ישראל קרויזר
 | |
| לידה |
21 בנובמבר 1952 (בן 71) ירושלים |
|---|---|
| מדינה | ישראל |
| מקום מגורים | ירושלים |
| השכלה | תואר שני בהנדסת מכונות, הטכניון |
| מקצוע | מהנדס |
| השקפה דתית |
יהדות  |
| מספר צאצאים | 4 |
| פרסים והוקרה | פרס רוטשילד |
  | |
ישראל קרויזר (נולד ב-1952) הוא יזם ומהנדס בתחום האנרגיה הסולארית ופעיל חברתי ישראלי.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
קרויזר נולד בשנת 1952 בירושלים, גדל בבית דתי ולמד בישיבת נתיב מאיר. בעל תואר שני בהנדסה מהטכניון.
קריירה עסקית[עריכת קוד מקור | עריכה]
בגיל 27, החל לעבוד כמהנדס בחברת לוז הישראלית, שהקימה את תחנת החשמל הסולארית המסחרית הראשונה בעולם, SEGS I, ליד דאגט, קליפורניה, ב1985. התחנה הוכיחה שהדבר אפשרי טכנית וכלכלית. החברה הובילה את הטכנולוגיה הסולרית המסחרית היחידה בזמנה, פרבולות סולאריות, ובנתה עוד שמונה שדות סולריים בהספק מותקן כולל של 394 מגווט. נכון ל2021, שתיים מהתחנות עודנה פעילות.
בגיל 31 מונה למהנדס הראשי ובגיל 34 מונה למנכ"ל החברה, שהעסיקה בישראל 500 בני אדם, ובשנת 1986 זכה קרויזר לפרס רוטשילד על "יישום של טכנולוגיות חדישות"[1]
ב־1991 לוז פשטה רגל בתקופה בה מחירי הנפט בעולם צנחו וייצור אנרגיה סולארית הפך לא כדאי.
אחרי סגירת לוז קרויזר עבד במשך שנה כמהנדס הראשי של מקורות. לאחר מכן הקים חברה לייעוץ וניהול פרויקטים של בנה־הפעל־העבר, הקושרים לשפכים, תחנות התפלה ותחנות כוח. במסגרת חברה זו ניהל את הקמת שלב ב' של השפד"ן, מתקני הטיפול בשפכים בלב השרון, נהריה, עכו, רהט ועוד; מתקן הסינון המרכזי של המוביל הארצי במאגר אשכול, מרכז האנרגיה של קרית הממשלה בירושלים ועוד.
ב־2006 הוא הקים עם המשקיע של לוז, ארנולד גולדמן, את ״BrightSource", שפיתחה את תחנות הכח תרמו־סולאריות בטכנולוגית מגדל שמש. החברה בנתה את תחנת הכח הסולרית הגדולה בעולם עד כה, באיוונפה שבקליפורניה, בהספק 440 מגווט, וכן את מגדל השמש באשלים, ותחנות כח נוספות בדובאי ובדרום אפריקה.
ב־2021 פרש מ״BrightSource" עם בנו הבכור גיל ויחד הם הקימו את סולארגיק (SolarGik) העוסקת בפיתוח ושכלול של הטכנולוגיה הסולארית הפוטו־וולטאית. בשנת 2022 נקנתה ע״י סולאראדג' אך שומרת על עצמאות מוחלטת.
פעילות ציבורית[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנות השמונים שימש כיו"ר ועד ההורים של בית ספר אופק למחוננים וכ 12 שנה בתור יו"ר ועד ההורים של תיכון הרטמן. לאחר מכן היה חבר בוועד ההורים של תיכון פלך לבנות.
בשנת 2023 החליט לצאת למאבק עצמאי על חשבונו ברשת החינוך העצמאי החרדית של אגודת ישראל במטרה שהמדינה תפסיק את התקצובה בניגוד להחלטת הממשלה האוסרת על תקצוב גופים שיש חשש לאיתנותם הפיננסית, שאינם מפוקחים כראוי, שיש בהם אי־סדרים וחשש לביצוע עבירות, וכן שיש חשש שתקציבים שניתנו להם אינם מגיעים ליעדם המקורי.[2] [3]לפי ממצאיו, רשת החינוך לכאורה נמצאת בפועל במצב של חדלות פירעון ועומדת על סף קריסה. הגירעון של הרשת, העומד על היותר מ 350 מיליון שקל, נובע ברובו מאי־הפקדות של כספים לתנאי הפרישה של העובדים. כמו כן, הרשת אינה מדווחת על התחייבויות של מאות אלפי שקלים בשל 74 תביעות שהוגשו נגדה, מתוכן שש ייצוגיות. בנוסף, לעמותה התחייבויות אקטואריות בסכומים גבוהים בשל מענקי פרישה לעובדים בפנסיה תקציבית וכן בשל מענקי היובל, הניתנים פעם בשנה לגמלאים בפנסיה תקציבית.
חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
משתייך לזרם הדתי ליברלי. הוריד את הכיפה בגיל 71 בעקבות המחאה נגד הרפורמה המשפטית. נשוי ללני, מתמטיקאית ועורכת לשון, ואב לארבעה המתגורר בשכונת קטמון בירושלים.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- שחר אילן, היזם שיצא נגד רשת החינוך החרדית: מזהיר את ההנהלה מאחריות אישית למאות מיליונים, באתר כלכליסט, 31 במרץ 2024
- שחר אילן, לך בעקבות הכסף. החרדי, באתר כלכליסט, 11 באפריל 2024
מירב ארלוזורוב, הוא הבין שמשהו לא עובד ברשתות החרדיות, שכר את בכירי עורכי הדין ורואי החשבון בישראל - ויצא למלחמה, באתר TheMarker, 22 במרץ 2024
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ מאיר אלון, בעקבות השמש, חדשות, 29 בדצמבר 1987
- ^ תמיכות מתקציב המדינה ועזבונות לטובת המדינה, באתר משרד ראש הממשלה
- ^ ניהול תקין של עמותות, 2002