לואיס והאריס (אי)
 | |
| נתונים גאוגרפיים | |
|---|---|
| מיקום |
מינץ'  |
| קואורדינטות | 58°15′00″N 6°40′00″W / 58.25°N 6.6666666666667°W |
| שטח | 2,086 קילומטר רבוע |
| אורך | 97.3 קילומטר |
| רוחב | 46.8 קילומטר |
| גובה מרבי | קליסהאם |
| נתונים מדיניים | |
| מדינה |
הממלכה המאוחדת |
| אוכלוסייה | 21,031 |
| אזור זמן | UTC+0 |
| עיר ראשית |
סטורנוויי |
  | |
לואיס והאריס (אנגלית: Lewis and Harris, גאלית סקוטית: Leòdhas agus na Hearadh) הוא אי סקוטי באיים ההברידיים החיצוניים, הגדול ביותר בארכיפלג האיים ההיברידיים והאי השלישי בגודלו באיים הבריטיים. חלקו הצפוני של האי נקרא לואיס (אנ') וחלקו הדרומי האריס (אנ') ובעבר נחשבו כאיים נפרדים עקב חלוקה שבטית.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
עדויות ראשונות להתיישבות אנושית מתוארכות לשנת 6000 לפנה"ס אך עדויות מובהקות להתיישבות קבע משויכות לאלף הראשון לפנה"ס כאשר הנודע שבהם הוא מעגל האבנים בקאלאניס (אנ') שנמצא בלואיס בחלקו הצפוני של האי.
במאות הראשונות לספירה החלה התיישבות קלטית באי והוצגה לאי השפה הגאלית הסקוטית. במאה השישית לערך התנצרה האוכלוסייה כחלק מהתנועה הקולומבנית ובמקביל נכבש האי על ידי הפיקטים והחלה התיישבות פיקטית בעיקר בחלקו הדרומי.
במאה התשיעית החלה התיישבות נורדית באי ובשנת 1098 הוכפף האי לשלטון נורדי באופן רשמי, כאשר בשנת 1156 הפך לחלק ממלכת מאן והאיים. בתקופה זאת נוצרה תרבות קלטית - נורדית (אנ') מעורבת שלהשפעותיה יש הדים אף בימינו כמו ברבים משמות היישובים ברחבי האי. שחמט לואיס אשר נמצא באי משויך לתקופה זו.
בשנת 1266 הוחזר האי לשליטה סקוטית והאי ניתן ללורד האיים (תואר בו מחזיק היום ויליאם, נסיך ויילס).
גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
האי משתרע על שטח של 2178 קילומטר רבוע, ובכך מהווה את האי השלישי בגודלו באיים הבריטיים לאחר בריטניה ואירלנד, הוא מהווה קרוב לאחוז ביחס לשטחה של בריטניה.
חלקו הצפוני של האי (לואיס) מישורי ואילו חלקו הדרומי (האריס) הררי, כאשר הנקודה הגבוהה ביותר באי היא הר קליסהאם (אנ') המתנשא לגובהה של 799 מטר.
דמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
באי מתגוררים ע"פ מפקד האוכלוסין הסקוטי לשנת 2013 ,21,031 תושבים[1], כאשר למעלה ממחציתם מתגוררים בבירת האי סטורנווי (אנ').
השפה הגאלית סקוטית נפוצה מאוד באי כאשר ע"פ הערכות למעלה מ-60% מהאוכלוסייה דוברים אותה[2], דבר ההופך את האי בפרט ואת ההיברידים החצוניים בכלל לאזור עם האחוז הגבוהה ביותר של דוברי השפה.
השבט המרכזי באי הוא קלאן מק'לאוד (אנ'). חלוקה למספר תתי שבטים כמו קלאן מק'לאוד מלואיס הובילו לחלוקת האי ללואיס ולהאריס כישויות נפרדות כאשר לואיס היה שייך למחוז רוס ואילו האריס למחוז אינוורנס. אולם בשנת 1975 אוחד האי תחת מועצת האיים המערביים (גאלית סקוטית: Comhairle nan Eilean Siar) הכוללת את כלל האיים ההיברידיים החיצוניים ולה ייצוג בפרלמנטים הסקוטי והבריטי.
האי נודע בייצור בד הטוויד המשובח שלו המכונה טוויד האריס (אנ') המשמש לייצור תלבושות סקוטיות מסורתיות ונחשב לערך תרבותי מוגן.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- לואיס והאריס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ National Records of Scotland Web Team, National Records of Scotland, National Records of Scotland, 2013-05-31 (ב־)
- ^ CnES Web, www.cne-siar.gov.uk (באנגלית)
| האיים ההברידיים | ||
|---|---|---|
| ההברידיים הפנימיים | אג • אורונסיי • אסקריב • איילה • איזיי • ג'ורה • גיה • טירי • טרשניש • איונה • ליזמור • מאל • מאק • סאמר • סוי • סטאפה • סלייט • סקאי • קאנה • קארה • קול • קולונסיי • האיים הקטנים • קראולין • קררה • ראזיי • רום |  |
| ההברידיים החיצוניים | אריסקיי • בארה • בנבקולה • ברנראי • ברנרה • ויסט הדרומי • ויסט הצפוני • לואיס והאריס • סנט קילדה • סקאלפיי • פלאנן • רוקול | |