כדורגל נשים באפריקה
כדורגל נשים באפריקה הוא ענף ספורט הנחשב לתופעה חדשה יחסית. כדורגל נחשב לספורט הפופולרי ביותר באפריקה ולכן ברוב המדינות הוא מלווה בהשלכות פוליטיות, חברתיות וכלכליות עמוקות. כתוצאה מכך, הענף נאלץ להתמודד עם מספר אתגרים אשר מאיימים על פיתוחו העתידי והשוואת מעמדו למקבילו הגברי.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
התפתחות הכדורגל הנשי באפריקה נפרסת על פני שלוש תקופות מובחנות: שלב ההופעה וההתפתחות (שנות ה-70–80), צמיחה ומעבר (שנות ה-90) והמיסוד (העשור הראשון של המאה ה-21–הווה). השלבים מתארים את מעבר הנשים מהשתתפות בעקיפין דרך תמיכה בגברים ועד להקמתן של הנבחרות הלאומיות. כבר משנות ה-20 של המאה ה-20 נשים תמכו בפיתוח הכדורגל האפריקאי באמצעות תמיכה מוסרית ואף מכירת מזון וסחורות לאוהדים, ובכך איפשרו לגברים לשחק בחופשיות. ניגריה הייתה חלוצה בהקמתן של קבוצות ספורט לנשים וכבר בשנות ה-40 של המאה ה-20 דווח על קבוצת כדורגל נשים בעיתון הלאומי. התקדמות נוספת נרשמה בדרום אפריקה, כאשר במהלך שנות ה-60, נשים שחורות החלו להתייצב בראש ההנהגה של קבוצות אוהדים. עם זאת, בתקופה מוקדמת זו באזורים אחרים באפריקה מעט ידעו על מעורבותן בהתפתחות הענף. בנוסף, בעיירה סווטו קבוצת תיכוניסטיות שחורות ניסו להקים מועדון לבתי ספר תיכוניים בשנת 1962 ללא הצלחה, ובקייפטאון אף הוקמה קבוצת תיכון אשר שיחקה נגד קבוצות בנים. רק בשנות ה-70 נשים החלו לשחק כדורגל בסנגל ודרום אפריקה בקביעות, בזכות הכלכלה החזקה והאוכלוסייה הגדולה שלהן שהקימה את הקבוצות. בסוף שנות ה-70 קמה קונפדרציית הכדורגל של אפריקה אשר הקימה ליגות נשים ברחבי היבשת ומיסדה את הענף.[1]
נבחרות לאומיות[עריכת קוד מקור | עריכה]
עד לשנת 1985 באפריקה היה מספר מצומצם של מדינות עם קבוצת כדורגל לאומית לנשים אך המרכזיות שבהן היו ניגריה, דרום אפריקה וסנגל. התפתחות כדורגל הנשים באפריקה הושפעה ממספר גורמים הנוגעים ליכולת לפתח רמת משחק גבוהה: גישה מוגבלת לחינוך, עוני בקרב נשים ואי שיוון מהותי בחברה שאיפשר לעיתים הפרה של זכויות אדם. גם כאשר שחקניות הצליחו למנף את יכולות המשחק שלהן, הן בחרו לעזוב את היבשת בחיפוש אחר הזדמנות גדולה יותר בצפון אירופה או בארצות הברית. בנוסף, הנבחרות הלאומיות נתקלו במחסור בתקצוב אשר הקשה על פיתוח רמתן המקצועית. מקור תקצוב הנבחרות הלאומיות הוא בפיפ"א ולא בהתאחדויות הלאומיות. שליטה בתקצוב הענף העניקה לפיפ"א את היכולת להרחיב את חשיפתן לנבחרות מחוץ לאפריקה אך בפועל מעולם לא התקיימו משחקי ידידות מסוג זה. כאשר נבחרות אפריקאיות לא מתנסות במשחק מול קבוצות מיבשות אחרות זה פוגע ביכולת שלהן להגיע לטורנירים של גביע העולם בכדורגל ולמשחקים האולימפיים. נוסף לכך ההתאחדויות המקומיות לא מספקות רצף אימונים כראוי ואף התשלום להן זכאיות אינו סדיר, דבר המקשה על שיפור יכולותיהן ומרחיק אותן מהתמודדות על התארים הנחשקים בענף.[2]
אתגרים העומדים בפני פיתוח הענף[עריכת קוד מקור | עריכה]
חוסר שוויון בשכר[עריכת קוד מקור | עריכה]
אי עמידה בהסכמי שכר באפריקה היא בעיה נפוצה, עבור שני המינים. אך בעיה שכיחה אף יותר היא הפער בשכר המתבטא במשכורות נמוכות יותר, בונוסים נמוכים יותר על השתתפות בנבחרות הלאומיות וחסויות באופן כללי. לדוגמה, בשנת 2019 נחשף כי נבחרת הגברים הלאומית של דרום אפריקה קיבלה שכר הגבוה פי עשרה משכרן של נבחרת הנשים. מספר חודשים לאחר מכן ההתאחדות במדינה פעלה לטובת שינוי המצב ולראשונה השוותה בין שכרם של שני המינים. קבוצות הכדורגל מנוהלים בדומה לחברות עסקיות ועל כן מבכרים את התועלת הכספית על פני כינון שוויון מגדרי. רוב מועדוני הנשים נוצרו כסניפים של מועדון גברים ולכן הן לא בראש סדר העדיפויות גם מבחינה כלכלית.[3]
מחסור בפרסום ושיווק[עריכת קוד מקור | עריכה]
אחת מהסיבות לפער בשכר ניתן לייחס להתנהלות הלקויה של איגודי הכדורגל הנשי אשר לא עוסקים בצורה עקבית בשיווק וקידום השחקניות. בהיעדר כמות נרחבת של אוהדים, לנותני החסות אין כדאיות בהגעה למשחקיהן. כך למשל, בגביע אפריקה לאומות 2017 הוצע לקבוצה הזוכה 4 מיליון דולר, ושנה לאחר מכן לטורניר הנשי המקביל הציעו לקבוצה המנצחת 80,000 דולר בלבד. ב-25 מדינות אפריקניות, יש ליגות נשים מקצועניות אך בהיעדר פרסים וחסויות מספקות, נשים רבות נאלצות לשלב את קריירת הכדורגל עם עבודות אחרות.[4] אוהדי הענף לרוב רואים בקבוצות הנשים כאפשרות המשנית, המתלווה להערצת קבוצת הגברים. בסיס המעריצים של כדורגל הנשים האפריקני ברובו גברי וכדי להגדיל את המשיכה לענף יש לשכנע את הנשים להתעניין בו. אומנם כדורגל נתפס כענף הפופולרי ביותר באפריקה, בקרב נשים יש לא מעט ענפי ספורט נוספים שמתחרים על אהדתן של הנשים כדוגמת כדורסל וכדוריד ומשחקים מסורתיים יותר. אלה שכבר בוחרות להשתלב בענף סובלות לא פעם מסקסיזם, התעללות והטרדות.
דעות קדומות, סקסיזם והתעללות[עריכת קוד מקור | עריכה]
על אף ההתפתחות ההיסטורית, כדורגל באפריקה עדיין נתפס כיום כספורט גברי, ולכן לרוב כדורגל נשים אפריקני מתקבל בספקנות, הזנחה ולעיתים השחקניות צריכות להתמודד עם אפליה ועוינות על המגרש ומחוצה לו. ישנן אמונות תרבותיות סקסיסטיות שמעודדות דעות קדומות נגד השתתפות נשים ביבשת; כבר מגיל צעיר הבנות מחונכות לסייע במטלות הבית בעוד שהבנים רשאים להשתתף בפעילות ספורטיבית ויתרה מכך, אופיו הגברי של המשחק גורם לבנים לראות בספורט דרך להוכחת גבריותם, ובכך מרחיקים את הבנות ממנו. בעבר, כאשר ילדה רצתה לשחק בכדורגל היא נאלצה לעשות זאת בחשאי כדי להימנע מענישה מחמירה או מגינוי מצד משפחתה.[4]
היעדר תמיכה זו מלווה אותנו עד היום, כאשר בחלק מהמדינות באפריקה נותרו חסמים חוקיים, תרבותיים ודתיים האוסרים על נשים להיכנס למגרשים. במדינות בהן אין מגבלות פורמליות, שחקניות מתמודדות לעיתים קרובות עם איומי מוות, האשמות בדבר התנהגות אנטי-נשית, והערות סקסיסטיות במגרש או מחוצה לו.[5] הערות נוגעות למגדרן או נטיותיהן המיניות ודוגמה לכך היא הנבחרת הלאומית של גאנה; לאחר שכשלה לעבור את שלב המוקדמות באולימפיאדת ריו 2016, בכיר באיגוד הכדורגל הגנאי האשים את אי ההצלחה בשחקניות הלסביות שבקבוצה. עם זאת, ישנם סימנים של תקווה לפיתוח כדורגל הנשים באפריקה. קונפדרציית הכדורגל של אפריקה (CAF) עושה צעדים משמעותיים לטובת השקעה בענף, כך שבשנת 2018 נשיא הקונפדרציה טען כי יגדיל את תמיכתו בתחרויות נשים ויתמוך בהתאחדויות מקומיות שמנהלות קבוצות נשים. בנוסף, ישנן יוזמות מקומיות כדוגמת "SheFootball" שקמה במטרה לעודד נערות ניגריות להצטרף למשחק. יוזמת התוכנית עייאת-יוסוף, שחקנית גאנה בעברה, מציעה אימונים ומספקת הערכות כדורגל למי שאינה יכולה להרשות לעצמה, מתוך האמונה כי בנות שרוצות להצטרף צריכות את התמיכה והגישה להזדמנויות ובכך היא מספקת להן אותן.[1]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 Alegi, Peter. 2010. African Soocerscapes. How a Continent Changed the World's Game. Ohio: Ohio University Press.
- ^ Saavedra, Martha. 2003. "Football feminine – development of the African game: Senegal, Nigeria and South Africa", Soccer and Society, 4(2-3). 225-253.
- ^ After the whistle. 2019. WOMEN'S FOOTBALL AND THE PAY GAP. THE GOLD COAST REPORT, (accessed: February 22, 2020).
- ^ 1 2 Salaudeen, Aisha. 2019. African female footballers face uphill battle to play a 'man's game'. CNN (accessed: February 24, 2020).
- ^ Ackerman, Xanthe andAsquith, Christina. 2015. Soccer Is Still Out of Reach for Half the Worlds's Women. Time, (accessed: February 26, 2020).