יעקב פוליאקוב
 |
יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.
| |
| יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים. | |
 | |
| לידה |
1832 דוברובנה, בלארוס  |
|---|---|
| פטירה |
1909 (בגיל 77 בערך) ביאריץ, צרפת |
| השקפה דתית |
יהדות |
  | |
יעקב פוליאקוב (ברוסית: Я́ков Соломо́нович Поляко́в; 1832, דוברובנו, מחוז-משנה אורשה, מחוז מוגילב (כיום – מחוז משנה דוברובנה במחוז ויטבסק) – 1909, ביאריץ, צרפת).
היה בנקאי, יזם, סוחר ונדבן יהודי-רוסי ידוע, מבני משפחת פוליאקוב. אחיהם של איש העסקים שמואל פוליאקוב והבנקאי לזר פוליאקוב.
קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
נולד ב-1832 למשפחתו האמידה של הסוחר שלמה פוליאקוב וזלטה רבינוביץ' (פוליאקוב). בין השנים 1860–1864 עבד בעסק של אביו.
בין השנים 1864–1869 היה רשום כסוחר של הגילדה הראשונה בעיר אורשה. ב-16 בנובמבר 1868, על פי החלטה של לשכת האוצר של פלך יקטרינוסלב, הוא נרשם לגילדה הראשונה של סוחרי טגנרוג, ועד מהרה פתח בית מסחר ומשרד של חברת ספנות, ולאחר מכן הקים את בנק דונסקוי. מימן את בניית מתחם תחנת הרכבת בטגנרוג[1].
לימים הפך למייסד שותף ובעלים משותף של הבנקים אזובסקו-דונסקוגו ופטרבורגסקו-אזובסקו, חברת הספנות אזוב, עסק בבניית מסילות ברזל ברוסיה ומחוצה לה. הוא היה יושב ראש אגודת הצלב האדום טגנרוג, בנה את בית החריצות ובית ספר יהודי בטגנרוג. הוא היה סגן הנשיא של החברה היהודית להתיישבות. בשנות התשעים רכש זיכיון להקמת בנק בפרס. בשנת 1902 בנק זה נקרא "בנק החשבונאות וההלוואות של פרס". הבנק היה אחד מגורמי ההשפעה העיקריים של רוסיה בפרס.בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 הוא סבל מנזק כלכלי גדול במהלך המשבר הפיננסי ואיבד במידה רבה את השפעתו.
בשנת 1885 קיבל דרגה אזרחית "Active State Councillor" (תת אלוף בשרות האזרחי) המקנה השתייכות למעמד אצולה המועבר בירושה. בשנת 1900 קיבל דרגה אזרחית "Privy Councillor" (אלוף בשרות האזרחי)[2].
יעקב פוליאקוב בגלל יהדותו סורב להכלל בספר האצולה של הפלך שבו גר, לכן, בתמיכת שר המשפטים ושוחד גבוה הצליח להרשם בספר האצולה של קוזאקים מהדון[3][4].
על הפעילות הציבורית והכלכלית הוענקו לו עיטורים של האימפריה הרוסית ופרס: אות המסדר אנה הקדושה, דרגה 1, אות מסדר סטניסלב הקדוש, דרגה 3 ודרגה 1, אות מסדר ולדימיר הקדוש, דרגה 3 ואות מסדר האריה והשמש, דרגה 1.
משפחה[עריכת קוד מקור | עריכה]
היה נשוי פעמיים.
- עם אישתו הראשונה - חסיה-מירה, היו להם שלושה ילדים: משה, לזר ואליזבט (ילנה) (רפאלוביץ')
- עם אישתו השניה, עמליה (מלכה) (בתו של יוסף הירשמן מקולדיגה) (1877–1948), היו להם חמישה ילדים: לובה-מאשה, אנה (רובינשטיין), שמואל (סמואיל), איזבאל (לנדאו) ובוריס.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Кукушин В. С. История архитектуры Нижнего Дона и Приазовья. — Ростов-на-Дону: ГинГо, 1996.
- ^ Поляков Яков Соломонович История российской благотворительности в документах Российского государственного исторического архива
- ^ Поляковы — на сайте Донской временник
- ^ Яков Соломонович Поляков — на сайте Еврейский мемориал
| בקרת זהויות |
|
|---|