לא תגורו מפני איש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
לא תגורו מפני איש
(מקורות עיקריים)
מקרא ספר דברים, פרק א', פסוק י"ז
משנה תורה ספר שופטים, הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם, פרק כ"ב
שולחן ערוך חושן משפט, סימן י"ב
ספרי מניין המצוות ספר המצוות, לאו רע"ו
ספר החינוך, מצווה תט"ו
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

לא תגורו מפני איש היא מצוות לא תעשה מהתורה האוסרת על הדיינים לנהוג מתוך פחד כלפי האנשים העומדים לדין.

מקור[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקור המצווה בפרשת דברים, בתיאור האירועים שקרו בהר סיני:

וָאֲצַוֶּה אֶת שֹׁפְטֵיכֶם בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר, שָׁמֹעַ בֵּין אֲחֵיכֶם וּשְׁפַטְתֶּם צֶדֶק בֵּין אִישׁ וּבֵין אָחִיו וּבֵין גֵּרוֹ. לֹא תַכִּירוּ פָנִים בַּמִּשְׁפָּט, כַּקָּטֹן כַּגָּדֹל תִּשְׁמָעוּן, לֹא תָגוּרוּ מִפְּנֵי אִישׁ כִּי הַמִּשְׁפָּט לֵאלֹהִים הוּא, וְהַדָּבָר אֲשֶׁר יִקְשֶׁה מִכֶּם תַּקְרִבוּן אֵלַי וּשְׁמַעְתִּיו.

שניים שבאו לדין, אחד רך ואחד קשה, עד שלא תשמע דבריהם או משתשמע דבריהם ואין אתה יודע להיכן דין נוטה, אתה רשאי לומר להם: אין אני נזקק לכם, שמא נתחייב חזק ונמצא חזק רודפו. משתשמע דבריהם ואתה יודע להיכן הדין נוטה, אי אתה יכול לומר להם איני נזקק לכם, שנאמר "לא תגורו מפני איש".

האיסור[עריכת קוד מקור | עריכה]

מצווה זו היא אחת מתרי"ג המצוות. הרמב"ם בספר המצוות מונה מצווה זה כמצווה רע"ו במניין מצוות לא תעשה ”הזהיר הדיין שלא לירא מאדם מזיק גוזם דובר עתק ולא יחתוך עליו הדין והאמת. אבל חייב הוא לחתוך את הדין ולא ישים לב למה שיקרה עליו מן ההיזק מאותו האיש. אמר יתעלה "לא תגורו מפני איש"”

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]