יצחק רייטר
 | |
| לידה |
1952 (בן 72 בערך) ישראל |
|---|---|
| ענף מדעי | אסלאם |
| עיסוק | חוקר ומרצה |
| מקום לימודים | האוניברסיטה העברית |
יצחק רייטר (נולד 1952) הוא פרופסור ללימודי האסלאם, המזרח התיכון וישראל, ונשיא אילמ"א, האגודה הישראלית ללימודי המזרח התיכון והאסלאם משנת 2022.
רייטר מלמד בבית ספר לאודר לממשל, דיפלומטיה ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן את הקורס ״המזרח התיכון בן זמננו״ ובמכללה האקדמית אלקאסמי בחוג ללימודי האסלאם.[1]
קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
רייטר נולד ברחובות להורים ניצולי שואה. אמו ילידת הונגריה ואביו יליד גרמניה. בשנים 1965 -1968 התחנך בקיבוץ גבעת חיים מאוחד, ובנובמבר 1970 התגייס לצה"ל, שירת בחיל המודיעין ונפצע קשה במלחמת יום הכיפורים בחזית המצרית. למד תרבות האסלאם, ערבית והיסטוריה של המזרח תיכון באוניברסיטה העברית בירושלים, שם סיים דוקטורט עם התמחות במוסד הווקף האסלאמי.
לאחר ארבע שנות עבודה בספריה וכמומחה למטבעות אסלאמיים במוזיאון לאמנות האסלאם, הצטרף לשירות המדינה. בשנים 1978–1987 שימש סגן היועץ לענייני ערבים של שלושה ראשי ממשלה ישראלים - מנחם בגין, יצחק שמיר ושמעון פרס. הוא גם עבד כמנהל אדמיניסטרטיבי של "אל-אנבא", העיתון היומי בערבית בין השנים 1982–1983. לאחר סיום הדוקטורט הקים יחד עם פרופסור שאול משעל וניהל את המרכז לחקר החברה הערבית בישראל במכללת בית ברל. בשנת 1993 מונה רייטר על ידי ממשלת ישראל לתפקיד יו"ר הוועדה הציבורית לשילוב ערבים בשירות המדינה. בשנת 2007 תרם להקמת האקדמיה ללשון הערבית בישראל.[2] במשך כ-30 שנה (1988 -2019) שימש חוקר בכיר הן במכון ירושלים למחקרי מדיניות (לשעבר מכון ירושלים לחקר ישראל) והן במכון הארי ס. טרומן לחקר השלום של האוניברסיטה העברית בירושלים.
רייטר הוא פרופסור מן המניין. הוא לימד באוניברסיטה העברית בחוג ללימודי האסלאם והמזרח התיכון בשנים 1988 -2003 ובתוכנית ליישוב סכסוכים בין השנים 2005 -2011. כמו כן לימד בחוג ללימודי ארץ ישראל באוניברסיטת חיפה בשנת הלימודים 2004/5; במרכז הבינתחומי בהרצלייה בשנים 6–2005 ומאז 2017. במהלך השנים 2008–2009 היה רייטר עמית שוסטרמן ולימד באוניברסיטת מינסוטה במחלקות למדעי המדינה ומדעי היהדות. היה גם חוקר אורח בסנט אנתוני'ס קולג', אוניברסיטת אוקספורד במהלך 2001, המכון למזרח התיכון בוושינגטון בארצות הברית ב-2003, ובאוניברסיטת סידני בשנים 2003–2004. מאז 2014 רייטר מרצה בשפה הערבית במכללה האקדמית אלקאסמי שבבאקה אל-גרביה. בשנת 2013 רייטר הקים ועמד בראש החוג ללימודי ארץ ישראל במכללה האקדמית אשקלון עד שנת 2021, ובין השנים 2017–2019 שימש גם ראש רשות המחקר של המכללה. הוא פעיל בדיאלוג יהודי-ערבי בישראל ומשתתף מאז 1994 בפורומים של דיפלומטיה בערוץ אחורי בין ישראלים, פלסטינים וירדנים הנוגעים לסכסוך בירושלים ולמתחם הר הבית/אל-אקצא.
השכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]
רייטר סיים את לימודי הדוקטורט בשנת 1991 בחוג ללימודי האסלאם והמזרח התיכון באוניברסיטה העברית בירושלים, בה גם למד לתואר הראשון ולתואר השני.
מחקריו[עריכת קוד מקור | עריכה]
מחקריו של רייטר עוסקים ביישוב סכסוכים במקומות קדושים, ובכלל זה בירושלים ובהר הבית/אלאקצא, מוסד הווקף האסלאמי, משפט מוסלמי, מלחמה ושלום באסלאם, נראטיבים של הסכסוך היהודי-ערבי/מוסלמי ויחסי יהודים-ערבים בישראל. שיטות המחקר שלו הן בין-תחומיות וכוללות: היסטוריה, מדעי המדינה, מדע הדתות, וחקר סכסוכים, והוא משלב בין מקורות אסלאמיים קלאסיים, מקורות כתובים בני זמננו, מסמכים ארכיוניים וראיונות בעל פה.
חקר מוסד הווקף
מחקריו הראשונים של רייטר עסקו במוסד הווקף האסלאמי בפלשתינה/ארץ ישראל בתקופת המנדט הבריטי. עבודת הדוקטורט שלו ראתה אור כספר המציג מבט מקיף על תפקידו של המוסד החשוב בחברה המוסלמית על בסיס 1,500 מסמכים משפטיים של בית הדין השרעי בירושלים בין השנים 1918 -1948 ומסמכי ארכיון המועצה המוסלמית העליונה הנמצא באבו דיס.[3] בניגוד למחקרים קודמים שהציגו את הווקף כנטל על הכלכלה, רייטר מצא כי חכמי משפט מוסלמים, הקאדים הפלסטינים של בתי הדין השרעיים והאליטות הפוליטיות והכלכליות הצליחו להתאים את המוסד הזה לתנאים החברתיים והכלכליים המשתנים ובמיוחד לעידן המודרני, וזאת על סמך ריבוי עסקאות ופיתוח כלכלי שנעשו בנכסי הווקף.
במחקרים נוספים שערך ערער רייטר על מחקרים קודמים, שראו את המטרה של הקמת ווקפים משפחתיים כמכשיר לעקיפת דיני הירושה האסלאמיים. על סמך ניתוח שטרי ההקדש (וקפייה) וראיונות עומק עם מקדישים, מצא כי עקיפת דיני הירושה היא רק תוצר לוואי של המטרה העיקרית של הקמת הווקף המשפחתי - האמונה בצדקה המתגמלת את המקדיש בעולם הבא.[4] הוא הצביע גם על הבעיה המרכזית של מוסד הווקף – פיקוח רופף על ניהולו. מחקר אחר עסק במדיניותה של ישראל בייחס לנכסי הווקף העירוניים.[5]
בספרו הווקף בירושלים 1948–1990, העוסק במוסד ההקדש האסלאמי במזרח ירושלים תחת שלטון ירדן וישראל, הוא הגיע למסקנה כי מנהלי הווקף ובתי הדין השרעיים הצליחו לשמור על מעמדם של ההקדשים ואף להעצימם כמעוז התרסה פוליטית נגד ישראל והם עשו זאת באמצעות רפורמות פנימיות שהתאימו את ניהול הווקף לנסיבות המשתנות.[6]
במחקר אחר, שעסק בשורשי המיתוס של תנועת חמאס, לפיו "ארץ פלסטין כולה היא נכס וקף קדוש שאסור לוותר עליו אפילו בסנטימטר אחד", מצא רייטר כי מנהיגי חמאס נעזרו בחכמי דת מהאחים המוסלמים בירדן שהמציאו טענה זו, תוך שהם מבלבלים בין תפקידם של שני מוסדות אסלאמיים קדומים, מוסד הפיא' (שלל מלחמה) לבין מוסד הווקף.
יישוב סכסוכים במקומות קדושים
חקריו של רייטר על סכסוכים במקומות קדושים בפלשתינה/ארץ ישראל עוסקים בקשר הדיאלקטי בין קדושה ומרכזיות פוליטית. שתי השאלות העיקריות עליהן הוא משיב במחקריו הן: האם מקום קדוש ליותר מקבוצה דתית אחת הוא בהכרח מקור לסכסוכים בלתי-פוסקים, או שסובלנות ודו-קיום יכולים לשרור בו? האם השחקנים הפוליטיים והדתיים באתר קדוש משותף מפעילים שיקולים רציונליים, או שהם מונעים מפוליטיקה של זהויות ונראטיבים שהופכים את האתר ל"ערך מקודש" שאין להתפשר עליו?
בספרו Contested Holy Places in Israel-Palestine הוא טוען כי לאתר קדוש יש משמעות עמוקה, הכוללת אמונות, רגשות חזקים, ערכים "קדושים" ותפיסה עצמית של זהות ליבתית. לכן מחלוקת על אדמה קדושה שונה ממחלוקת "רגילה" על קרקע. על מנת לפתור סכסוכים על אתרים קדושים, יש להצטייד בהבנה של המשמעות התרבותית, הדתית, החברתית והפוליטית של המקום הקדוש לכל אחת מהקבוצות המתמודדות. הוא דן בהיבטים השונים של סכסוכים במקומות קדושים שהביאו להתפרצויות אלימות מצד הטוענים השונים לזכויות במקום, ובכלל זה באתר הר הבית/אלחרם אלשריף, הכותל המערבי ומערת המכפלה/מסגד אל-איברהימי בחברון, בנוסף למחלוקות על אתרים פחות מרכזיים. לאחר מכן הוא משווה את הסכסוכים הללו למקרים דומים מאזורים אחרים בעולם ומספק ניתוח של כלים יעילים ובלתי יעילים לצמצום ויישוב סכסוכים. הספר שופך אור על תפקידם של אתרים קדושים בהחמרת סכסוכים אתניים מקומיים ואזוריים. שורה של מקרי מבחן שחקר רייטר הביאוהו להציע טיפולוגיה של 15 שיטות לצמצום, ניהול ופתרון סכסוכים, תוך ניתוח יעילותן.[7]
בספר סלע קיומנו/סלע קיומם: אסלאם, יהודים והר הבית שנכתב בשיתוף עם דביר דימנט, מנתחים המחברים את שפע המקורות האסלאמיים העתיקים המכירים את ההיסטוריה היהודית של הר הבית וירושלים והמסורות היהודיות העתיקות הנוגעות לבית המקדש. מצד שני, הספר מציג את כתביהם של הוגים, פוליטיקאים ואנשי דת מוסלמים בני זמננו המכחישים את הזיקה היהודית למקום וטוענים שלא היה מקדש בירושלים כלל. המחברים טוענים כי מכחישי הקשר היהודי להר הבית פוגעים מבלי משים בלגיטימיות האסלאמית של קדושת אלאקצא וכיפת הסלע לאסלאם, ובאמינות המקורות החשובים ביותר שנכתבו בערבית, שהם הקלאסיקה של האסלאם ובסיס התרבות והזהות שלו.[8]
רייטר הקדיש מספר מחקרים למחלוקות בין ישראלים יהודים למוסלמים פלסטינים וירדנים על הר הבית/אלחרם אלשריף/אלאקצא תוך ניתוח ההסדרים שנקבעו במקום לאחר 1967 ומכונים "הסטטוס קוו". הוא מסיק שההסדרים הזמניים ההדדיים בין ישראל לבין הווקף הירדני שנקבעו במקום בין השנים 1967 -1996 יכולים לשמש בסיס יציב להסדר עתידי באמצעות חלוקת סמכויות מעין פונקציונלית. בספרו סטטוס-קוו בתהליכי שינוי הוא מציג את שחיקת הסטטוס קוו בהר הבית ואת המשברים שפרצו במקום בעשור השני של המאה ה-21 ומציע דרכים למניעת משברים דומים בעתיד.
ספרו מקום-מבטחו של אללה: פרשת בית הקברות ממילא ומוזיאון הסובלנות, המאבק על הנוף הסמלי והפיזי, העוסק בבניית מוזיאון הסובלנות בירושלים על חלק מבית קברות מוסלמי היסטורי בממילא, זכה בפרס אוניברסיטת חיפה למחקר הטוב ביותר בגאופוליטיקה לשנת 2012.[9]
ספרו מירושלים למכה ובחזרה: ההתלכדות המוסלמית סביב ירושלים עוסק בתפקידה של ירושלים כסמל דתי-פוליטי מרכזי, ובתהליכים שבהם מופעלים סמלי אמונה וקדושה במאבק פוליטי. הוא בוחן את האתוס האסלאמי הנוכחי כלפי ירושלים ואת הזיקה בין אתוס דתי זה לבין השאיפות הפוליטיות של הפלסטינים וקבוצות ערביות ואסלאמיות אחרות. כמו כן, הוא משווה נרטיבים ותהליכים יהודיים ומוסלמיים עדכניים של הכחשה ודה-לגיטימציה של השתייכותו של האחר לירושלים ולמקומותיה הקדושים. הוא עוסק גם בשאלה האם ההשקפה הדתית מהווה חסם מרכזי להשגת שלום בזירה הישראלית-ערבית.[10]
במחקר משותף של רייטר עם ד"ר ליאור להרס, עיר ובלבה מסגד: יישוב סכסוכים במקומות קדושים – פרשת המסגד הגדול בבאר-שבע, החוקרים מנתחים את הסכסוך סביב הייעוד והשימוש במסגד הגדול של באר שבע, מחלוקת המתמצתת את המאבק לייצוג פעיל של מיעוט במרחב ציבורי שנוי במחלוקת, ובהקשר זה, את ייצוג המיעוט הערבי-מוסלמי בישראל בסביבה עירונית. הסכסוך מנותח בממד השוואתי על רקע התיאוריה של "צדק מעברי" והחוקרים מציעים מונח חדש בשם "ייצוג מעברי" - תהליך הענקת ייצוג סמלי פעיל באתרי מורשת היסטוריים ודתיים של מיעוטים באזורי סכסוך שעדיין לא השלימו את המעבר מסכסוך אלים לשלום ופיוס יציבים. הם הציעו שתי קבוצות של גורמים המשפיעים על תהליך הייצוג המעבר: גורמים הקשורים להיבטים מקומיים, אזוריים ובינלאומיים של הסכסוך, וגורמים הקשורים ישירות לאתר הספציפי השנוי במחלוקת.[11]
ספרו פמיניזם בהיכל: מאבקן של נשות הכותל לשינוי הסטטוס-קוו מנתח את מאבקן של נשות הכותל, קבוצת מיעוט של נשים דתיות, אקטיביסטיות ופמיניסטיות, המאתגרות את הבלעדיות הגברית האורתודוקסית בטקסים פולחניים מרכזיים וכן מאתגרות את הסטטוס קוו ההגמוני באתר המרכזי ליהדות - הכותל המערבי. מחקר זה, המבוסס על ראיונות ועל ניתוח תוכן של מסמכים ופרסומים ראשיים, מציג את אסטרטגיות הפעולה של הצדדים השונים המעורבים ומנתח את שיטות יישוב הסכסוך. הוא בוחן שורה של שאלות בהן מה אפשר הכרה משפטית וציבורית במנהג המקומי של קבוצת מיעוט המאתגר את הסטטוס קוו ההגמוני בכותל, איך קבוצה קטנה של נשים הצליחה לשבור את הסטטוס קוו לטובת אג'נדה דתית מכוונת מגדרית ופלורליסטית ומהן ההשלכות של הישגים אלה על הסדרי התפילה בכותל ובמקומות קדושים אחרים השנויים במחלוקת. המחקר מתייחס גם לפמיניזם דתי ותורם לחקר הסכסוכים במקומות קדושים מקרה מבחן פנים-יהודי, ובין היהדות בארץ ליהדות צפון אמריקה.[12]
יישום החוק האסלאמי בישראל
באמצעות שילוב בין פסיקות בית המשפט השרעי וראיונות עם קאדים ובעלי-דין, מצא רייטר שהקאדים הישראלים משנים בהדרגה את חוקי השריעה לגבי המעמד האישי על ידי התאמת פרשנותם למציאות המודרנית של חיים כמיעוט במדינה בעלת אוריינטציה תרבותית מערבית. כך למשל, מצא רייטר שהקאדים אפשרו לנשים ליזום גירושין לפי סעיף בחוק המשפחה העות'מאני העוסק במינוי בוררים משפחתיים בעלי סמכות להמליץ על פירוק הנישואין במקרה של ריב בין בני זוג. הם גם אימצו את ה הערך המערבי של "טובת הילד" במקרים של משמורת הורית. על ידי ניתוח השכלתם של הקאדים ותקופת כהונתם מצא רייטר הבדלים בין-דוריים, כאשר הקאדים בני הדור השלישי והרביעי שרכשו את השכלתם באוניברסיטאות ישראליות נוטים לרפורמה ולהתאמת הדין השרעי למציאות בת הזמן.[13]
יחסי יהודים-ערבים בישראל
מחקריו של רייטר על החברה הערבית ועל יחסי יהודים-ערבים בישראל הניבו מספר פרסומים. בספרו National Minority, Regional Majority, השתמש רייטר בתיאוריה של "קונפליקטים משולבים" ומתח ביקורת על מחקרים המתייחסים רק למתח המיוחד בין האופי היהודי והממד הדמוקרטי של ישראל, תוך התעלמות מהשפעת הסכסוך האזורי.[14] במאמר אחר מתח רייטר ביקורת חריפה על ארבעת מסמכי החזון שפורסמו על ידי ארגונים ערביים ישראלים לא ממשלתיים במהלך השנים 2006 -2007, והציע דרך ביניים לגשר בין האינטרסים והאידאולוגיות של יהודים ושל ערבים בישראל.[15] זו הייתה גם תוצאה של פרויקט סיעור מוחות אקדמי בן שלוש שנים שהוא יזם ועמד בראשו במכון ירושלים לחקר ישראל, שהתפרסם במסמך בשם "לקראת אזרחות מכלילה בישראל".[16]
יחסי פלסטינים - עבר-ירדנים בירדן
במהלך שנות ה-90 חקר רייטר את הקרע האתני-לאומי בירדן החוצץ בין ירדנים לפלסטינים, שלפי ממצאיו היה רחב ועמוק יותר מכפי שנהוג היה לחשוב. בניתוח מקורות ירדניים רשמיים וראיונות עומק עם ירדנים ופלסטינים הפנה רייטר את הזרקור אל מדיניות ההשכלה הגבוהה המפלה של המשטר הירדני, שיצרה שינוי חברתי-פוליטי בירדן לטובת עבר-ירדנים ולרעת ירדנים ממוצא פלסטיני.[17] רייטר חקר גם את הדיכוטומיה המגזרית החוצה בין ירדנים השולטים במגזר הציבורי לבין הירדנים הפלסטינים השולטים במגזר הפרטי. רייטר ניתח 500 חברות מובילות בירדן ואת הנתונים שסופקו על ידי איגוד אנשי העסקים הירדני, ואלה אימתו את הדיכוטומיה הנ"ל. שאלה נוספת שנידונה באותו מחקר הייתה האם ההון שצברו יזמים ובנקאים פלסטינים הביא להם עוצמה פוליטית בירדן. המחקר מצא שהאליטה הכלכלית הפלסטינית אינה מתעלת את כוחה הפיננסי כדי להשפיע על הפוליטיקה המקומית, ולקדם את זכויותיה הפוליטיות הייחודיות. עם זאת, מאז תחילת המאה ה-21 התחזק תפקידם של הפלסטינים במוסדות השלטון.[18]
פתוות פוליטיות על מלחמה ושלום באסלאם
רייטר פרסם מספר מחקרים בנושא המלחמה והשלום באסלאם. ספרו מלחמה, שלום ויחסים בינלאומיים באסלאם בן זמננו מנתח פתווות שנתנו חכמי דת בנושאי דיני מלחמה ושלום ביחס לאפשרות של כריתת הסכם שלום בין מדינות מוסלמיות לבין מדינת ישראל. הניתוח מדגיש את התאמת המשפט המוסלמי למציאות הפוליטית המשתנה, המתאימה עצמה למשפט הבינלאומי ולמודל המודרני של יחסים בינלאומיים, ואת התפיסה המשתנה של הג'יהאד והתפקיד הנוכחי של הפתוות הפוליטיות. הספר מפרט את הגותם של מלומדים ומנהיגים דתיים מוסלמים המציגים פרשנויות פרגמטיות ומדמיינים את היחסים הטבעיים בין העולם המוסלמי והלא-מוסלמי כמצב של שלום. הספר גם שופך אור על הפלורליזם המובנה באסלאם וחושף את הצורך של שליטים ערבים-מוסלמים מתונים במופתיים ובפתוות פרגמטיות על מנת להתמודד עם פלגים מוסלמיים רדיקליים. זאת הם עושים כדי לרכך ולהגביל את התנגדות הציבור הערבי לחתימת הסכם בין מדינתם לבין ישראל, ולאפשר נורמליזציה עם ישראל לאחר חתימת ההסכם.[19]
ספריו בעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]
- סלע קיומנו/סלע קיומם: יהודים, אסלאם והר הבית (עם דביר דימנט. ירושלים: מכון ירושלים למחקרי מדיניות ותל אביב: סטימצקי, 2021).
- סטטוס קוו בתהליכי שינוי: מאבקי שליטה בהר הבית (ירושלים: מכון ירושלים למחקרי מדיניות, 2016).
- פמיניזם בהיכל: מאבקן של נשות הכותל לשינוי הסטטוס-קוו, ניתוח הסכסוך וחלופות להסדרי-תפילה בכותל המערבי (ירושלים: מכון ירושלים לחקר ישראל, 2016).
- מקום-מבטחו של אללה: פרשת בית הקברות ממילא ומוזיאון הסובלנות, המאבק על הנוף הסמלי והפיזי (ירושלים: מכון ירושלים לחקר ישראל, 2011).
- עיר ובלבה מסגד: יישוב סכסוכים במקומות קדושים – פרשת המסגד הגדול בבאר-שבע (ירושלים: מכון ירושלים לחקר ישראל, 2013).
- מלחמה, שלום ויחסים בינלאומיים באסלאם: פתוות בנושא שלום עם ישראל (ירושלים: מכון ירושלים לחקר ישראל, 2008).
- שיח'-ג'ראח – הערכת מצב: השלכותיה האסטרטגיות של התיישבות יהודית בשכונה ערבית במזרח-ירושלים (עם ליאור להרס. ירושלים: מכון ירושלים לחקר ישראל, 2010).
- מירושלים למכה ובחזרה: ההתלכדות המוסלמית סביב ירושלים (ירושלים: מכון ירושלים למחקרי מדיניות 2005).
- עולמם הפוליטי של הערבים בישראל (עם ראובן אהרני. בית ברל: המרכז לחקר החברה הערבית בישראל, 1993).
- הווקף בירושלים 1948–1990. (ירושלים: מכון ירושלים לחקר ישראל, 1991).
ספריו באנגלית[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Islam, Jews and the Temple Mount:The Rock of Our/Their Existence, co-authored with Dvir Dimant, London and New York: Routledge, 2020
- Contested Holy Places in Israel-Palestine: Sharing and Conflict Resolution, London and New York: Routledge, 2017
- The Eroding Status Quo: Conflict over Controlling the Temple Mount, (erusalem: The Jerusalem Institute for Israel Studies and Multieducator 2017
- Contesting Symbolic Landscape in Jerusalem: Jewish/Islamic Conflict over Museum of Tolerance at Mamilla Cemetery, Brighton, Chicago, Toronto: Sussex Academic Press and The Jerusalem Institute for Israel Studies, 2014
- War, Peace and International Relations in Islam: Muslim Scholars on Peace Accords with Israel, Brighton, Portland and Toronto: Sussex Academic Press, 2011
- The Sheikh Jarrah Affair: Strategic Implications of Jewish Settlement in an Arab Neighborhood in East Jerusalem (with Lior lehrs, Jerusalem: The Jerusalem Institute for Israel Studies, 2010
- Islamic Institutions in Jerusalem: Palestinian Muslim Administration under Jordanian and Israeli Rule. The Hague, London and Boston: Kluwer Law International, 1997
- Islamic Endowments in Jerusalem under British Mandate, London and Portland OR: Frank Cass, 1996
- National Minority, Regional Majority: Palestinian Arabs versus Jews in Israel, Syracuse University Press, 2009
- Jerusalem and its Role in Islamic Solidarity, New York: Palgrave Macmillan, 2008
ספריו בערבית[עריכת קוד מקור | עריכה]
- الحرب والسالم والعالقات الدولية في اإلسالم المعاصر: فتاوى في موضوع السالم مع إسرائيل, القدس: معهد القدس ألبحاث اسرائيل, 2014
- قدس أقداسنا قدس أقداسهم: الإسلام، اليهود وجبل الهيكل, New York: Israel Academic Press القدس: معهد القدس ألبحاث اسرائيل, 2020
ספר באיטלקית[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Il Monte del Tempio: Ebraismo, Islam a la Roccia contesa (Guerini e Associati, 2022).
ספרים בעריכתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אוגדן הערבים בישראל (עם אורנה כהן). נווה אילן: יוזמות קרן אברהם, 2013.
- דילמות ביחסי יהודים-ערבים בישראל, ירושלים ותל אביב: שוקן, 2005
- ריבונות האל והאדם: קדושה ומרכזיות פוליטית בהר הבית. ירושלים: מכון ירושלים לחקר ישראל, 2001
- Religion and Politics: Sacred Space in Palestine and Israel (with Breger, M. J., and Hammer L.), London and New York: Routledge,2012
- Holy Places in the Israeli-Palestinian Conflict: Confrontation and Co-existence (with Breger, M. J., and Hammer L), London and New York: Routledge, 2009
מאמרים נבחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 7 סיבות למנוע תפילת יהודים בהר הבית, 25.11.22, ynet
- פריצת המשטרה לאל־אקצא הייתה טעות קשה, 19 באפריל 2022, עיתון הארץ,
- לא צריך לפנות אף בדואי. הפתרון הוא אחר, ynet, 19.01.22
- הסטטוס-קוו קורס בקרב על הריבונות, 2019, וואלה,
- האם ניתן לגשר בין נראטיבים של מקומות קדושים, PIJ, 2017
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מאמרים ב- PIJ
- פרסומים ב-google scholar
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ צוות, באתר מכון ירושלים למחקרי מדיניות
- ^ בקרוב בישראל: האקדמיה ללשון ערבית?, באתר מקור ראשון, 2006
- ^ יצחק רייטר, Islamic Endowments in Jerusalem under British Mandate, Daniel Pipes, 1997 (באנגלית)
- ^ יצחק רייטר, ניהול נכסי הווקף, באתר עיונים בתקומת ישראל
- ^ יצחק רייטר, ווקף, באתר יד יערי
- ^ יצחק רייטר, הווקף בירושלים, באתר מכון ירושלים למחקרי מדיניות, 2019
- ^ יצחק רייטר, Contested Holy Places in Israel–Palestine: Sharing and Conflict Resolution, Routledge & CRC Press, 2017 (באנגלית)
- ^ יצחק רייטר, סלע קיומנו/סלע קיומם: אסלאם, יהודים והר הבית, באתר מכון ירושלים למחקרי מדיניות
- ^ יצחק רייטר, מקום מבטחו של אללה, באתר מכון ירושלים למחקרי מדיניות, 2012
- ^ יצחק רייטר, מירושלים למכה, באתר מכון ירושלים למחקרי מדיניות, 2005
- ^ יצחק רייטר וליאור להרס, עיר ובלבה מסגד, באתר מכון ירושלים למחקרי מדיניות, 2013
- ^ יצחק רייטר, פמיניזם בהיכל: מאבקן של נשות הכותל לשינוי הסטטוס-קוו, באתר מכון ירושלים, 2016
- ^ יצחק רייטר, Judge reform: facilitating divorce by Shariʾa courts in Israel, tandfonline, 2009
- ^ יצחק רייטר, National Minority, Regional Majority, Syracuse University Press
- ^ יצחק רייטר, הנכבה והתקומה: מסמכי החזון של הערבים בישראל מנקודת מבט יהודית-ציונית, באתר שרה אוסצקי-לזר
- ^ יצחק רייטר, לקראת אזרחות ישראלית מכלילה, באתר מכון ירושלים למחקרי מדיניות, 2011
- ^ יצחק רייטר, Higher Education and Sociopolitical Transformation in Jordan, jstor, 2002
- ^ יצחק רייטר, The Palestinian-Transjordanian Rift: Economic Might and Political Power in Jordan, jstor, 2004
- ^ יצחק רייטר, מלחמה, שלום ויחסים בינלאומיים באסלאם בן זמננו, באתר מכון ירושלים למחקרי מדיניות, 2008
