ימת סלטון
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
אגם טרמינלי  |
| מידות | |
| שטח | 888 קילומטר רבוע |
| מידע נוסף | |
| מליחות |
56 פרומיל (נכון ל־2014) |
| נהר מזין |
נהר אלאמו, נהר ניו, נהר ווייטווטר |
| מקור לנהר |
התאיידות |
| אגן ניקוז | 21,652 קילומטר רבוע |
| מדינות באגן הניקוז |
ארצות הברית, מקסיקו |
| קואורדינטות | 33°20′16″N 115°50′21″W / 33.3377°N 115.8391°W |
  | |
ימת סלטון (באנגלית: Salton Sea) היא ימה מלוחה בעמק אימפריאל שבדרום קליפורניה. היא נוצרה כימת מים מתוקים בתחילת המאה ה-20. ימת סלטון היא ימת בקע (שוכנת בעמק ביקוע) וימה טרמינלית (אין למימיה מוצא פרט להתאיידות).
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
עמק אימפריאל המדברי הפך בשנים הראשונות של המאה ה-20 לנווה מדבר חקלאי משגשג, המבוסס על השקיה במי נהר הקולורדו. חברת הפיתוח של קליפורניה, בראשות צ'ארלס רוקווד, החלה ב-1901 להזרים מים לעמק באמצעות תעלת אלאמו. הסחף הרב שנישא עם מי הנהר שקע בתעלה, וב-1904 צמצם מאוד את כמות המים שהגיעו לחוות. החקלאים לחצו על החברה לפתור את הבעיה, ורוקווד, שעמד בפני אפשרות של פשיטת רגל, הורה לפתוח פרצה בגדת הנהר, כשישה קילומטרים דרומית לפתח התעלה. לא נבנו שערי כניסה, ולא התקבל אישור משלטונות מקסיקו. מי הנהר (בחלק מן הזמן כולם) זרמו ללא הפרעה לתוך התעלה. במהלך השיטפונות העונתיים מ-1904 ועד סוף 1906 זרמה לשקע סלטון כמות מים גדולה מאוד, ובמרכז השקע נוצרה ימת סלטון.
ניסיונות כושלים רבים נעשו לסגור את הפרצה ולשלוט על הזרם באמצעות שערים. השיטפון הופסק לבסוף ב-27 בינואר 1907, לאחר התערבות משמעותית של חברת הרכבת סאותרן פסיפיק שמסילת הברזל שלה עברה בעמק.
עם השנים הפכה הימה לאזור תיירות ונופש, וחופיה כונו "הריביירה של קליפורניה". שיא הפריחה היה ב-שנות ה-50 וב-שנות ה-60. התיירות החלה לדעוך ב-שנות ה-70, ורוב אתרי הנופש ננטשו.
הימה ניזונה רוב שנות קיומה מעודפי מי ההשקיה שהוזרמו לחוות בעמק אימפריאל. במהלך השנים נוצר מחסור במים, וב-2003 הוסכם לצמצם את מכסות המים להשקיה, ולהעביר חלק מהן לעיר סן דייגו. זרימת המים אל הימה פחתה בהדרגה. כיום ימת סלטון הולכת ומצטמצמת, בדומה לים המלח. בתחילת העשור השני של המאה ה-21 היה שטח הימה כ-900 קילומטרים רבועים.
מימת מים מתוקים הפכה ימת סלטון לימת מים מלוחים. מליחות המים הולכת וגדלה, ועברה את ה-5% (יותר ממליחות מי ים). בנוסף לכך, גובר זיהום המים וקרקעית הימה בשאריות דשנים ומתכות כבדות שמקורם במי נגר. הזיהום קיים גם בשטחים היבשים שנוצרו עקב הצטמצמות הימה, ויוצר סיכון משמעותי של אבק רעיל. האקולוגיה המקומית אשר נוצרה במקום במשך חיי הימה הולכת וגוועת.
קיימות הצעות ותוכניות שונות להצלת הימה, ביניהן הקמת תעלה שתזרים אליה מים מלוחים מן האוקיינוס השקט.
בקצה הדרומי של הימה נמצא מקלט חיות הבר הלאומי סוני בונו ימת סלטון (Sonny Bono Salton Sea National Wildlife Refuge). המקלט שוכן בנתיב הנדידה הפסיפי (Pacific Flyway) של העופות הנודדים.[1]
דרומית לימה הוקמו כמה תחנות כוח להפקת אנרגיה גיאותרמית.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של ימת סלטון (באנגלית)- מידע על ים סלטון (קליפורניה) בקטלוג הספרייה הלאומית
- מכרה 'זהב לבן' התגלה בדרום קליפורניה, באתר היברו ניוז, 12.05.2023
- אתר האינטרנט של רשות ימת סלטון
- Benchmarks: July 26, 1905: The rising Salton Sea swamps the Southern Pacific Railroad, מאת אליזבת גולדבאום, באתר earthmagazine, 26 ביולי 2016
- The Salton Sea is shrinking even faster, and California still hasn't done much to fix it, מאת סמי רות', Palm Springs Desert Sun, 19 בספטמבר 2018
- Plagues & Pleasures on the Salton Sea (סרט תיעודי, 2014) באתר ערוץ השידור הציבורי (PBS) של ארצות הברית
- ימת סלטון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך זה הוא קצרמר בנושא ימות ואגמים ובנושא גאוגרפיה של ארצות הברית. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.