כרטיס ליל כל הקדושים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
כרטיס של ליל כל הקדושים משנות ה-20 של המאה העשרים, המציג אישה לבושה כמכשפה עם ג'ק-או-לנטרן, בו כתוב "ברכות ליל כל הקדושים"

כרטיס ליל כל הקדושיםאנגלית: Halloween card) הוא כרטיס ברכה המשויך לחג העממי ליל כל הקדושים. מקורם של כרטיסי ליל כל הקדושים הוא משנות ה-90 של המאה ה-19 בארצות הברית, בעוד שיא הפופולריות שלהם נראתה בתחילת המאה העשרים.

עד בואו של הטלפון הנייח, לכרטיסי ליל הקדושים היה שימוש דומה כמו של כרטיסי חג המולד וכרטיסי יום הולדת. כיום, כרטיסים רבים מוענקים ונמכרים בתור מזכרות.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כרטיס ליל כל הקדושים מתחילת המאה ה-20 ובו קריקטורות גזעניות של ילדים שחורים.

ההתייחסות הראשונים לכרטיס ליל כל הקדושים הופיעה בכרך הרביעי של מגזין הבית והאמנות של "אינגאל", שפורסם בשנת 1891. הכרטיס הופיע במאמר "Domestic Helps for the Home", מאת לורה ויליס לתרופ.[1] כרטיסי ליל כל הקדושים הראשונים הציגו בתוכם נושאים הקשורים לחג, בדומה לגלויות של חג הפסחא וכרטיסי חג המולד.[2] בערך משנת 1900 עד 1915, היה בארצות הברית סחר רב בכרטיסי ליל הקדושים; סחר שכונה כ"שיגעון הכרטיסים".[3] עד שנת 1909 ייצרה חברת המזכרות של ניו יורק 12 עיצובים של כרטיסי ליל כל הקדושים.[4]

הפופולריות של כרטיסי ליל כל הקדושים הצטלבה עם זו של כרטיסי חג המולד, עד שנת 1930 לערך. בשנה זו, הטלפונים היו מצויים בבתים רבים והדבר היווה תחליף לכרטיסים השונים.[5] כרטיסי דואר בנושא ליל כל הקדושים נמכרו בסניפי דואר ויוצרו על ידי מדפסות פרטיות בחנויות כלליות.[6] הסחר בכרטיסים באותה העת היה נפוץ בעיקר בקרב נשים ממעמד הביניים.[6]

עיצובים ומחלוקות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתוך למעלה מ-3,000 הכרטיסים שהופצו בארצות הברית בתקופה זו, רבים מהם הציגו ציורים של מכשפות, דלועים וגובלינים עם כיתובים שונים בהם יש אזכור לחג עצמו.[5] חלק נוסף מתוכם הציג ניבויי עתידות, משפטים רומנטיים ומשפטי חיזור שונים.[7] בנוסף לכך, הודפסו כרטיסים על גבי חומרים שונים.

בין היתר, הופצו כרטיסי ליל הקדושים שהציגו בתוכם תמונות גזעניות.[8] הדבר עורר מחלוקת היות שהוצגו בחלקם תמונות של ילדים שחורים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Lathrop 1891, p. 501.
  2. ^ Shank 2004, p. 171.
  3. ^ Williams 2017, p. 13.
  4. ^ Shank 2004, p. 128.
  5. ^ 1 2 Morton 2003, p. 154.
  6. ^ 1 2 Williams 2017, p. 33.
  7. ^ Andrews 2012, p. 106.
  8. ^ Shank 2004, p. 185.