לואי-רנה דה רואן
 | |
| לידה |
25 בספטמבר 1734 פריז, צרפת  |
|---|---|
| פטירה |
16 בפברואר 1803 (בגיל 68) אטנהיים, מרקיזות באדן |
| מדינה |
צרפת |
| השכלה |
תיכון לואי הגדול |
| תפקיד |
|
| השקפה דתית |
הכנסייה הקתולית |
| פרסים והוקרה |
|
  | |
אַנְרִי-רֶנֶה-אֶדוּאַרְ דֶה רוֹאַן (בצרפתית: Louis-René-Édouard de Rohan; 25 בספטמבר 1734 – 16 בפברואר 1803), הידוע גם כקרדינל דה רואן, היה הבישוף הצרפתי של שטרסבורג, פוליטיקאי, קרדינל של הכנסייה הרומית-קתולית, ובן למשפחת רואן (המייחסת את מוצאה למלכי ברטאן).
קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הוריו היו ארקול מריאדק, נסיך גמנה (אנ') ולואיז גבריאל ז'ולי דה רואן (Louise Gabrielle Julie de Rohan). הוא נולד בפריז.
בני משפחת רואן איישו את משרת הבישוף של שטרסבורג מאז 1704, מה שהפך אותם לנסיכים של האימפריה הרומית הקדושה ובעלי מעמד של הנסיכים-הבישופים הגרמנים מאשר של הכמורה הצרפתית. לואי דה רואן נועד לתפקיד גבוה זה מלידה. זמן קצר לאחר שהוסמך, בשנת 1760, הוא מונה כעוזר לדודו, לואי קונסטנטן דה רואן-רושפור (אנ'), ששלט אז בבישופות, והוא גם מונה לבישוף בתואר בלבד של קנופוס במצרים (אנ'). אבל הוא העדיף את החיים האלגנטיים ואת העליצות של פריז על חובותיו הכנסייתיים, והייתה לו גם שאיפה לבלוט בפוליטיקה. בשנת 1761 הוא נבחר למושב ה-36 של האקדמיה הצרפתית.
לואי דה רואן היה חלק מהמפלגה בארמון המלכות שהתנגדה לברית עם אוסטריה. בראש מפלגה זו עמד הדוכס ד'איגיון (Duc d'Aiguillon) שב-1771 שלח את רואן לשליחות מיוחדת כדי לברר מה נעשה בווינה בנוגע לחלוקת פולין. רואן הגיע לווינה בינואר 1772, ועשה רעש גדול עם האירוחים המפוארים שלו. הקיסרית מריה תרזה הייתה עוינת לתככים שלו; לא רק שהוא ניסה לסכל את הברית שלה עם צרפת, אלא גם כאיש כמורה של הכנסייה, הוא לא ניסה להסתיר את אורח חייו המושחת.[1]
עם מותו של לואי החמישה עשר, מלך צרפת ב-1774, רואן הוחזר מווינה, והתקבל בקרירות בפריז; אך השפעת משפחתו הייתה גדולה מכדי שיוזנח; בשנת 1777 מונה לגבאי הצדקה הראשי של צרפת (אנ')[א], ובשנת 1778 לאב המנזר של סן-ואסט (אנ'). בשנת 1778, הוא מונה לקרדינל כמועמד של סטניסלאב פוניאטובסקי (מלך פולין). ב-1779 ירש לואי-רנה דה רואן את דודו, קונסטנטן דה רואן-רושפור, בתור הבישוף של שטרסבורג, אם כי הוא בילה חלק ניכר מהקריירה שלו בפריז, כיוון שהעדיף חיים אופנתיים על חובותיו הכנסייתיים; בנוסף בשנת 1779, הוא הפך לאב המנזר של נוארמוטייה (אנ') ולה שאז-דייה (אנ'). למרות מעמדו המשופר, היחס לקרדינל בחצר המלוכה היה עוין, לאחר שהפך את עצמו לאויב של המלכה מארי אנטואנט, בתה של הקיסרית מריה תרזה, שהסתייגותה ממנו התחילה עוד מימי ההוללות שלו בווינה.
מתוך רצון לגאול את עצמו בעיני המלכה, הוא הסתבך ב"פרשת מחרוזת היהלומים (אנ')". לואי ה-15 רכש ענק יקר מאוד עבור פילגשו מאדאם דו בארי, אך זה לא הושלם טרם מותו. המלכה מארי אנטואנט הסכימה לקבל את הצורפים לפגישה, אך סירבה לקנותו. חבורת גנבים ובראשם הרמאית הידועה הרוזנת דה לה מוט (אנ') ואחרים, כולל אלסנדרו קליוסטרו הידוע לשמצה, שמעו על המחרוזת וארגנו הונאה מתוחכמת: אנשיה זייפו מכתב מהמלכה לקרדינל לואי דה רואן, שהיה להוט לשפר את יחסיו עם מארי אנטואנט, ובו מסר שהמלכה מעוניינת במחרוזת זו. החבורה מצאה אישה הדומה למלכה שהתחפשה ופגשה במסווה בגני וורסאי. רואן שוכנע כי "המלכה" מבקשת שירכוש בשמה את הענק היקר בסתר וכספו יוחזר לו בהמשך. המחרוזת נמסרה לגנבים והחשמן המתין עד לשווא לקבלת כספו בחזרה, עד שכתב למלכה בבקשה לקבל את כספו שהופתעה וזעמה על הסיפור. כאשר התגלתה ההונאה, הקרדינל נעצר והואשם בגניבה, אם כי מאוחר יותר התגלה שהוא היה שוטה חף מפשע. במשפט ב-1786 לפני הפרלמנט של פריז (אנ') התקבל זיכויו בהתלהבות עממית, ונחשב כניצחון על חצר המלוכה בוורסאי ובמיוחד על המלכה. תפקידו כגבאי הצדקה הראשי של צרפת נשלל ממנו והוא והוגלה למנזר שלו בשאז-דייה, שם ליווה אותו מזכירו, והגאולוג לעתיד לואי ראמון דה קרבונייה (אנ'). בשנה שלאחר מכן הוא נסע למעיינות החמים של שבהרי הפירנאים, ושהה בקיץ ובסתיו בבארז' (אנ'), שם החל דה קרבונייה את מחקריו הגאולוגיים.
עד מהרה הורשה רואן לחזור לשטרסבורג, והפופולריות שלו הוכיחה את בחירתו לאספת המעמדות של 1789 על ידי הכמורה של הקהילות של אגנו וויסמבור. הוא, תחילה, סירב להצטרף, אך כאשר אספת המעמדות הפכה לאספה הלאומית, הוא התעקש לממש את בחירתו. עם זאת, בינואר 1791, כנסיך של הכנסייה, הוא סירב להישבע לחוקה האזרחית של הכמורה של המהפכה הצרפתית, ועקר לאטנהיים (אנ'), בחלק הגרמני של הדיוקסיה שלו. בגלות, הוא השתמש בעושר שנותר לו לפרנסת הכמרים העניים של הדיוקסיה שלו שנאלצו לעזוב את צרפת. ב-29 בנובמבר 1801 הוא התפטר מתפקידו כבישוף שטרסבורג וחזר לאטנהיים, שם נפטר ב-17 בפברואר 1803.
תיאורו בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]
תפקידו בפרשת שערוריית מחרוזת היהלומים מתואר בסרט דרמה היסטורית אמריקאי משנת 2001, The Affair of the Necklace (אנ') ("פרשת המחרוזת"), בבימויו של צ'ארלס שייר (אנ'), בו גילם ג'ונתן פרייס, את הקרדינל דה רואן ובסרט האנימה הוורד מוורסאי (אנ').
את דה רואן מגלם בארנט פרקר (אנ') בסרט מארי אנטואנט (אנ') משנת 1938. הדמות ממלאת תפקיד מפתח, במיוחד בסצנות שלאחר ההפסקה.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- לואי-רנה דה רואן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- Louis René Edouard, Prince de Rohan-Guémené - The last Prince-Bishop of Strasbourg in the turmoil of the French Revolution on the Upper Rhine
- Rohan-Guéménée, Louis-René-Édouard de. In: Salvador Miranda : The Cardinals of the Holy Roman Church. (Florida International University)
- Entry on Louis-René-Edouard de Rohan-Guéménée on catholic-hierarchy.org
ביאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ בצרפתית: Grand aumônier de France, היה תפקיד בחצר המלוכה הצרפתית וחבר ב-Maison du Roi ("בית המלך") בתקופת המשטר הישן. הוא ניהל את הענף הדתי של בית המלוכה. מקור השם בכינוי לצדקה לעניים (באנגלית alms).
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Rohan, Louis René Édouard, Cardinal de, 1911 Encyclopædia Britannica