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פויטרס זכתה בפרסים רבים. בינם:^[15]

2007 - מלגת גוגנהיים
2008 - מלגת Tribaca Film Institute
2010 - פרס הסרט התיעודי הטוב ביותר בפסטיבל סרטי סאנדס, עבור הסרט "השבועה"
2012 - מלגת עמיתי מקארתור
2014 - פרס פוליצר לשירות ציבורי על עבודתה יחד עם הוושינגטון פוסט לחשיפת המידע שנתן אדוארד סנודן.^[8]
2014 - פרס ג'ורג' פולק בעיתונות, עבור המעקב ודיווח פעילויות המועצה לביטחון לאומי, יחד עם העיתונאים גלן גרינוולד ואוון מק'אסקיל.
2015 - פרס במאי השנה בפסטיבל הסרטים הבינלאומי של סנטה ברברה, עבור הסרט "האזרח מס' 4"
2015 - פרס אוסקר לסרט התיעודי הטוב ביותר, עבור הסרט "האזרח מס' 4"

מסרטיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בימוי, כתיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

(2003) מלחמות הדגל (Flag wars)^[16]
טרילוגיית 9/11:

(2006) המדינה שלי, המדינה שלי (My country, My country)
(2010) השבועה (The Oath)
(2014) האזרח מס' 4 (CITIZENFOUR)

(2016) סכנה (Risk)

סרטים קצרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הו, אמור, התוכל לראות (O`say can you see) (2003)
מותו של אסיר
התוכנית^[5]
עדשה: ריאיון עם אדוארד סנודן בהונג קונג (PRISM: Snowden Hong Kong Interview)
פרויקט X (משנת 2017)

מפיקה (Executive Producer)[עריכת קוד מקור | עריכה]

(2011) שלטון החוק, בבימוי רענן אלכסנדרוביץ' והמפיק לירן עצמור
(2014) 1971 בבימויה של ג'והנה המילטון
(2014) גבולות מתאדים (Evaporating Boarders) (בימוי:Iva Radivojevic)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא לורה פויטרס בוויקישיתוף

אתר האינטרנט הרשמי של לורה פויטרס
לורה פויטרס, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
לורה פויטרס, באתר AllMovie (באנגלית)
לורה פויטרס, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
אודות סרטי לורה פויטרס והתערוכות שלה באתר Praxis Films
אתר האינטרנט של הסרט המדינה שלי, המדינה שלי
אתר האינטרנט של הסרט השבועה
אתר האינטרנט של הסרט האזרח מס' 4

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ Laura Poitras Talks 'Citizenfour' Nomination: Nominees Night Party, Hollywood Reporter Video interview
^ ¹ ² ³ ⁴ ⁵ Leon Neyfakh (27 באוקטובר 2014). "Filmmaker focuses on Edward Snowden, his leaks". The Boston Globe. נבדק ב-5 באפריל 2017. {{cite news}}: (עזרה)
^ "Laura Poitras: Secret No Longer". נבדק ב-14 באוגוסט 2013. {{cite web}}: (עזרה)
^ /arts-lifestyle/film/the-inside-story-laura-poitras "Laura Poitras: the inside story". The National (Abu Dhabi). 17 בפברואר 2010. {{cite web}}: (עזרה); Check |url= value (עזרה)
^ ¹ ² "התוכנית" מאמר דעות מאת לורה פויטרס הניו יורק טיימס, 22 באוגוסט 2012
^ איך לורה פויטרס עזרה לסנודן לחשוף את כל הסודות, מגזין הניו יורק טיימס, פיטר מאס, 13 באוגוסט 2013
^ דיווחי פויטרס ומעקבה אחר פעילויות המועצה לביטחון לאומי
^ ¹ ² "Guardian and Washington Post win Pulitzer prize for NSA revelations". Theguardian.com. 14 באפריל 2014. נבדק ב-5 באפריל 2017. {{cite web}}: (עזרה)
^ ¹ ² Detained in the U.S.: Filmmaker Laura Poitras Held, Questioned Some 40 Times at U.S. Airports אתר דמוקרטיה עכשיו! מתאריך 20 באפריל 2012
^ Packer, George (20 באוקטובר 2014). "The Holder of Secrets: Laura Poitras's closeup view of Edward Snowden". Profiles. The New Yorker. 90 (32): 50–59. נבדק ב-10 בפברואר 2015. Then again, [Poitras] told me, the trigger may have been a wire transfer that she sent in 2006 to Dr. Riyadh when his family fled Iraq’s civil war. {{cite journal}}: (עזרה)
^ Glenn Greenwald (8 באפריל 2012). ""U.S. filmmaker repeatedly detained at border"". Salon. אורכב מ-המקור ב-2012-04-08. נבדק ב-5 באפריל 2017. {{cite web}}: (עזרה)
^ הצוות המעורב בסרט שלטון החוק אתר הסרט
^ הסרט 1971 באתר פסטיבל הסרטים של טריבקה
^ מעקב זה אומנות תערוכת היחיד של פויטרס, The Atlantic, קלייר פוראן, 10 בפברואר 2010
^ Creative Capital. "אודות פויטרס". Creative Capital. נבדק ב-5 באפריל 2017. {{cite news}}: (עזרה)(הקישור אינו פעיל)
^ אודות הסרט מלחמות הדגל

[1] Laura Poitras Talks 'Citizenfour' Nomination: Nominees Night Party, Hollywood Reporter Video interview

[ה3-2] ¹ ² ³ ⁴ ⁵ Leon Neyfakh (27 באוקטובר 2014). "Filmmaker focuses on Edward Snowden, his leaks". The Boston Globe. נבדק ב-5 באפריל 2017. {{cite news}}: (עזרה)

[ה4-3] "Laura Poitras: Secret No Longer". נבדק ב-14 באוגוסט 2013. {{cite web}}: (עזרה)

[ה2-4] /arts-lifestyle/film/the-inside-story-laura-poitras "Laura Poitras: the inside story". The National (Abu Dhabi). 17 בפברואר 2010. {{cite web}}: (עזרה); Check |url= value (עזרה)

[תוכנית-5] ¹ ² "התוכנית" מאמר דעות מאת לורה פויטרס הניו יורק טיימס, 22 באוגוסט 2012

[הכל-6] איך לורה פויטרס עזרה לסנודן לחשוף את כל הסודות, מגזין הניו יורק טיימס, פיטר מאס, 13 באוגוסט 2013

[מעקב-7] דיווחי פויטרס ומעקבה אחר פעילויות המועצה לביטחון לאומי

[פוליצר-8] ¹ ² "Guardian and Washington Post win Pulitzer prize for NSA revelations". Theguardian.com. 14 באפריל 2014. נבדק ב-5 באפריל 2017. {{cite web}}: (עזרה)

[מעכב-9] ¹ ² Detained in the U.S.: Filmmaker Laura Poitras Held, Questioned Some 40 Times at U.S. Airports אתר דמוקרטיה עכשיו! מתאריך 20 באפריל 2012

[10] Packer, George (20 באוקטובר 2014). "The Holder of Secrets: Laura Poitras's closeup view of Edward Snowden". Profiles. The New Yorker. 90 (32): 50–59. נבדק ב-10 בפברואר 2015. Then again, [Poitras] told me, the trigger may have been a wire transfer that she sent in 2006 to Dr. Riyadh when his family fled Iraq’s civil war. {{cite journal}}: (עזרה)

[ג1-11] Glenn Greenwald (8 באפריל 2012). ""U.S. filmmaker repeatedly detained at border"". Salon. אורכב מ-המקור ב-2012-04-08. נבדק ב-5 באפריל 2017. {{cite web}}: (עזרה)

[חוק-12] הצוות המעורב בסרט שלטון החוק אתר הסרט

[1971ה-13] הסרט 1971 באתר פסטיבל הסרטים של טריבקה

[תערוכה-14] מעקב זה אומנות תערוכת היחיד של פויטרס, The Atlantic, קלייר פוראן, 10 בפברואר 2010

[פרס-15] Creative Capital. "אודות פויטרס". Creative Capital. נבדק ב-5 באפריל 2017. {{cite news}}: (עזרה)(הקישור אינו פעיל)

[דגל-16] אודות הסרט מלחמות הדגל

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]