יעל ניצן
 | |
| לידה |
11 באפריל 1952 (בת 72) עפולה, ישראל  |
|---|---|
| מדינה |
ישראל |
  | |
יעל ניצן (נולדה ב-11 באפריל 1952) היא אוצרת, יזמת ויועצת תקשורת, מקימת ארגון אמני המוזאיקה בישראל, מפיקת טלוויזיה וסרטים בעברה.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
יעל ניצן נולדה וגדלה בעפולה, בהיותה בת עשר עברה עם משפחתה לרמת השרון, בגיל 16 עברה כילדת חוץ לקיבוץ גבת, בו התגוררה שנים רבות. בגבת נישאה לאסף ניצן, נכד למייסדי התנועה הקיבוצית, ונולדו להם שלושה ילדים.[1][2] בשנים 1970–1972 שירתה בצה"ל כפקידת טיסות במרחב שלמה, סיימה קורס קצינות ושירתה בפיקוד המרכז. ניצן למדה לתואר ראשון בספרות, חינוך והיסטוריה באוניברסיטת חיפה (1976) ותואר ראשון בספרות ואמנות מאוניברסיטת דרום אפריקה בפרטוריה שבדרום אפריקה (1979).[3]
בשנים 1976–1982 שירתה ניצן בקבע בצה"ל, בתחילה כמנהלת ארגונית של הנספחות הצבאית בדרום אפריקה, ואחר-כך כראש מדור ארצות הברית בענף נספחים זרים, החטיבה לקשרי חוץ, אגף המודיעין, בדרגת סרן.[2] בשנים 1984–1986 ניהלה את ערוץ הקיבוץ במחלקת ההסברה והתקשורת של ברית התנועה הקיבוצית.[4]
הקימה את חברת "ניצן הפקות",[5] ומשנת 1981 עד 1995 הפיקה עשרות סרטים למגזר הציבורי והפרטי וכחמישים תוכניות טלוויזיה.[6] ב-1988 הפיקה את תשדירי הבחירות של מפלגת העבודה. משנת 1993 עבדה כרכזת מערכת ותחקיר של הטלוויזיה הישראלית, כולל בתוכנית "זאפ לראשון"[1] וחברת מערכת של "סוגרים שבוע" עם יאיר לפיד. הייתה מנהלת ההפקה של "מסיבת גן" ו"בסלון עם ירון", שתיהן עם ירון לונדון, והפיקה בין השאר תוכנית ליום הזיכרון עם גילה אלמגור, את התוכניות "פינג פונג" ותוכניות קיץ עם דן מרגלית.[7] הפיקה את "יום חלום", שהיא קלטת שירי פעוטות של לאה נאור,[1] עם מוזיקה מקורית, לחנים ועיבודים של עוזי אסנר[8] ואת קלטת הווידאו "פיץ העכבר", מאת גידי קורן. [9][10]
הקימה, ביחד עם השחקנית אורנה לביא פלינט, את חברת "ניצן-אורנע הפקות", שעסקה בהפקת קלטות לילדים. במסגרת זו הפיקו עם אולפני אנימה את "סיפורי התנ"ך"[11][12] – קלטת וידאו לילדים על פי סיפוריו של מאיר שלו, עם איורים של יוסי אבולעפיה וקריינות של איציק ויינגרטן, שיצאה ב-1994 ונמכרה בלמעלה מ-10,000 עותקים.[1]
למדה אוצרות בסדנת אמני הקיבוץ אצל תמי כץ-פרימן וטלי תמיר (2010-2007). למדה לימודי מגדר בבית ברל ב-2013. בעלת תעודת אוצרת בינלאומית מהמועצה הבינלאומית למוזיאונים.
בשנים 1995–2000 שימשה כמנהלת התקשורת של צוותא, הוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפה, תיאטרון הקיבוץ,[7] ודוברת בית גבריאל שלחוף הכנרת. שימשה כיועצת וכאוצרת אמנות עצמאית, בשנים 1996–2005 הייתה בעלת משרד "תיקשור מכוון", והחל משנת 2005 בעלת משרד "Art Comm".[4] בשנת 2006 הקימה את ארגון אמני הפסיפס בישראל" (0IMA), אותו היא מנהלת ובמסגרתו אצרה תערוכות וכנס שנתי.[4]
היא שוקדת על הקמתו של מוזיאון הנשים הראשון בישראל, שמתוכנן לקום בחיפה.[6][13][14]
בשנת 2008 הייתה מנהלת "מתן חיים" למחקר ולקידום השתלת איברים במרכז רפואי רבין, ובשנים 2009–2010 הייתה מנהלת עמותת "אׇדִ"י" לקידום השתלת איברים בישראל.[15] ב-2010 הקימה את גלריה לאונרדו בתל אביב. בשנת 2017 הקימה וניהלה את גלריית אסף בחיפה. הקימה בחיפה הוסטל לתרמילאים,[2] שפעל בשנים 2016–2018.
אצרה למעלה מ-120 תערוכות.
חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ניצן מתגוררת בחיפה. אלמנה ואם לשלושה ילדים.
בשנת 2011 נפטר בעלה אסף מדום לב. בשנת 2017 נפטר בנה תובל ממחלת הסרטן.
ספריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מוזה מוזאיקה, הוצאת קוראים, 2009 (כתיבה ועריכה, ספר על ארבעים אמני מוזאיקה בישראל).
- אמני נייר בישראל, הוצאת דיאלוג-הפצה, 2011 (כתיבה ועריכה, ספר על 40 אמני נייר בישראל).
תערוכות נבחרות שאצרה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 2008 - אסתי מאיר, "שמים ריקים", בית "מורשת", גבעת חביבה.
- "ויהי אור", גופים אמנותיים של תאורה, גלריה רחוב החשמל 16, תל אביב.
- 2009 - "מרחב נשי סודי", גלריה לאונרדו, תל אביב (גם מפיקה).
- "מוזה מוזאיקה", בית אות המוצר, דרך חברון, ירושלים.
- כלב קסטל, "מכחול איטלקי בחצר הקיבוץ", ציורים, גלריה לאונרדו.
- "קיץ ישראלי", גלריה לאונרדו.
- "העין הסורקת", תערוכת מוזאיקה, מגדל שלום, תל אביב (עם דוד שריר).
- 2010 - "מבט לפסיפס", בית גבריאל, הכנרת.
- תערוכת אמני נייר, בית גבריאל.
- "מרחב נשי"- ליום האישה הבינלאומי, תערוכת 100 נשים אמניות על פני שלוש קומות, היכל התרבות, ראשון לציון (גם יוזמת).
- "מוזה מוזאיקה 2", דרך חברון, בית אות המוצר, ירושלים.
- "ראשון מגן דוד", מגן דוד סמל ומיתוס, היכל התרבות, ראשון לציון.
- "נשים, תודעה, עצמה", בית גבריאל, כנרת.
- "שם וחותם", הגלריה של נירהל'ה.
- "מראות התנ"ך - התנ"ך בראי האמנות", היכל התרבות, ראשון לציון.
- תערוכת מתנדבים ומתנדבות בקיבוצים, מרכז תרבות, קופנהגן, מטעם קשתו"ם ושגרירות ישראל דנמרק.
- 2011 - "על המקום", תערוכה המציגה אמניות ואמנים העוסקים בנושא מקום, נוף ילדות, בית; בית גבריאל, כנרת.
- "מרחב נשי 2", ליום האישה הבינלאומי, בית גבריאל.
- "כחול ים המים", יצירות אמנות על ים-כחול- גלים ודגים; בית גבריאל.
- "בחתימת ידם", תערוכה קבוצתית של אמנים בני הדור השני לשואת יהודי אירופה; בית גבריאל.
- "נשים בתנ"ך", בית גבריאל.
- "מילים שמבקשות לגעת", תערוכה של אמנים היוצרים בהשפעת הסיפורת והשירה, בית גבריאל.
- "קשרי קשרים", תערוכה קבוצתית של אמני טקסטיל, רקמה ובד; בית גבריאל.
- 2011 - "מבעד לרעלה"- תערוכה בנושא כיסוי פנים אצל נשים, היכל התרבות, ראשון לציון.
- "הייתי פעם ילד", בית גבריאל.
- 2012 - "היהודי הנודד", בית גבריאל.
- "מוזאיקה במצדה", תערוכת 23 אמנים, מוזיאון מצדה.
- 2013 - "אקו ארט מדברי", בהשתתפות 45 אמנים, גן לאומי מצדה, ים המלח.
- "שואה חותם ושבר", בית צרפת, האוניברסיטה העברית, גבעת רם, ירושלים.
- "בהשראת התנ"ך", בהשתתפות 38 אמנים, תערוכה רחבת היקף על פני 600 מ"ר, בית גבריאל
- 2014 - תערוכת אמנות התנ"ך, הגן לאומי תל מגידו, עמק יזרעאל.
- 2015 - "אשה. תודעה, עצמה 2", 50 אמנים מציגים, אודיטוריום, חיפה.
- גלריה GATEWAY, השדרה החמישית, ניו יורק, 20 אמנים ישראלים.
- 2016 - תערוכות בבית גבריאל, בחיפה ובראשון לציון.
- פתיחת גלריה אסף בחיפה ואוצרות של תערוכת אמני ישראל ברזיל.
- שתפ מיוחד בתל אביב בבית שגרירות ברזיל, בירושלים בבית אות המוצר ובחיפה בגלריה אסף.
- 2018 - תערוכות באודיטוריום חיפה.
- 2020 - בית גבריאל - נובמבר.
- רוני דורינגטון, לילי ציטרון, אילן ענתבי קדוש.
- 2021 - מבעד לרעלה ולמסיכה - גלריה מוניו כפר מסריק.
- 2022 - אובססיה אהובתי - תערוכת 25 ציירים, פסלים, מיצבים ומיקס מדיה בגלריה מוניו, כ. מסריק.
2023 - תעתועי אקו ארט, תערוכת אמנות אקולוגית17 אמניות.ים גלריה מוניו כפר מסריק.
- מינואר בבית גבריאל בכנרת- ת.איתן שגיא, כחול ים המים, השראה נשית מרץ, זה בטבע שלך, אפריל.
- תערוכת אמנות התנ"ך מאי
- אמני אשקלון יולי.
- פתיחת גלריה חדשה "העלמות" בחצר כנרת, תערוכת ואולי, אמנות מיגדרית.
- תערוכת מראות התנך בגלריה מוניו בכפר מסריק.
- חיפה עירי - עמותה לתולדות חיפה.
- שיברון לב - לרגל המלחמה, מחודש נובמבר במוזיאון בית יגאל אלון בגינוסר.
- תערוכת אמני אשקלון עוטף עזה והגליל.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
יעל נצן (1952-), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 4 ליאורה שוסטר, ריאיון עם יעל ניצן, אמצע נתניה – השבועון של נתניה והסביבה (רשת שוקן), גיליון 233, יום שישי, ח' בכסלו תשנ"ה, 11 בנובמבר 1994, עמ' 57-56.
- ^ 1 2 3 מחפשת אישה שתהרה מזרעו של בנה המת: 'רוצה שישאר ממנו משהו', באתר Xnet, 5 במרץ 2020
- ^ קורות חיים, באתר אמנים – אמנות ישראלית
- ^ 1 2 3 ביוגרפיה, באתר קרן התרבות אמריקה-ישראל
- ^ כל העמק והגליל, 8 בדצמבר 1989
- ^ 1 2 אביגיל קליין ליכמן, Celebrating women’s role at a new Israeli museum, באתר Israel21c, 28 ביוני 2012
- ^ 1 2 צומת השרון, 5 באפריל 2000
- ^ יום חלום, באתר הספרייה הלאומית
- ^ פיץ' העכבר, באתר הספרייה הלאומית
- ^ פיץ' העכבר שירים וסיפורים, באתר הספרייה הלאומית
- ^ סיפורי התנ"ך לילדים, באתר הספרייה הלאומית
- ^ ענת מידן, "רואים את הקולות", ידיעות אחרונות, 6 באפריל 1994, עמ' 4
- ^ אביגיל קדש, Israeli women to get their own museum, באתר משרד החוץ, 23 באוקטובר 2012
- ^ אביגיל קליין ליכמן, מוזיאון חדש יציג את הנשים שעזרו להקים את ישראל, באתר israel21c, 7 במרץ 2021
- ^ קורות חיים, באתר סקופר