לולי אבו אל-הודא
 | |
| לידה |
26 בינואר 1916  |
|---|---|
| פטירה |
29 בנובמבר 2012 (בגיל 96) |
| השכלה |
|
  | |
וֶלְיָה (לוּלִי) אַבּוּ אלְ-הֻדַא אוֹסְמַנאוֹלוּ (26 בינואר 1916[1]/1919[2]–29 בנובמבר 2012), המכונה גם הנסיכה לוּלִי, הייתה אשת חברה וחוקרת תולדות האמנות בריטית ממוצא סורי-כורדי-טורקי, האישה המוסלמית הראשונה שלמדה באוניברסיטת אוקספורד.[1]
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אבו אל-הודא נולדה בקהיר שבמצרים למשפחה של דיפלומטים טורקים בגלות, אשר היו בשירות האימפריה העות'מאנית.[1] סבה היה יועץ דת ואסטרולוג של הסולטן העות'מאני עבדול חמיד השני, ואביה, חסן ח'אלד אבו אל-הודא, ניהל את המשרד לעניינים טורקיים בקהיר תחת הח'דיו עבאס חלמי השני. לימים מונה לתפקיד ראש ממשלת עבר הירדן.[1][2] אמה, דוולט אבו גבל, הייתה נצר למשפחת אצולה עות'מאנית.
היא הייתה לאישה המוסלמית הראשונה שלמדה באוניברסיטת אוקספורד, עת למדה היסטוריה מודרנית ומדע המדינה בליידי מרגרט הול, שבאותה העת היה קולג' לנשים. היא סיימה את לימודיה ב-1939.[1]
במהלך מלחמת העולם השנייה היא גויסה על ידי שירותי המידע הבריטיים (ארגון תעמולה בריטי לקידום האינטרסים הבריטיים במהלך המלחמה) והוצבה בקהיר, שם פעלה יחד עם פרייה סטארק במסגרת ארגון "אחוות החופש" (Brotherhood of Freedom), אשר שם לו למטרה לשכנע ערבים לתמוך בבעלות הברית.[2] בהמשך הוצבה בפלשתינה, והקימה את "אגודת הנשים לסולידריות" בירושלים.
בתום המלחמה פנתה ללמוד תולדות האמנות בבית הספר סלייד לאמנות יפה ובמכון קורטולד בהנחיית אנתוני בלאנט, והתגוררה בצ'לסי שבלונדון. היא התחקתה אחר ציוריו של קאמי פיסארו, ואף החלה בכתיבת הביוגרפיה שלו.[2]
חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1963 נישאה אבו אל-הודא לבן דודה, הנסיך אמר פווזי אוסמנאולו, במה שנראה כמו נישואי נוחות. כמו כן, ניהלה מערכת יחסים בת שלושים שנה עם חבר הפרלמנט הבריטי ג'ון פוסטר.[2]
היא נודעה בארוחות הערב הנוצצות שאירחה ובאישיותה הראוותנית.
אבו אל-הודא הלכה לעולמה ב-29 בנובמבר 2012 בלונדון.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מנאר חסן, סמויות מן העין – נשים והערים הפלסטיניות, הוצאת מכון ון ליר והוצאת הקיבוץ המאוחד, 2017, עמ' 80
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הטקסט המלא של הספר East is West מאת פרייה סטארק בתאריך 23 בנובמבר 2018, בארכיון האינטרנט- הרומן הפוליטי של לולה אבו אל־הודא, מעריב, 24 ביולי 1949
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 4 5 Sarin, Sophie (2013), Princess Lulie Flamboyant: Art historian and friend of Freya Stark and Anthony Blunt, The Independent, נבדק ב-20 בספטמבר 2017
{{citation}}: (עזרה) - ^ 1 2 3 4 5 Alan Rush, Princess Lulie Abul-Huda Fevzi Osmanoglu (1919-2012), Al-Ahram Weekly, 26 Dec 2012