יעקב נבו
 | |
| לידה |
7 ביולי 1932 עפולה, ארץ ישראל  |
|---|---|
| פטירה |
1989 (בגיל 56 בערך) תל אביב-יפו, ישראל |
| מדינה |
ישראל |
| כינוי | יאק |
| השתייכות |
 צבא הגנה לישראל |
| דרגה |
 אלוף-משנה |
| תפקידים בשירות | |
| פעולות ומבצעים | |
 מלחמת סיני מלחמת ששת הימים מלחמת ההתשה מלחמת יום הכיפורים | |
| תפקידים אזרחיים | |
| יועץ תעופה בינלאומי | |
  | |
יעקב נבו (מילנר) (ידוע בכינוי "יאק", 7 ביולי 1932[1]–4 בספטמבר 1989) היה טייס קרב בחיל האוויר הישראלי, ההוגה והמפתח של תרגולות קרבות האוויר בחיל[2]. עמד בראש הצוות שתכנן את מבצע מוקד שיצא לפועל בתחילת מלחמת ששת הימים.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
נולד בשנת 1932[1] בעפולה. למד בבית הספר החקלאי כדורי[1].
עם גיוסו לצה"ל התנדב לקורס טיס והוסמך כטייס קרב[3], והוצב בטייסת ספיטפייר בפיקודו של מנחם בר בבסיס רמת דוד. נמנה עם הטייסים שהרכיבו את טייסת מטוסי הסילון הראשונה בחיל האוויר, מטוסי מטאור. לחם במלחמת סיני, במהלכה הפיל כטייס מיסטר מטוס מצרי מסוג מיג-15. לאחר המלחמה שימש כמפקדה בפועל של טייסת 101. נבו היה ממפתחי תורת קרבות האוויר בחיל, והאלוף מוטי הוד כינה אותו "המשורר של הקרב האווירי"[4]. בשנת 1958 יצא לצרפת יחד עם שלושה טייסים נוספים ללמוד את מטוסי סופר מיסטר B2 והיה אחראי על הבאתם ארצה. פיקד על טייסת 105 אשר קלטה את 18 מטוסי הסמב"ד והייתה לטייסת המובילה של החיל למשך שלוש שנים[5]. באותה שנה הפיל נבו בקרב אוויר מיג-17 מצרי[6].
לאחר מכן שימש כרע"ן מבצעים במטה חיל האוויר. בתפקידו זה תכנן בתחילת שנות ה-60, עם רפאל סברון ורפי הר-לב את מבצע מוקד[7]. לאחר מכן השתלם בשנת לימודים בארצות הברית. בתקופת ההמתנה שלפני מלחמת ששת הימים חזר לישראל והשתתף בלחימה שבמהלכה הפיל מטוס מיג נוסף[8]. במלחמת ההתשה פיקד על בסיס חצור[9]. במלחמת יום הכיפורים נטל את הפיקוד על בסיס חיל האוויר שדה אופיר. לאחר המלחמה, השתחרר מצה"ל בדרגת אלוף-משנה[10].
לאחר שחרורו, עסק במשך שנים בייעוץ בתחום התעופה ובעשור האחרון של חייו, החל לפסל פסלים קינטיים בעץ בסטודיו שלו בנמל יפו.
נבו נפטר ב-4 בספטמבר 1989 מהתקף לב. בשל טעות באבחנה הרפואית, לא קיבל טיפול מתאים, ובעקבות כך נגרם נזק בלתי הפיך לשריר הלב. לאחר שלושה ימים במחלקת טיפול נמרץ, קיבל התקף לב נוסף ונפטר.
היה נשוי לאהובה ואב לארבעה.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אהוד יונאי, עליונות אווירית: סיפורו של חיל-האוויר הישראלי, הוצאת כתר, 1993, עמ' 162–169
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- נועם אופיר, כרעם ביום בהיר, באתר חיל האוויר הישראלי, 1 ביוני 2002
- דודי חורי, מלכודת מעל קציעות, באתר חיל האוויר הישראלי, 27 בדצמבר 2004
- יעקב נבו, באתר "50 שנה למלחמת יום הכיפורים" של ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 אור קשתי, חלף עם המיתוס, בטאון חיל האוויר 177, דצמבר 1990, באתר הספרייה הדיגיטלית להיסטוריה ומורשת חיל האויר
- ^ יפתח ספקטור,"רם וברור", ידיעות ספרים, 2007, עמ' 118: "יעקב מילנר־נבו ז"ל, מתכננו של מבצע "מוקד". יאק, אבי קרבות האוויר בישראל, הגה את דרך הלחימה במטוסי קרב סילוניים, כתב אותה, ניסה אותה באוויר והטמיע אותה בחיל".
- ^ אהוד יונאי,עליונות אווירית - סיפורו של חיל האוויר הישראלי, הוצאת כתר, 1993, עמ' 102
- ^ אורי דרומי, מפיל המיג הראשון, באתר הארץ, 8 באוגוסט 2009
- ^ יפתח ספקטור,"רם וברור", ידיעות ספרים, 2007, עמ' 16
- ^ דודי חורי, מלכודת מעל קציעות, באתר חיל האוויר הישראלי, 27 בדצמבר 2004
- ^ יפתח ספקטור,"רם וברור", ידיעות ספרים, 2007, עמ' 106–107
- ^ יפתח ספקטור,"רם וברור", ידיעות ספרים, 2007, עמ' 104–105
- ^ גיורא רום,"צבעוני ארבע", ידיעות ספרים, 2008, עמ' 11
- ^ נרי ליבנה, הסירובניק, באתר הארץ, 7 בספטמבר 2007 - יפתח ספקטור: "ליאק - יעקב מילנר נבו - שהשתחרר כאלוף-משנה, הייתה השפעה יותר גדולה על החיל, משום שעד ליאק חיל האוויר היה פרימטיווי, והוא הכניס את התחכום בלחימה".
מפקדי בסיס חצור 
| |
|---|---|
|