לאיוש סמושי
 | |
| לידה |
1894 טשנגר, הונגריה  |
|---|---|
| פטירה |
1977 (בגיל 83 בערך) וינה, אוסטריה |
| הושפע על ידי |
לילי להמן, יאן דה רשקה |
| מספר צאצאים |
4 |
  | |
לאיוש סמושי (בהונגרית: Szamosi Lajos; צ'נגר, 1894 – וינה, 1977) היה זמר אופרה יהודי-הונגרי, מורה לזמרים ולאמנים במדינות שונות, כונה "אבי פיתוח הקול". הוא לימד זמרים רבים, אפילו רופאי אף אוזן גרון שלחו אליו מקרים לטיפול קול, דרכם למד את יסודות הדרכת השירה. אף על פי שהישגיו בהונגריה ומחוצה לה היו ניכרים, מומחיותו הוזנחה, שלא בצדק, על ידי מקצוע השירה ההונגרית לאחר מלחמת העולם השנייה.[1] [2] [3] הוא כינה את השיטת הלימוד שלו בשם "ליברו קאנטו" (libero canto), שפירושו "שירה חופשית".
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ילדותו ונערותו[עריכת קוד מקור | עריכה]
הלאיוש סאמושי נולד במשפחה יהודית של חקלאים-חוכרי קרקעות. את ילדותו בילה בבית היהודי אורתודוקסי של סבו, ולאחר מכן נרשם לישיבה. את שנות הלימודים בילה בנאג'ווארד. הוא רצה ללמוד מוזיקה, אבל הוריו התנגדו, אז למד את יסודות המוזיקה מחזן היהודי בנאג'ווארד. בעיר היו אז חיי תרבות תוססים, הן מבחינה ספרותית והן מבחינה מוזיקלית. כך, בשנות חייו הראשונות, הייתה לסאמושי הזדמנות לקבל תובנה על עולם המוזיקה והתרבות. הוא ניסה כבר אז לכתוב שירים די בהצלחה, ומאוחר יותר כתב ביקורות מוזיקה לעיתון המקומי "יומן נאג'ווארד" (Nagyváradi Napló).
קריירת שירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
,לאחר מלחמת העולם הראשונה עברו הוריו לבודפשט, לביתו של חזן יהודי מפורסם שהיה חברו של אביו. סמושי למד שירה ומוזיקה באופן פרטי, כדי להשלים את השנים שהחמיץ בתחום זה. הוא עבד גם עבור כמה מורים מפורסמים לזמרה, הקשיב לתלמידים, אבל חווה אותו הדבר כמו אצלו: מורים לזמרה לא יכלו לעזור בכמה וכמה פגמים שהיו בקול תלמידיהם. הוא הגיע לזמרת לילי להמן (זמרת יצירות וגנר מפורסמת), שהחשיבה אותו לאמן אינדיבידואלי גדול. ממנה למד את יסודות האמנות. בשנות ה-20 של המאה ה-20, נפתחה לפניו ההזדמנות להשתתף בקונצרטים של המנצחים הגדולים ביותר בברלין, לרבות הזמרים המצטיינים של התקופה: ברונו ולטר, וילהלם פורטוונגלר, אריך קלייבר, אוטו קלמפרר, זיגריד אונייגין (Sigrid Onégin), מריה איבוגין (Maria Ivogün), פ. שור (Sherr) וכן זיגפריד אוקס (Siegfried Ochs) מנצח האורטוריות המפורסם. שם גובשו סופית הסטנדרטים האמנותיים שלו. היה לסמושי קול טנור יפהפה, שירתו התאפיינה בכוח הבעה עמוק, אבל הוא לא הצליח לפתור את בעיית הקול שלו, לדעתו, שהיו חסרות משמעות לדעת המומחים באותה התקופה, אך בכל זאת הפריעו לו. לאחר ברלין ניסה סמושי גם בפריז לפתור את בעיתו אצל הבריטון הפולני יאן דה רשקה והטנור הקנדי רודולף פלאמונדון (Rodolphe Plamondon), זמרים שהיו בעלי שם עולמי, אבל גם הם לא הבינו את הבעיה שלו.
התחלת ההוראה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הבעיה של סמושי עם השירה הייתה, לדעתו, שירה גרונית קלה, שלדברי המורים שלו לא ניתן היה לתקן, אבל עודדו אותו שגם כך יש לו קול נאה מאוד. עם זאת, קביעה זו לא סיפקה את צרכיו הפנימיים-נפשיים של סמושי. הוא הבין שפדגוגיית שירה המבוססת על אסתטיקה בלבד אינה מועילה להשגת המטרה. נודע לו שיש מכון במינכן, "המכון ללימודי חינוך" (Institut für Stimm-und Sprach-heilkunde), בראשותו של מקס נאדולצני (Max Nadoleczny) השווייצרי. שם טופלו ונרפאו זמרים, שחקנים עם "בעיות פיתוח קול פונקציונליות". סמושי קיבל אישור לאשפוז וגם ללימוד. לאחר מספר חודשים הופקד שם על הטיפול במקרים קלים יותר, וקולם של החולים הסתדר בפיקוח רפואי. בתום סיום עבודתו במכון, חזר הביתה לבודפשט, השעה את תוכניות השירה שלו והחל ללמד. בתחילה פנו אליו זמרים עם בעיות חמורות ולכן הוכר גם כמורה לחינוך מיוחד. מאוחר יותר אמרו שהוא עושה פלאים עם קולות הזמרים ועם מקרים של מטופלים שדווחו על ידי רופאי אף אוזן גרון. במהלך ההוראה, גם בעיית הקול שלו עצמו נפתרה באופן בלתי צפוי. בשנת 1939 הוזמן לתת הרצאה במפגש המדעי השמיני של "האגודה ההונגרית לפונטיקה". כותרת ההרצאה הייתה: "אימוני הפדגוגיה הקולית". בינתיים, הוא התוודע לזיגמונד פרויד, שכן התעניין מאוד ברקע הנפשי של הדיבור ושל השירה. הוא עצמו עבר תהליך פזיכואנליזה רב-שנתית והשיג תובנה עמוקה יותר לגבי התהליכים הפסיכולוגיים העמוקים של השירה.
סמושי קיים קונצרטים ביתיים מדי שנה עם תלמידיו המתקדמים, החל מהמחצית השנייה של שנות ה-30. כל כך הרבה אנשים התעניינו בקונצרטים, שזו הייתה משימה רצינית להכיל את הקהל. המבצעים בקונצרט הגדול הראשון שלו היו: לאסלו צ'באי וטרי ויידה. סמושי קיבל חוזה מבית האופרה של ציריך ולאחר מכן מהמטרופוליטן אופרה של ניו יורק. הזמרת טרי ויידה הייתה שותפה שלו לעבודה עד 1944. לאחר המלחמה היא הפכה למורה לשירה בפראג.
הזמרת אולגה שיק (במקור שיין) התחילה לבקר אצל סאמושי ב-1936, ולאחר המלחמה המשיכו לשתף פעולה. מאוחר יותר סמושי מסר לה את הוראת השיטה שלו בבודפשט.
סמושי תכנן ליצור אנסמבל של תלמידיו כדי להראות כיצד הוא רואה בעיני רוחו שירה מודרנית עם קולות מאומנים באותה צורה ומידה. הקונצרט כבר לא יכול היה להתקיים מכיוון שהנאצים כבשו את הונגריה במרץ 1944 (מבצע מרגרטה). בינואר 1945 משפחתו שהייתה ממוטטת פיזית ורוחנית, אך באורח פלא, כולם ניצלו בשואה (אשתו וארבעת ילדיו). סמושי היה אחר כך מורה לשירה בפילהרמונית של בוקרשט במשך שנה. הוא מאוד רצה לחזור הביתה להונגריה, אבל הומלץ לו (מסיבה בלתי ברורה) על ידי משרד החינוך בבודפשט להישאר בחו"ל.
קריירה באיטליה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לסאמושי הייתה כמיהה ישנה לחקור את פדגוגיית השירה האיטלקית וכך באביב 1946 נסע לרומא עם חלק ממשפחתו (שני בניו הגדולים נשארו בהונגריה). הם נאלצו להתמודד עם קשיים רבים בדרך ולבסוף הגיעו בסתיו. כיוון שיצאו ללא אמצעים כלכליים, הם חיו במחנה פליטים בצ'ינצ'יטה במשך השבוע הראשון. רעייתו (שהייתה תופרת בבודפשט) צברה עד מהרה מוניטין רב וטוב וקיבלה עבודות רבות. אז סמושי, בעזרת חבר איטלקי, הצליח לשכור סטודיו בשכונת פראטי, רובע המוזיקה של רומא. מייד לאחר הפתיחה הגיע לסטודיו חוג של זמרים איטלקים שאיתם הצליח להגיע לתוצאות מהר יותר מזמרים ממרכז אירופה, כי הייתה להם זיקה גדולה יותר למוזיקה. כמה חודשים לאחר מכן התחיל לארגן גם שם קונצרטים ביתיים. עד מהרה הבחינה גם העיתונות האיטלקית במורה לזמרה ההונגרי.
בשנת 1949 השתנה המצב הפוליטי בעולם והתחילה המלחמה הקרה. לסמושי הוצע לעבוד בהוראה במוסד מוזיקלי יוקרתי איטלקי, אבל אחד התנאים היה לוותר על אזרחותו ההונגרית ולקבל אזרחות איטלקית. מאחר ששניים מבניו וכן נכדיו נשארו בבודפשט, הוא סירב לתנאים וחזר הביתה עם אשתו, בנו ובתו.
חזרה לבודפשט[עריכת קוד מקור | עריכה]
בסתיו 1949 חזר לבודפשט. זמן קצר לאחר מכן, הזמין אותו זולטאן ואשארהיי למקהלת "האנסמבל לאמנות הונווד" (Honvéd Együttes) כמורה לזמרה. חברי המקהלה הורשו על ידו לשיר רק אחרי אימון ופיתוח קול אינטנסיבי של תשעה חודשים. לאחר הקונצרט הראשון של האנסמבל כתב העיתון "העם החופשי" (Szabad Nép) ב-24 בנובמבר 1950, "אנו יכולים לקבוע שמקהלת הגברים המצוינת שלנו, כמו מקהלת האנסמבל האמנותי של הונווד, מעולם לא הייתה בנפח או באחידות צליל כזו." עם זאת, המבקרים לא הזכירו את שמו של לאיוש סמושי שהיה אחראי לתוצאה הזו. זמן קצר לאחר מכן פוטר "בגלל אי-התאמה מקצועית". ההתעלמות ממנו, המתקפות על עבודתו גרמו לו לתסכול, אז הוא החליט לנסוע למדינה שבה יתקבל בברכה. בחירתו נפלה על אוסטריה. אף על פי שלאיוש סמושי ומשפחתו עזבו את הונגריה, הוא הבטיח שיצירתו ושיטתו תשרוד ותתפתח עוד בהונגריה, הן בתיאוריה והן בפועל (הפקדת שיטתו בידי אולגה שיק, כאמור).
פריחה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
המשפחה הגיעה לווינה בספטמבר 1957, כשסמושי היה בן 63. שם פגש את ד"ר אימרה וינצה, שהפקיד אותו על הטיפול בקולותיהם של שני שחקנים בבורגתיאטר של וינה. כתוצאה מהישגיו, ד"ר הנס סיטנר, נשיא האקדמיה למוזיקה של וינה, נתן לו מישרת הוראה. עם זאת, ככלל באקדמיה, הוא היה צריך להקדים את קבלת המשרה במבחן הוראה. סמושי ביקש שבהתחשב בעובדה שהוא לא מלמד בדרך הרגילה, יתנו לו כמה תלמידים שהוא ילמד בחינם ויציג את התוצאה כעבור שלושה חודשים. בחלוף הזמן המבוקש, והצלחת תלמידיו, הוא מונה לפרופסור באקדמיה למוזיקה של וינה. לאחר פרישתו לגמלאות היו לו תלמידים פרטיים. מתלמידיו המתקדמים הקים אנסמבל קאמרי בשם Collegium Canticorum. הוא ארגן עם הלהקה הזו סיורים מקומיים באוסטריה וגם בינלאומיים. בנוסף להופעות, ארגן קורסי קיץ בתמיכת משרד החינוך האוסטרי.
מקומות עבודתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
1917 - יומן נאג'ווארד - מבקר מוזיקה
1920 - ברלין - קונצרטים
1928 - מינכן - Institut für Stimm- und Sprachheilkunde - אשפוז, פונטר
1930 - בודפשט - אולפן סמושי - מנהל אולפן, מורה לפיתוח קול, מורה לשירה.
1945 - בוקרשט - פילהרמונית - מורה לזמרה
1946 - רומא - סטודיו סמושי - מנהל אולפן, מורה לזמר
1949 - אנסמבל האומנות ההונגרי הונווד - מנצח מקהלה, מורה לזמרה
1952 - קונסרבטוריון בלה ברטוק למוזיקה - מורה לזמרה
1957 - וינה - Institut für Stimm- und Sprachheilkunde - פונטר, מורה לשירה
1958 - Hochschule für Musik und darstellende Kunst - ראש החוג לשירה
Collegium Canticorum - מייסד, מנהל
1967 - עד מותו הוראה פרטית
עבודותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]
1917 - יומן נאג'ווארד - ביקורות מוזיקה
1928 - לקסיקון מוזיקלי - הפקת קול
1932 - כתב העת תרבות המוזיקה. מאמרים
1935 - תפקוד נכון של איברי הקול - מחקר
1934 - רפואה. כתב עת - הפרעות פסיכיאטריות של איברי הקול
1939 - דרך השירה החופשית
1946 - Psicoanalisi - La via al libero canto
1953 - יסודות פיזיולוגיים של המתודולוגיה של יצירת צליל אמנותית
1975 - Naturwissenschaft und Künstlerische Technik am Beispiel der Gesangskunst (לא גמור)
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ויקטוריה אוודקיאן: עם צליל, לב ונשמה. הקשר בין שירה, הוראת שירה פרטית והיגיינה נפשית = Parlando 2018. גיליון מס' 1
- מיקלוש ג'רג' קרני : האמנות והפדגוגיה של השירה. 3. בודפשט, 1985. הוצאת מוזיקה. 241. ל. ISBN 9633305330
- בנצה סאבולצ'י - אלדאר טוט : לקסיקון מוזיקה . לַעֲבוֹר. מהדורה חדשה. עורך ראשי: דנס ברטה. עריכה: מרגיט טוט. בודפשט, 1965. מוציא לאור של מוזיקה. III.
- Lajos Szamosi’s Life = libercanto.org
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ "History and Biography of Lajos Szamosi". Libero Canto (באנגלית). אורכב מ-המקור ב-2019-12-15.
- ^ Szamosi, Lajos. dr. Popper Péter (ed.). A szabad éneklés útja. Relaxa. ISBN 963 441 199 1.
- ^ Szamosi Lajos (1935). A hangszervek helyes működtetése. Budapest: Szamosi Lajos hangművészeti és gyógypedagógiai stúdió.