ילדות בירושלים הישנה
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת | יעקב יהושע |
| שפת המקור | עברית |
| מקום התרחשות | ירושלים |
| הוצאה | |
| הוצאה | הוצאת ראובן מס |
| מקום הוצאה | ירושלים |
| מהדורות נוספות | |
| תאריך מהדורה ראשונה | 1979–1965 |
| סדרה | |
| מספר ספרים | 6 |
ילדות בירושלים הישנה היא סדרת ספרים בת שישה כרכים של "פרקי הווי מימים עברו" המתארת את תולדות היישוב הספרדי הישן שבירושלים בתקופה העות'מאנית ואת תחילתה של ירושלים החדשה בתקופת המנדט.
את הסדרה כתב יעקב יהושע על פי זכרונות ילדותו, ואת הדחיפה לפרסומם קיבל מש"י עגנון.
כרך א' – ילדות בירושלים הישנה (תשכ"ה-1965)[עריכת קוד מקור | עריכה]
תיאור מנהגם ואורחותיהם של בני ירושלים בשבתות ומועדי ישראל בבית בתלמוד תורה ובבית הכנסת, עד חורבנו במלחמת השחרור.[1] חלק מפרקי הספר נתפרסמו בכתב העת במערכה תחת שם עט י. בן-חגי.
כרך ב' – הבית והרחוב בירושלים הישנה (תשכ"ו-1966)[עריכת קוד מקור | עריכה]
הספר מחולק לשני חלקים: תיאור הבית הספרדי - ריהוט, מאכלים, מלבושים בימי חול ושבת, לידות מיילדות, רוקחים ותרופות, בית הקברות היהודי בהר הזיתים. החלק העוסק ברחוב הירושלמי מתאר: בדחנים, יושבי קרנות, בתי קפה ומרחץ, עניים וקבצנים, בעלי מלאכה, עגלונים, נגני חתונה. כמו כן תיאור היחסים המורכבים בין המנטליות האשכנזית לערבית, אך מאידך גם הספרדים נאלצו לשלם דמי חסות תמורת ההגנה של משפחה ערבית.[2]
כרך ג' – חכמים בירושלים הישנה, עיסוקם ופרנסתם (תשכ"ח-1968)[עריכת קוד מקור | עריכה]
כרך זה נכתב חלקו על בסיס זכרונות ילדות וחלקו על ראיונות שקיים עם זקני ירושלים. חכמי הספרדים גילו גמישות להשכלה ולעברית החדשה על פני הרבנים האשכנזיים שנלחמו בה. כמו כן הצליחו הרבנים הספרדיים לייצר קשרים טובים עם ראשי השלטון העות'מאני, לבטל גזירות, לשחרר מגויסים מהצבא הטורקי, או לחון אסירים יהודיים.
בכרך זה מתוארים חכמים ורבנים ספרדיים, וכן תפקודו של בית הדין.[3]
כרך ד' – שכונות בירושלים הישנה (תשל"א-1971)[עריכת קוד מקור | עריכה]
אפיזודות משכונותיה החדשות של ירושלים: עזרת ישראל, אבן ישראל, אוהל משה, וימין משה. וכן תיאורים מרחוב יפו, בארות המים, בתי הכנסת, בתי מרקחת ועוד. גם כרך זה נכתב בעזרתם של זקני ירושלים.[4]
כרך ה' – שכונות בירושלים הישנה מספרות (תשל"ח-1978)[עריכת קוד מקור | עריכה]
המשכו של הכרך הקודם, ובו יסופר על השכונות: סוכת שלום, משכנות ישראל ומזכרת משה.
כרך ו' – טאלביה-קוממיות, ספורה של אחת השכונות החדשות בירושלים 1924–1978 (תשל"ט-1979)[עריכת קוד מקור | עריכה]
פרקי ההיסטוריה של שכונת טאלביה: תחילת בנייתה בשנת 1924, ביתו של הקונסול האנגלי ג'יימס פין וקונסולים נוספים שגרו שם עוד קודם לכן, רחובותיה, בתי הכנסת ומוסדות שונים שבה.[5]
ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]
ארי אבנר מתח ביקורת על כך, שיהושע מזכיר רק רסיסי זיכרונות, ואינו מציג לקורא תמונה מלאה של הימים ההם,[6] נעמי בנצור הוסיפה כי אין הפרדה בין עיקר וטפל, ומתוארים בו באריכות פרטים לא רלוונטיים, על פני אירועים חשובים ושימוש רב באפוריזם.[7]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ילדות בירושלים הישנה - באתר "ספר טוב" מבית הוצאת ראובן מס
- טקסט
- יעקב יהושע, "ילדות בירושלים הישנה" בפרויקט בן-יהודה
- יעקב יהושע, "הבית והרחוב בירושלים הישנה" בפרויקט בן-יהודה
- יעקב יהושע, "חכמים בירושלים הישנה, עיסוקם ופרנסתם" בפרויקט בן-יהודה
- יעקב יהושע, "שכונות בירושלים הישנה" בפרויקט בן-יהודה
- יעקב יהושע, "שכונות בירושלים הישנה מספרות" בפרויקט בן-יהודה
- יעקב יהושע, "טאלביה-קוממיות, ספורה של אחת השכונות החדשות בירושלים" בפרויקט בן-יהודה
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ משה גולדשטיין, עולם שנחרב: זכרונות-ילדות מירושלים העתיקה, מעריב, 21 בינואר 1966.
- ^ אהוד בן-עזר, הבית והרחוב בירושלים הישנה, על המשמר, 30 באפריל 1967.
- ^ נעמי בנצור, חכמי ירושלים – כפי שיעקב יהושע רואה אותם, מעריב, 19 ביולי 1968.
- ^ שי"ן, ספרים חדשים, מעריב, 6 באוגוסט 1971; דני רובינשטיין, פרק פולקלור ירושלמי, דבר, 31 באוגוסט 1971.
- ^ צבי אילן, ספר חדש | ארץ-ישראל של אז: ילדות בירושלים הישנה, דבר, טור אחרון, 14 באוקטובר 1979.
- ^ ארי אבנר, זכרונות ועזבונות, דבר, 13 בספטמבר 1968.
- ^ נעמי בנצור, חכמי ירושלים – כפי שיעקב יהושע רואה אותם, מעריב, 19 ביולי 1968.