ינקייבו
| |||
.jpg) | |||
| מדינה / טריטוריה |
אוקראינה (דה יורה) הרפובליקה העממית של דונצק (דה פקטו) | ||
|---|---|---|---|
| שפה רשמית |
אוקראינית  | ||
| תאריך ייסוד |
1782 | ||
| על שם |
Fyodor Enakiev | ||
| שטח | 42.5 קמ"ר | ||
| גובה | 260 מטרים | ||
| אוכלוסייה | | ||
| ‑ בעיר | 79,348 (2017) | ||
| קואורדינטות | 48°13′N 38°12′E / 48.217°N 38.200°E | ||
| אזור זמן | UTC+2 | ||
  | |||
ינקייבו (באוקראינית: Єнáкієве, ינקייבה; ברוסית: Ена́киево) היא עיר במחוז דונצק שבמזרח אוקראינה (דה פקטו ברפובליקה העממית של דונצק), על גדת נהר קרינקה (Krynka), כ-60 ק"מ צפונית מזרחית לדונצק.
תולדות היישוב[עריכת קוד מקור | עריכה]
ינקייבו נוסדה בשנת 1898 כעיר תעשייה, אשר מכרות הברזל והמתכת באתרה החלו לפעול כמה עשרות שנים קודם לכן. בשנת 1925 הוענקו ליישוב זכויות עיר.
יהודי ינקייבו[עריכת קוד מקור | עריכה]
טרם פרוץ מלחמת העולם השנייה נמנו בעיר כ-3,300 יהודים, ופעל בה בית ספר יידי. במהלך התקדמות הגרמנים לעומק ברית המועצות במבצע ברברוסה, הצליחו רוב יהודי העיר להימלט ממנה מזרחה.
ב-1 בנובמבר 1941 נכבשה העיר בידי הגרמנים, ועל היהודים שנותרו בה הוטלו תוך זמן קצר גזירות שונות, ובהן חובת ענידת סרט זרוע וטלאי צהוב, הגבלות תנועה וחובת ביצוע עבודות כפייה, וזאת תוך שוד רכוש היהודים בעיר.
בפברואר 1942 רוכזו כ-750 היהודים שנותרו בעיר בגטו קטן שהוקם בה, אשר רבים מיושביו מתו מרעב וממחלות. באפריל 1942 הועברו כ-500 מיושבי הגטו למכרה פחם, שם נספו. 18 משפחות יהודיות שהושארו בגטו נרצחו בספטמבר 1942.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- "ינקייבו", באתר JewishGen (באנגלית)
- יינקייבו (Yenakiyevo) Ordzhonikidze)), באנציקלופדיה של הגטאות, באתר יד ושם
- אלכסנדר קרוגלוב (רו'), ינקייבו, אנציקלופדיה של המחנות והגטאות (כרך II, חלק B, עמ' 1779), מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה והוצאת אוניברסיטת אינדיאנה, בלומינגטון ואינדיאנפוליס (באנגלית)
- ינקייבו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
| בקרת זהויות |
|
|---|
