כתובות פיניקיות-יווניות מרודוס
הכתובות הפיניקיות־יווניות מרודוס הן שלוש כתובות דו־לשוניות פיניקיות־יווניות שהתגלו באי רודוס.
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
הפיניקים היו עם ימי, והקימו מושבות רבות ברחבי הים התיכון. בתקופה ההלניסטית, באי רודוס הייתה אוכלוסייה לא־יוונית גדולה, אך כתובות דו־לשוניות לא היו נפוצות בה; בכל זאת, כתובות דו־לשוניות פיניקיות יווניות נמצאו באי, כמו במקומות אחרים מסביב לים התיכון, למשל קפריסין,[1] מלטה,[2] האי קוס, אתונה,[3] מילטוס ועוד.[4] רודוס הייתה מושבה פיניקית מרכזית לתקופות ארוכות, בתור השער המזרחי ליוון.[5] מהכתובות עולה כי הפיניקים ביוון לא התייוונו לחלוטין, ושמרו על המורשת הילידית שלהם, כפי שגם עולה מהכתובות הפיניקיות-יווניות האתונאיות.[6]
הכתובות[עריכת קוד מקור | עריכה]
כתובת עבדמלקרת[עריכת קוד מקור | עריכה]
לוחית שיש אפור־כהה, שלמה מכל צדדיה, נמצאה ב־1968 בנקרופוליס המזרחי ליד כנסיית פנגיה פנרומנה, אחד הנקרופוליסים המרכזיים באי.[4] לפי מקום הימצאה ותוכנה היא ללא ספק כתובת קבורה.[4] כיום במוזיאון רודוס, ממוספרת ΠΒΕ 1233.[4]
ΗΡΑΚΛΕΙΔΕΣ
ΚΙΤΙΕΥΣ
לעבדמלקרת בן עבדססם בן תגנץ
לפי צורת האותיות, הכתובת מתוארכת ל־200 לפנה"ס או מעט מאוחר יותר.[4] בכתובת ניכר קיצורה של הגרסה היוונית לעומת הפירוט בגרסה הפיניקית, דבר המאפיין כתובות קבורה וכתובות נדר שמיות־יווניות.[7] הכתובת היוונית מצביעה על מוצאו הכתי של הנפטר. ההקבלה בין השמות עבדמלקרת והראלידס מבטאת את ההקבלה בין האלים מלקרת והרקלס.[4] השם "עבדססם" נובע מסיומת תיאופורית ידועה מהעולם הפיניקי, בפרט מקפריסין,[8] וקיימת ביוונית כ־Σεσμᾶς או Σεσμαῖος.[4] השם "תגנץ" נמצא גם בכתובת בנחדש מאתונה מהמאה ה-4 לפנה"ס, גם הוא ממוצא כתי: ”לבנחדש בן עבדמלקרת בן עבדשמש בן תגנץ אש כתי” (KAI 55).[7]
כתובת בעלמלך[עריכת קוד מקור | עריכה]
לבנת שיש לבן גרגירי, שבורה מלמעלה ולמטה, נמצאה בדצמבר 1914 (או מעט לאחר מכן ב־1915) מדרום למונטה סמית' (אזור האקרופוליס של רודוס (אנ')), כיום בחצר הפנימית של מוזיאון רודוס.[7] הכתובת עצמה ידועה בסימון KAI 44.
[...]Σ ΜΥΛ[...]
ΡΙΟΝ[...]
בעלמלך בן מלכיתן
מקם אלם מתרח עשתרני בן ח[...]
האותיות היווניות מצביעות על התקופה ההלניסטית, אולי סוף המאה ה-3 לפנה"ס או תחילת המאה ה־2 לפנה"ס, והאותיות הפיניקיות תואמות תארוך זה.[7] בכתובת היוונית, בשורה הראשונה ששרדה האופסילון והלמדה פגומות ביותר; היו שזיהו גם יוטא במרווח אות אחת מהלמדא.[7] בשורה השנייה ששרדה הנו היא ללא ספק סוף השורה.[9] בכתובת הפיניקית, הח' בסוף השורה השנייה פגומה ביותר, ולא כל המפרשים זיהוי אותה.[7]
לכתובת היוונית כמה השלמות אפשריות: היו שפירשו את השורה הראשונה [...θεοῖ]ς Μυλ[αντίος...][10] לפי הקבלה בין עשתרת ("עשתרני") לבין מוליסו (אנ') האשורית (Μύλιττα ביוונית)[11] וכן לפי הקבלות מכתבי הסיכיוס (אנ') וסטפנוס;[12] אחרים, לפי הקבלות בין "רשף מכל" ל־Ἀπόλλων Ἀμυκλαῖος בכתובות מקדש אידליון, השלימו [Ἀπόλλώνιο]ς Μυλ[ίττηι] או [Αβδιμιλκο]ς Μυλ[ίττηι], או לפי כתובות דו־לשוניות נדירות שבהן השושלת מפורטת גם בנוסח היווני, [Αβδιμιλκο]ς Μιλ[κιαθων].[13] השורה השנייה מושלמת [χαριστή]ριον.[9]
המונח הפיניקי "מקם אלם מתרח עשתרני" קשה מאוד לפירוש; היו שפרשו "מקם אלם" כ"מֵקִים אלים" ואחרים פרשו "מקומו (עם) האלים",[14] "מתרח עשתרני" הוא ביטוי קשה במיוחד, ואחד הפרושים הוא "מת רוח עשתרני", כלומר "האל מות, רוחו אצל עשתרת";[15] והתואר נפוץ בעולם הפיניקי שמעבר לים.[16]
כתובת תרתא[עריכת קוד מקור | עריכה]
שבר שיש לבן שהתאים לבסיס חפץ (אולי פסל), הקצוות הימני והתחתון שלמים, נמצא ב־1939 ליד מקדש אפולו הפיתי באקרופוליס של רודוס, כיום במוזיאון רודוס.[6] הכתובת הפיניקית ידועה בסימון KAI 45.
ΙΣ[...]
אש נדר תרת[א בן עבד?אש]
מן בן בעליתן בן [...]
מהכתובת היוונית שרדו רק הקצה התחתון של היוטא וכשני שלישים מהסיגמה. בכתובת הפיניקית, מהשם "תרת[א]" שרדו בבירור רק הת' הראשונה והר', והיו שקראוהו "תרר[ת]".[6] הכתובות הפיניקית היא כתובת נדר.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- G. Levi Della Vida, A Phoenician Fragment from Rhodes, Journal of the American Oriental Society 60, 1940, עמ' 260–264 doi: 10.2307/594013
- Amadeo Maiuri, Un'Iscrizione Greco-Fenicia A Rodi, Annuario della Scuola Archeologica di Atene e delle Missioni Italiane in Oriente 2, 1915 (1916), עמ' 267–269
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ למשל KAI 42 – כתובת ענת־אתנה
- ^ למשל KAI 47 – הקיפוסים של מלקרת
- ^ כתובות פיניקיות־יווניות אתונאיות
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 P. M. Fraser, Greek-Phoenician Bilingual Inscriptions from Rhodes, The Annual of the British School at Athens 65, 1970, עמ' 31
- ^ Giorgos Bourogiannis, The Phoenician presence in the Aegean during the Early Iron Age: Trade, settlement and cultural interaction, Rivista di Studi Fenici 46, 2018, עמ' 43–88
- ^ 1 2 3 P. M. Fraser, Greek-Phoenician Bilingual Inscriptions from Rhodes, The Annual of the British School at Athens 65, 1970, עמ' 35
- ^ 1 2 3 4 5 6 P. M. Fraser, Greek-Phoenician Bilingual Inscriptions from Rhodes, The Annual of the British School at Athens 65, 1970, עמ' 32
- ^ KAI 35 מכתי, KAI 40 (כתובות מקדש אדיל) מאדיל, RÉS 1213 (כתובת עבדססם) מתמש
- ^ 1 2 P. M. Fraser, Greek-Phoenician Bilingual Inscriptions from Rhodes, The Annual of the British School at Athens 65, 1970, עמ' 32; KAI 44
- ^ P. M. Fraser, Greek-Phoenician Bilingual Inscriptions from Rhodes, The Annual of the British School at Athens 65, 1970, עמ' 33, KAI 44
- ^ הרודוטוס, היסטוריות, 1.131 (ראו במקור היווני ובתרגום לעברית)
- ^ P. M. Fraser, Greek-Phoenician Bilingual Inscriptions from Rhodes, The Annual of the British School at Athens 65, 1970, עמ' 33–34; המחבר לא מבאר למי כוונתו בסופרים אלה.
- ^ P. M. Fraser, Greek-Phoenician Bilingual Inscriptions from Rhodes, The Annual of the British School at Athens 65, 1970, עמ' 34
- ^ נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפניקיות, דביר, 1942, עמ' 150
- ^ נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפניקיות, דביר, 1942, עמ' 197
- ^ RÉS 553, 554, CIS I 261, וכן בנחום סלושץ, אוצר הכתובות הפניקיות, דביר, 1942, עמ' 234 שם מובא גם התואר "עשתרני" לבד; "מקם אלם" לבד: CIS I 377, KAI 70 (הכתובת הפיניקית מאביניון), RÉS 13+236, 537, בספרו הנזכר של סלושץ עמ' 193 מובאת כתובת ”עלת מגן מקם אלם מלת”, בה "מלת" אולי משמעותה Μύλιττα האשורית; פעמים רבות בא התואר עם תארים נוספים, חילוניים ("שופט", "רב") או דתיים ("רב כהנים"), ובשושלות מיוחסות שונות.