יעקב מתתיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יעקב מתתיה
לידה 9 באפריל 1933
פטירה 9 באוגוסט 2021 (בגיל 88)

יעקב מתתיה (9 באפריל 1933, י"ג בניסן ה'תרצ"ג9 באוגוסט 2021, א' באלול ה'תשפ"א) היה בוטנאי ישראלי וחוקר בבנק הגנים שבמכון וולקני.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתתיה נולד בשכונת מקור ברוך בירושלים להורים יוצאי יוון. בילדותו למד בגן שבבית ספר אשכולי לפי שיטת דקרולי, בבית הספר היסודי שבבית הכרם ובגימנסיה העברית. כנער ירושלמי בתקופת המנדט הבריטי ובמלחמת העצמאות שימש כמעביר ידיעות רכוב על אופניים. לאחר שסיים את לימודי התיכון בשנת 1950, עבד כמורה במושב העולים זכריה ואף מונה למנהל בית הספר באופן זמני,[1] עד לגיוסו לצה"ל לחטיבת גבעתי.

לאחר השירות הצבאי החל לשמש כמורה בחצור הגלילית ועבר להתגורר בראש פינה, שם הכיר את אשתו ברכה. למד שנתיים במכון הביולוגי בחיפה. בשנת 1956 עבר להתגורר בנהלל, שם עבד כמחנך וכמורה לטבע, בין השאר חינך את הסופר מאיר שלו שאף הזכיר אותו בספרו "גינת בר"[2].

בשנת 1961 נשלח עם אשתו מטעם משרד החינוך והסוכנות היהודית לדרום אפריקה, והיה מחנך ומורה לעברית בבתי ספר יהודיים בפארל ובקייפטאון. החל בלימודי הבוטניקה באוניברסיטת קייפטאון והשלים שם תואר ראשון בהצטיינות (BSc Hons)[3] ותואר שני (MSc).

בשנת 1967 חזר לישראל, לימד שנה בסמינר למורים בנהלל, עבר לירושלים והחל את לימודי התואר השלישי במחלקה לבוטניקה באוניברסיטה העברית בירושלים. בשנת 1976 השלים את עבודת הדוקטורט בהנחיית פרופסור אבן-ארי בנושא היחסים בין צמחים אמפי-קרפיים לסביבתם, בה חקר את הנושא מורפולגית, פיזיולוגית, ציטולוגית ואקולוגית.[4] בשנים 1977–1984 עבד במכון וולקני בבנק הגנים ועסק באיסוף ושימור זרעי בר וזרעי תרבות מסורתיים. מתתיה לא זכה להכרה על עבודתו בתחום זה – עבודתו הופסקה והממצאים נגנזו.[5][6] בשנת 1983 יצא לשנת שבתון בארצות הברית ועסק במחקר. הוא המשיך לעסוק במחקר באוניברסיטת ואכנינגן בהולנד בשנים 1986–1987. בתקופה זו החל לחזור בתשובה.

בשנת 1988 השתקע עם משפחתו במושב אבן ספיר. את שארית ימיו בילה בטיולים בחיק הטבע, בחקר המוזיקה הבלקנית, שורשיו הרומניוטיים ולימוד השפה היוונית. בשנות חייו האחרונות סבל מדמנציה. נפטר בשנת 2021, הותיר אחריו אשה, שלושה ילדים, עשרה נכדים ונינה.

עבודתו המקצועית והמחקרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

במסגרת המחקר במכון וולקני יזם מתתיה תוכנית הצלה לאיתור ואיסוף זרעים מסורתיים של מיני דגן וגידולי שדה אשר כבר נכחדו כמעט לחלוטין עקב כניסתם של זרעי החקלאות המודרנית המתועשת. במהלך שנות עבודתו יצא לסייר ברחבי הארץ והתמקד במיוחד בביקורים בכפרים ערביים ודרוזים בפריפריה ובשטחי יהודה ושומרון, שבהם הייתה נהוגה עדיין חקלאות מסורתית. בסיוריו הרחיק אף ללבנון ולהר הגבוה בחצי האי סיני.

בתחילת שנות השמונים של המאה ה-20 כבר הושלם כמעט המעבר לחקלאות מתועשת והשימוש בזרעים מסורתיים הלך ונעלם. שיטות הגידול המודרניות מבוססות על מיכון ולכן הזנים המודרניים מאופיינים באחידות בגובה, בזמני ההבשלה ובתכונות אחרות המגדילות את הפריון, תוך ויתור על המגוון הרחב שהיה קיים בגידולים המסורתיים. מתתיה הבין את הדחיפות הגדולה בשימור זרעים שהיו בשימוש באזור מימי קדם ועד ראשית העת המודרנית, בטרם המעבר לשיטות חדשות.[7] חשיבותם של זרעים אלה נובעת ממטענם הגנטי המגוון, ערכם התזונתי, התאמתם לתנאי האקלים המשתנים באזור ועמידותם למחלות ולמזיקים. כיליד ירושלים, הייתה הערבית שגורה בפיו. הוא פנה אל תושבי הכפרים בשפתם, הסביר את כוונותיו וביקש דוגמאות זרעים על מנת למפות ולשמר.[6]

מתתיה אסף ומיין אלפי זרעים, וכך הציל מאות קווים של זרעים מסורתיים שנעלמו מארץ ישראל במרוצת השנים. הזרעים קוטלגו בפנקסיו תוך תיעוד מקום האיסוף, לעיתים עם נקודות ציון מדויקות, שם הכפר ושמות האנשים שפגש ואף צירף מידע נוסף בערבית על מקורות הזרעים ושמותיהם, תכונות הזרעים בעת הגידול ובזמן הבישול והאפיה, מתכונים ששמע מפי נשות הכפר וכדומה. המידע נרשם בשמונה פנקסים מסודרים לפי אזורים גאוגרפיים[8]. בין הזנים שנאספו – חיטה, שעורה, קטניות למיניהן, ירקות כגון עגבניות, דלעות, מלפפונים, במיה וכן צמחי תבלין שונים כגון גד, חילבה, בן חרדל ועוד.[9]

המחקר של מתתיה לא זכה להכרה באותה העת. דוגמאות הזרעים שנאספו הוכנסו לקופסאות פח גדולות אשר נשכחו בחדרי הקירור של מכון וולקני ואילו הפנקסים נשכחו בבית החוקר.[10]

בשנת 2015 נתגלה האוסף מחדש במהלך תחקיר לסרט על אפיית לחם, אך לא הצליחו לקשר בין האוסף ובין החוקר שמאחוריו. רק בשנת 2017 נוצר הקשר עם מתתיה בעקבות פרסום ספרו של מאיר שלו "גינת בר"[2], שבעקבותיו נוצר החיבור בין המידע הנדיר שהיה אצור בפנקסים ובין הזרעים שנשמרו במקררי המכון. לקישור בין הפנקסים לזרעים יש ערך מבחינה חקלאית, גנטית, תרבותית, סוציולוגית ולשונית.

זרעי האוסף נמצאו פוריים, ומשנת 2016 החלו לגדלם במכון וולקני ובחוות פרטיות.[8] ביוני 2022 נפתחה תערוכת "עיר, חיטה ולחם" במרכז הקולינרי "אסיף" בתל אביב, שם השתמשו בזרעים מתוך האוסף של מתתיה לשחזור שיטות אפיית הלחם המסורתיות שהיו נהוגות בארץ לפני כ-400 שנים.

פרופסור אהרון גבע קליינברגר, מהחוג לשפה וספרות ערבית באוניברסיטת חיפה, ערך מחקר משלו על פנקסיו של מתתיה ומצא בהם מגוון שמות ושימושים לשוניים אשר נכחדו בינתיים מהשפה הערבית המקומית, יחד עם זרעי המורשת עצמם.[5]

מורשתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הזרעים בחקלאות המסורתית נאספו על ידי האיכרים המקומיים והועברו מדור לדור. זרעים אלה הם בעלי שונות גנטית רחבה, עמידים למזיקים ומתאימים לתנאי הגידול באזור מוצאם. בחקלאות המודרנית משתמשים בזרעים בעלי אחידות גנטית דבר שמקל על גידול בשטחים נרחבים, אך המטען הגנטי שלהם צר ולכן הם פגיעים יותר. התבססות החקלאות המודרנית דחקה את השימוש בזנים הפרימיטיביים כדי להשיג אחידות בזמני הגידול, יבול רב וכדומה. לכן חשוב לאסוף את הזנים הפרימיטיביים שהולכים ונעלמים ולשמר את המטען הגנטי שלהם על מנת שיוכלו לשמש את הדורות הבאים.[11]

הוקרה ופרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2017 קיבל מתתיה תעודת הוקרה מטעם מכון וולקני על תרומתו לשימור צמחיית ארץ ישראל וזני המורשת. בכנסים מקצועיים שעורך בנק הגנים מוזכר מתתיה בשורה אחת עם חוקרים כמו אהרן אהרונסון מבחינת תרומתו לאיסוף ולחקר מיני החיטה המסורתית.[12]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

צילום הרצאות ביום עיון שנערך במכון וולקני.

פרסומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Mattatia, J. 1965. Floral morphology and vascular anatomy of some species of Struthiola. Thesis B.Sc. Hons, University of Cape Town.
  • Mattatia, J. 1966. The vascular anatomy and floral morphology of some South African thymelaeaceae. B.Sc. Hons. Thesis, University of Cape Town.
  • Mattatia J., 1974. Lathyrus Sphaericus Retz., A species new to Israel. Israel Journal of Botany, 23: 164-166.
  • Mattatia, J., 1976. The relationship between amphicarpic plants and their environment. Ph.D, thesis, The Hebrew University, Jerusalem, (in Hebrew with English summary).

מתתיה יעקב / היחסים בין צמחים אמפיקרפיים לסביבתם. תזה לשם קבלת תואר דוקטור, האוניברסיטה העברית בירושלים, יוני 1976

  • Mattatia J. & Heyn C. C, 1976. A New Lathyrus from Israel: Lathyrus Hirticarpus. Israel Journal of Botany, 25: 216-220.
  • Mattatia J, 1977. The amphicarpic species Lathyrus ciliolatus. Botaniska notiser 129: 437–444.
  • Mattatia J, 1977. Amphicarpy and variability in Pisum fulvum. Botaniska notiser 130: 27–34
  • Mattatia J., Exploration and collection of primitive land-races of field and garden crops for the gene bank (1980/81). The Volcani Center, Beit Dagan: Department of scientific publications; 1981 p. 28..

מתתיה יעקב / איתור ואיסוף זנים מקומיים, פרימיטיביים, של גידולי שדה וגן לבנק הגנים. מכון וולקני, בית דגן, 1981

  • Mattatia J. Exploration and collection of primitive land-races of field and garden crops for the gene bank (1981/82). The Volcani Center, Beit Dagan, Department of scientific publications; 1982 p. 22.
  • Mattatia, J., 1986. Morphological evaluation of Triticum dicoccoides - a preliminary report to the Center for Genetic Resources, The Netherlands, 7 pages.
  • Mattatia, J. and Feinbrun-Dothan N., 1986. The nomenclature of Aegilops biuncialis Vis. Israel Journal of Botany 35 (1): 53-54

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דפנה מאור, המורה יעקב מכפר זָכָּרִיָה, באתר כנס מדיה, ‏17 באוגוסט 2021
  2. ^ 1 2 מאיר שלו, גינת בר, תל אביב: עם עובד, 2017, עמ' 221-222
  3. ^ Jacob Mattatia, Floral morphology and vascular anatomy of some species of Struthiola, 1965
  4. ^ amphicarpic species Lathyrus ciliolatus
  5. ^ 1 2 יעל (פרוינד) אברהם, האיש שהציל מהכחדה את צמחי ארץ ישראל, באתר מקור ראשון, ‏24 בפברואר 2019
  6. ^ 1 2 חיליק גורפינקל, המציל לחם מן הארץ, באתר כלכליסט, 8 ביוני 2022
  7. ^ אראלה טהרלב בן-שחר, "90% מהזנים נכחדו": האנשים שמנסים להצמיח מחדש את ירקות הבלדי שאבדו, באתר ynet, 12 ביוני 2021
  8. ^ 1 2 ד"ר עינב מייזליש גתי ואחרים, בנק הגנים הישראלי דוח סיכום פעילות לשנת 2019, 2020, עמ' 30
  9. ^ אתר למנויים בלבד רונית ורד, בחממה קטנה, הסינדרלה של עולם הירקות קמה לתחייה, באתר הארץ, 10 באוגוסט 2022
  10. ^ אתר למנויים בלבד רונית ורד, הפרויקט להצלת זני החיטה של ארץ ישראל, באתר הארץ, 29 ביוני 2017
  11. ^ יעקב מתתיה, תקציר, איתור ואיסוף זנים מקומיים, פרימיטיביים, של גידולי שדה וגן לבנק הגנים (דו"ח לשנת 1980/81), בנק הדנים לגידולי החקלאות בישראל, 1981
  12. ^ ליאור ממון, כמו בעבר, למען העתיד: החיטה צומחת שוב, באתר ynet, 16 במאי 2021