לאה אילון

לאה אילון
לידה	ירושלים
מדינה	ישראל
עיסוק	משוררת וסופרת
מקום לימודים	האוניברסיטה העברית, ירושלים
תחום כתיבה	שירה וסיפורת
יצירות בולטות	"מתחת למים" 1983, "ניצוצות וחג שמח" 2017

לאה אַיָלוֹן היא משוררת וסופרת ישראלית, חיה ויוצרת בירושלים. פרסמה 15 ספרי שירה ו-5 ספרי פרוזה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אילון נולדה בירושלים וגדלה בבית דתי, למדה ספרות השוואתית באוניברסיטה העברית בירושלים, ועבדה בספרייה הלאומית. שיריה הראשונים פורסמו בגיל 19 בכתב העת ״סימן קריאה״. קובץ השירה הראשון - "מתחת למים" - יצא לאור ב-1983 בהוצאת הקיבוץ המאוחד. על ספר זה זכתה אילון בפרס ניומן. ב-1990 זכתה אילון בפרס היצירה לסופרים עבריים (פרס לוי אשכול).

ב-2004 פרסמה אילון ספר פרוזה -"אלי נאנוהו" - שיצא בהוצאת כרמל.^[1]

ב-2017 יצא בהוצאת מוסד ביאליק הספר "ניצוצות וחג שמח", הכולל מבחר מקובצי השירה שפרסמה אילון בשנים 1983–2016 וכן סדרה חדשה של 82 שירים קצרים.^[2]

יצירתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרשנים מגדירים את יצירתה כחלק מהגל הפוסט־מודרני בשירה ובפרוזה הישראלית.^[3] יצירתה של אילון מאופיינת בטקסט ארוך, המזכיר לעיתים כתיבה אוטומטית סוריאליסטית, לצד חיבורים דו משמעיים בין פנטזיות ״פרטיות״ ו״ציבוריות״. טכניקה אופיינית נוספת היא יצירת מטפורה המשלבת שני אובייקטים, שאחד מהם לרוב קשור למזון או כמו ״שמלת הזנגוויל״, ״גלידה בטעם פרופסור״. היא משלבת שמות מהתרבות האמריקנית בצד מוצרים ממותגים, שמקבלים מעמד שווה למעמד הירח, הכוכבים והים, הנוכחים קבוע בשיריה.

במסה שכלולה בחוברת שיצאה עם כינוס מבחר שיריה של אילון, אומר חוקר הספרות דן מירון: "שירתה היא רצף של קטעי מציאות מדומה, שאינה אלא ביטוי נסער של משאלות לב ססגוניות הנובעות ממציאות נפשית של חסך ומצוקה... שירת אילון מצרפת שימוש מודע ומכוּון בקיטש ובתרבות פופ ללשון עברית קלאסית, מדויקת, עשירה וציורית להפליא".^[4]

המשוררת אגי משעול כתבה עליה: "אילון מלהטטת בגמישות ובהנאה בין רובדי הלשון במנעד רחב מאוד... היא לשה את העברית במיומנות יוצאת דופן והעברית גומלת לה ומתמסרת לה כמי שיודעת כי היא בידיים בטוחות".^[5]

ענת זכריה כותבת: "הכתיבה שלה בנויה לולאות לולאות, הכול כדי שאף אחד לא יגיד באתי, ראיתי, הבנתי.... יש הרגשה שהיא לא רוצה להגיד כלום, לא יכולה לומר על עצמה כלום, משתהה ונבוכה, זקוקה לזמן לאפס את כוונותיה, מגלה ומכסה, נבהלת. והרבה פעמים זה מה שמוליד חיבורים בלתי אפשריים שאף אחד חוץ ממנה לא מעז לעשות".^[6]