ישראל אריאל

**הרב ישראל אריאל**
לידה	15 באוגוסט 1939 (בן 84); ל' באב ה'תרצ"ט; ישראל
מדינה	ישראל
השכלה	ישיבת כרם ביבנה
מקום פעילות	ימית, שדה יעקב, ירושלים
השתייכות	חרדים לאומיים
תחומי עיסוק	יו״ר ונשיא מכון המקדש
תפקידים נוספים	ראש ישיבת המקדש, רב המועצה האזורית עמק יזרעאל, רב העיר ימית
רבותיו	הרב משה צבי נריה, הרב צבי יהודה קוק
צאצאים	הרב עזריה אריאל, הרב מתניה אריאל, הרב שמואל אריאל

ערך זה עוסק ברב, ראש מכון המקדש בעיר העתיקה בירושלים. אם התכוונתם לרב, ממקימי ישיבת עוד יוסף חי ביצהר, בנו של שלמה ליבוביץ-ליש, ראו ישראל אריאל (לייבוביץ').

הרב ישראל אריאל (שטיגליץ) (נולד בל' באב ה'תרצ"ט, 15 באוגוסט 1939) הוא מייסד וראש מכון המקדש וראש ישיבת המקדש בעיר העתיקה בירושלים. בעבר היה הרב של המועצה האזורית עמק יזרעאל, המושב שדה יעקב והעיר ימית, כיהן כאב בית דין ב"בית הדין לענייני עם ומדינה" של תנועת הסנהדרין החדשה. ומרבני מפלגת עוצמה יהודית.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בקריית מוצקין למשה ואסתר שטיגליץ, חסידי רוז'ין. למד בישיבת ההסדר כרם ביבנה, בישיבת כפר חסידים ובישיבת מרכז הרב. שירת בצה"ל בנח"ל המוצנח, ואחר כך בשירות המילואים - בחטיבת הצנחנים. היה ממשחררי הר הבית ומראשוני המגיעים לכותל המערבי עם שחרורו במלחמת ששת הימים. בתפילת מנחה באותו יום, ליד הכותל, שימש כשליח ציבור והחל לומר תחנון כרגיל, בפרט בשל חבריו שנהרגו במהלך הקרבות. הרב שלמה גורן שהיה שם הורה לו: "לא אומרים תחנון, אומרים הלל!".^[1]

לאחר מלחמת ששת הימים שימש כרב של המועצה האזורית עמק יזרעאל, וכרב המושב שדה יעקב. במלחמת יום הכיפורים שימש כרב צבאי של פיקוד הצפון.^[2]

רבה של ימית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מלחמת ששת הימים הציע שמעון פרס לרב אריאל להקים ישיבת הסדר בהר סיני, בין השאר בשל סמליות ההר כמקום שבו ניתנה התורה^[3]. הקמת הישיבה התעכבה עקב אסון מעלות והפגזת קריית שמונה, שבעֶטיים הוחלט שנחוץ יותר להקים ישיבות הסדר בשתי ערים אלו. עם הקמת ימית בצפון סיני באמצע שנות ה-70, שימש כרב המקום (אחיו, הרב יעקב אריאל, שימש כראש הישיבה במקום) עד לפינוייה ולהריסתה בשנת ה'תשמ"ב (1982), בעקבות חתימת הסכם השלום בין ישראל למצרים.

במערכת הבחירות לכנסת התשיעית ולכנסת העשירית היה הרב אריאל מועמד מס' 2 ברשימת כך לכנסת,^[4] אשר לא עברה אז את אחוז החסימה.

בתחילת 1980 השתתף במאבק נגד פינוי אלון מורה והעברתו למקומו הנוכחי בהר כביר.^[5]

בתקופת המאבק למניעת פינוי ימית, כתב הרב אריאל את "התפילה לשלום ימית",^[6] והיה בין הדורשים פעילות נוקשה במאבק נגד הנסיגה.^[7] באחת ההפגנות קרא לחיילים לסרב לפקודת הפינוי. בגין קריאה זו נעצר באשמת המרדה. לנוכח אמירות שחבל ימית אינו חלק מארץ ישראל, ולכן אין להתעקש על שליטה ישראלית במקום, כתב ופרסם את האטלס לגבולות ארץ ישראל, שבו פרס את גישתו על גבולותיה הרחבים של ארץ ישראל על פי ההלכה. בעקבות הפינוי מימית, עבר להתגורר בעיר העתיקה בירושלים. ב-10 במרץ 1983 נעצר עם 28 תלמידי ישיבה בחשד שהתכוונו לארגן תפילה המונית בהר הבית וכן לחפור בסמוך לשערי חולדה. הוגש נגדם אישום בגין המרדה, שממנו זוכו כחצי שנה לאחר מכן.

בראשית מלחמת לבנון הראשונה קרא לכבוש את לבנון גם במחיר של נפגעים, לספח אותה, להקים בה התנחלויות ולהטות את מי הליטני לנהר הירדן.^[8]^[9]

ממפעליו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכון המקדש[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – מכון המקדש

אחרי הנסיגה מסיני התבטא הרב אריאל שהמאבק אינו על ה'איברים' (=חלקי ארץ ישראל, כמו סיני) אלא על הלב - הר הבית, ועל כן החל בשנת ה'תשמ"ג (1983) בפעילות למען המקדש שהביאה בשנת ה'תשמ"ז (1987) לייסודו של מכון המקדש. הוא פועל להחדרת המודעות לנושא בית המקדש לקראת קיום מצוות בנייתו. הוא שולל בחריפות את הגישה כי בית המקדש ייבָנה מעצמו בדרך נס, ולדעתו דרושה יוזמה פעילה. לכן מכין המכון בראשותו את כלי המקדש. לצורך כך נעשה שימוש במומחים בתחומי אדריכלות, בוטניקה, זואולוגיה, ארכאולוגיה ועוד.

ישיבת המקדש[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת ה'תשנ"ז (1997) הקים ישיבה תיכונית בשם "דביר", ששמה דגש על לימוד אמנויות הציור והנגינה, במטרה להכשיר אמנים שישתתפו בבניין המקדש, ולוויים שינגנו במקדש. הישיבה נדדה ממקום למקום ולבסוף התמזגה לתוך הישיבה התיכונית במבשרת ציון.

הרב אריאל הקים גם את ישיבת בית הבחירה בעיר העתיקה, שעסקה בעיקר בנושאי המקדש. כעבור מספר שנים הפכה הישיבה לכולל בית הבחירה. הרב אריאל הוא מראשי הקוראים לעלייה בטהרה להר הבית.

בתחילת שנת תשע"ח הוקמה על יד המכון ישיבה גבוהה ציונית-דתית ברובע היהודי, בראשות הרב אריאל. בישיבה עוסקים בין השאר בלימוד מסכתות הקשורות לעבודת המקדש, ובחלק מהסוגיות עוסקים גם בפסים מעשיים. בנוסף, בישיבה ניתן דגש על לימוד גמרא בצורה של אליבא דהלכתא, לימוד תנ"ך והלכות טהרה. מספר פעמים בשנה נערכים במסגרת הישיבה כנסים העוסקים בחידוש עבודת המקדש והקרבנות. בחלק מהכנסים, התרגולים והפעילויות שמקיימים בישיבה נוטלים חלק בני ובנות נוער מתנועת 'נוער המקדש'. בערב פסח תשע"ט הפיקו תלמידי הישיבה את השיר "למה נגרע" שעניינו כיסופים וכמיהה של עם ישראל לחידוש קורבן הפסח.^[10]

לצד הרב אריאל מלמדים בישיבה הרב עזריה אריאל, הרב יהושע פרידמן והרב אליהו וובר.

נוער המקדש[עריכת קוד מקור | עריכה]

תנועת נוער המקדש הוקמה בשנת תשע"ו על ידי בני נוער מישיבות תיכוניות, ושאיפתה לעורר את העם לתודעת בית המקדש ולבנייתו בימינו. התנועה פועלת בהפרדה בין בנים לבנות ועורכת פעילויות כמו גרעיני לימוד, חידון המקדש, כנסים, סמינריונים, דוכנים, ופעילות הכשרת כלי המקדש.

התנועה פועלת בהדרכת והכוונת הרב ישראל אריאל ורבני מכון המקדש.

יוזמה לחידוש הסנהדרין[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב אריאל הוא מן הפעילים המרכזיים בקבוצת אישים שהקימה בשנת 2005 ארגון בשם "הסנהדרין החדשה". במסגרת זו הוא כיהן כאב בית דין ב"בית הדין לענייני עם ומדינה". בית הדין אינו מוכר על ידי גורמים רשמיים, ורוב הציבור הדתי אינו מכבד את פסיקותיו. בית הדין מביע מפעם לפעם בתקשורת את עמדתו בעניינים העומדים על הפרק, כגון: הבחירות לכנסת השבע עשרה, הפגיעה של בג"ץ בסמכויות בתי הדין הרבניים ועוד. אנשי בית הדין פרסמו פסקי-דין, ובהם תמיכה בסירובם של כמה עצורים ועצורות לשתף פעולה עם בית המשפט של מדינת ישראל, בטענה שהדבר אסור הלכתית משום פנייה לערכאות.

יחסו לתוכנית ההתנתקות ותוכנית ההתכנסות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2005, שבועות מספר לאחר ביצוע ההתנתקות, חסם את דרכו של האלוף אלעזר שטרן אל הכותל המערבי, וקרא לעברו "טמא, טמא, לא תלך לכותל". בעקבות זאת הועמד לדין, הורשע בהתנהגות פרועה ובהעלבת עובד ציבור, ונגזר עליו עונש של קנס בסך 7,500 ש"ח וחודשיים מאסר על תנאי.^[11] באותה תקופה הצטרף לקוראים לסרב פקודה.^[12]

עם תחילת מלחמת לבנון השנייה וגיוסי החירום שבעקבות כך, כתב הרב אריאל, בשם בית הדין, פסק הלכה שלפיו יש מצווה להשתתף במלחמה, היות ש"כל החשבונות והרגשות נדחים בשעת מלחמה, ויש להסירם מהלב".^[13] אולם, לאחר דבריו של ראש הממשלה, אהוד אולמרט, כי הצלחה במלחמה תסייע לתוכנית ההתכנסות, כינס הרב אריאל את בית הדין בשנית (בתשעה באב ה'תשס"ו), וקבע כמה תנאים שעל הממשלה והכנסת לקיים. לדבריו, "עד שיבוצעו ההליכים הללו, רשאי כל חייל שהוראת ראש הממשלה פגעה ביכולתו לתפקד מבחינה דתית ומצפונית לפנות למפקדו בכתב ולהצהיר: 'ראש הממשלה פגע בי בהודעתו כי ניצחון במלחמה יקדם את פינוי יהודה ושומרון וגירוש היהודים מבתיהם. לאור האמור אבקש לשחרר אותי ממלחמה שתוצאתה היא נסיגה מחבלי ארץ ישראל וגירוש 100,000 יהודים מבתיהם'".^[14]

בעקבות הוראת "בית הדין לענייני עם ומדינה" לגבאי בית הכנסת במעלה מכמש שלא להעלות לתורה קצין ביישוב, משום שחתם על צווי הרחקה לתושבי מאחזים מביתם, נעצר הרב אריאל לחקירה קצרה. המעצר עורר גינויים מרבנים.^[15]^[16] בינואר 2007 נפתחה נגדו חקירה פלילית בחשד שפָסק דין מוסר על אלוף פיקוד המרכז יאיר נוה.^[17]

בשנת ה'תשע"ג קיבל את פרס ירושלים מטעם ערוץ 7 והעיתון בשבע במסגרת כנס ירושלים העשירי, כאות הוקרה לפעילותו.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב אריאל הוא אחיהם של הרב יעקב אריאל (לשעבר רב העיר רמת גן), הרב יועזר אריאל (לשעבר אב בית דין בטבריה), והרב יגאל אריאל (לשעבר רב המושב נוב ברמת הגולן).

לרב אריאל ולאשתו נעמי עשרה ילדים, שבעה בנים ושלוש בנות. בהם:

ידידיה, מרכז מגמת תנ"ך בישיבה התיכונית חספין.
הרב שמואל - ראש כולל ההלכה בישיבת ההסדר ירוחם.
הרב מתניה - ראש ישיבת דרך חיים.
הרב עזריה - ראש "כולל בית הבחירה" ורב קהילה בשכונת חומת שמואל.
הרב אליצור - ר"מ בישיבה התיכונית ברמת גן.
הרב נחום - מנהל תלמוד תורה "יסדת עוז" בחומת שמואל.

חתניו:

הרב יאיר פרנק - רבה של עמונה-עמיחי.

הרב נחום רוזנטל - ר"מ בישיבת חרשה.

הרב חיים שחר - ר"מ בישיבת איתמר ובישיבת המקדש מיסודו של מכון המקדש.

חיבוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההר הטוב הזה והלבנון
אטלס ארץ ישראל לגבולותיה על-פי המקורות, 2 כרכים, הוצאת כרטא
אוצר ארץ ישראל - על גבולות ארץ ישראל על פי ההלכה, בשישה כרכים (שניים יצאו לאור בתש"ע, והיתר בתשע"ג).
אוצר המקדש - סדרת ספרים, בהם סידורים ומחזורי תפילה, בהוצאת כרטא, המבוססים על הקשר לבית המקדש
מחזורים לראש השנה, יום הכיפורים, סוכות, פסח ושבועות בשלושה נוסחים: ספרד, אשכנז ועדות המזרח. בסדרת המחזורים, בנוסף לתפילה ופירושיה, ישנם מאמרים של הרב אריאל על העבודות המיוחדות לאותו החג בבית המקדש.
הגדת המקדש, בשלוש שפות: עברית, אנגלית וצרפתית.
סידור המקדש (בשני כרכים, ליום חול ולשבת).
סידור המקדש לאם ולבת ישראל - "הסידור מראה קשר עמוק ומהותי בין המקדש ובין האשה בישראל, שכן לאשה בישראל חלק חשוב בעיצוב פני העם היהודי לדורותיו. היא עומדת לימין בעלה, היא גם אם ומחנכת, ולא פחות דוגמה ומופת בנאמנותה לתורה, דבקותה במצוות השם, במסירות ובהעברת מסורת התורה והמצוות מדור לדור".^[18]
בית המקדש בירושלים - סקירה חזותית מקיפה בנושא המקדש, כליו ועבודת הקודש שנערכה בו.
ספר המקדש.
ארצי ומולדתי - יצא לאור בתשס"ה. מדבר על מצוות ואיסורים בעקירת יישובים בארץ ישראל.
מנורת זהב טהור - בהוצאת מכון המקדש. הספר עוסק בהיבטים ההלכתיים והפרקטיים של בניין מנורת המקדש בימינו.
סנהדרין הגדולה - ספר המתאר את תולדות הסנהדרין, קיומה והניסיונות לחידושה בכל הדורות. הטענה המרכזית בספר היא שסמיכה לסנהדרין איננה תלויה בהכרח ב"סמוך מפי סמוך", וכי אמירה זו היא חידוש ראשוני של הרמב"ם ולא נמצא לו מקור קודם. הספר יצא לאור בכנס העשור לחידוש הסנהדרין בירושלים, תשע"ה.
המקדש אורו של עולם - בהוצאת מכון המקדש, ירושלים תשע"ז. הספר נכתב בעקבות מכתב שקיבל, בו נשאל האם הרב קוק אכן אסר עליה להר הבית.
מסורת אבן השתייה - ספר המוכיח שיש מסורת יהודית רציפה על כך שאבן השתייה היא בכיפת הסלע. לספר מצורף תדריך הלכתי לעלייה להר הבית.
ביאור אור לנתיבתי לספר "דרכי התלמוד" מאת רבי יצחק קנפנטון. הספר כולל את הביאור, וכן ארבעה עשר פרקי הדגמות של מימוש שיטת הלימוד המובאת בו, בתנ"ך ובגמרא.