יעקב מידד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יעקב מידד
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 13 במרץ 1919
ברסלאו, גרמניה
פטירה 29 ביוני 2012 (בגיל 93)
תאריך עלייה 1934
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
כינוי "מיו"
השכלה בית הספר הריאלי העברי בחיפה עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות הצבא הבריטי
צה"ל
המוסד
תפקידים בשירות
מפקד בה"ד 9, סוכן במוסד
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

יעקב מידד (מיו) (13 במרץ 191929 ביוני[1] 2012) היה קצין בצה"ל וסוכן המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מידד נולד בשם ארנסט מיודובסקי, בן יחיד להוריו. הוא גדל בעיר ברסלאו שבגרמניה. היה חבר תנועת הנוער "הבונים". ב-1934 עלה לארץ ישראל בגפו. במהלך השואה אביו, שעוטר בצלב הברזל במלחמת העולם הראשונה, נרצח על ידי הנאצים בטרזיינשטט ואמו נרצחה באושוויץ.

למד בבית הספר הריאלי. ב-1936 גויס לארגון ההגנה, עבר קורס מ"כים ולאחר מכן קורס מ"מים ביבנאל מחזור י'. במקביל החל ללמוד הנדסת חשמל בטכניון.

עם פלישת הנאצים לפולין בספטמבר 1939, התנדב מידד לצבא הבריטי והיה אחד מ-12 המתנדבים הראשונים של היישוב היהודי. הוא שובץ בסוללת תותחי החוף 6 אינץ' בגדוד 14, שהוצבה בבת גלים במטרה להגן על העיר חיפה. אחרי הקמת הבריגדה היהודית נשלח לקורס קצינים באנגליה. השתחרר מהצבא הבריטי ב-1946.

בנובמבר 1947 התגייס לפלוגה ב' של גדוד 22 של חטיבת כרמלי ולחם במלחמת העצמאות. הוא השתתף בקרב על חיפה, קרב משמר העמק. היה מפקד גונדה בגדוד תותחנים 402, והשתתף בקרבות על בית דראס ובקרבות על משלט עיבדיס. הוא המשיך בשירות קבע בצה"ל בחיל התותחנים, בשנים 1951 עד 1953 פיקד על בסיס ההדרכה של החיל, בה"ד 9, ולאחר מכן שימש ראש ענף חיל רגלים במנהל הסגל. השתחרר ב-1955 בדרגת סגן-אלוף.

עם שחרורו גויס למוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים. הוא נשלח לצפון אפריקה, הקים בתוניסיה רשת סיוע בפעילות חשאית של העלאת יהודים, ולאחר מכן בטנג'יר שבמרוקו. בהמשך שירותו במוסד היה חבר ביחידת "מפרץ" (לימים "קיסריה"). הוא השתתף במבצעים חשאיים ללכידתם וחיסולם של פושעים נאצים. הוא היה חבר בחוליה שתפסה והביאה לישראל את אדולף אייכמן והיה אחראי על החלק הלוגיסטי של המבצע. כמו כן לקח חלק מרכזי במבצע חיסול "התליין מריגה", הרברטס צוקורס, תחת הכינוי "אנטון קינצלה". על המבצע כתב יחד עם גד שמרון את הספר "חיסול התליין מריגה", שיצא לאור ב-1997 בהוצאת כתר. הוא נטל חלק בחיפושים אחר הורסט שומאן בגאנה.[2] בשנות השמונים פרש מהמוסד.

היה נשוי לשולה, ואב לשלושה ילדים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]