כפתור מתכת ללא תפירה
כפתור מתכת ללא תפירה מוצמד לבד באמצעות נעץ המוחדר לתוך הכפתור מצידו האחורי של הבד בעזרת צבת או מכשיר תעשייתי. כִּפְתוּר הבגד באמצעות כפתור זה מצריך שימוש באִבְקָה (לולאה).
מקרה פרטי של כפתור מתכת ללא תפירה הוא כפתור לחצנית או תיק-תק שאינו מצריך שימוש באִבְקָה. התקן סגירה זה מורכב משני חלקים – באחד שקע ובשני בליטה. בלחיצת החלקים זה לזה הבליטה מתקבעת בתוך השקע. גם חלקים אלה מוצמדים לבגד באמצעות צבת או מכשיר מסמור תעשייתי. [1]
כפתורים המחוברים בדרך זאת אינם "נושרים" לכן מומלצים מאוד לשימוש בבגדי עבודה.
הפטנט הראשון עבור כפתורי מתכת ללא תפירה הוצא בשנת 1840 בארצות הברית על ידי אדם בשם פֶסְטוּס היידן.[2]
השימוש בכפתורים אלה פרץ לתודעת הציבור עם הכללתם בסרבלי העבודה שיוצרו על ידי חברת לוי שטראוס ושות' החל משנת 1875. במרוצת השנים, עם הופעת שיפורים רבים באופן הייצור שלהם, דבר שאפשר את הרחבת ההיצע, הם הפכו לפריט אופנתי עבור חולצות, שמלות, מעילים, חגורות ואף תיקים.
המשטח העליון של הכפתור מיוצר ממתכת בצבע דמוי זהב או כסף, או ממתכת מצופה בחומר פלסטי או צבע. המשטח יכול להיות חלק, קמור או קעור, או מעוטר בריקועים שונים.[3]
יצרנים אחדים הגו את הרעיון לייצר כפתור מתכת ללא תפירה שניתן לחברו בקלות לבגד, באופן זמני, במקום כפתור שנשר. כפתורים אלה קיבלו את הכינוי "כפתורים לרווקים", רמז לכך שחיבורם אינו מצריך כישורי תפירה.[4]
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ dimap, עברית מכופתרת, באתר האקדמיה ללשון העברית, 2014-02-09
- ^ Festus Hyden, Patent 1,682 for the production of rivet buttons
- ^ כפתורים לג'ינס
- ^ West’s patent buttons, hammond-turner.com