יחסי ישראל–העולם הערבי

ראשיתם של יחסי ישראל-העולם הערבי בסכסוך הערבי-ישראלי ובהמשך בסכסוך הישראלי-פלסטיני. לאחר הקמת מדינת ישראל, היא נלחמה עם רבות ממדינות ערב במספר הזדמנויות, ורוב גדול של מדינות הליגה הערבית אינן מכירות בישראל. כמו כן, ישראלים ויהודים בכלל נחשבים ליעד לביטויי אנטישמיות בעולם הערבי. אנטישמיות נחשבת לחלק בלתי נפרד מהתרבות היומיומית במדינות ערב רבות.

יחסי ישראל – העולם הערבי
ישראל	העולם הערבי
משטר
דמוקרטיה פרלמנטרית

לאחר מספר מלחמות של מדינות ערב בישראל, מצרים הייתה המדינה הערבית הראשונה שהכירה בישראל באופן דיפלומטי בשנת 1979 עם חתימת הסכם השלום בין ישראל למצרים. אחריה חתמה גם ירדן ב-1994 על הסכם השלום עם ישראל. בשנת 2020 ארבע מדינות ערביות נוספות - איחוד האמירויות, בחריין, מרוקו וסודאן - ערכו הסכמי נורמליזציה עם ישראל, המכונים "הסכמי אברהם". בנוסף ישנם מגעים בין ישראל לערב הסעודית לנרמול היחסים ביניהן. כל זאת על רקע ניסיון להקים ברית ערבית-ישראלית נגד איראן.

היסטוריה

היסטוריה מוקדמת

ערך מורחב – הציונות

ערך מורחב – תוכנית החלוקה

ראשית העלייה לארץ של יהודים באופן מוגבר בתקופת השלטון העות'מאני בארץ ישראל, החלה בסוף המאה ה-19 והתרחשה במספר גלים. עד 1888 חיו בארץ ישראל קצת פחות מ-24,000 יהודים, לעומת כמעט 550,000 ערבים. את היוזמה לעליית יהודים לארץ ישראל באופן ממוסד הגה בנימין זאב הרצל, בספרו "מדינת היהודים" שיצא בשנת 1896. הרצל טען בספרו כי עקב אפליה נרחבת נגד יהודים באירופה, יש צורך במדינה עצמאית לעם היהודי. הוא הציע את ארץ ישראל וארגנטינה כמקומות אפשריים למדינה היהודית. הרצל בחר בארץ ישראל כמקום המועדף להקמת המדינה, והציע לסייע לסולטאן העות'מאני לשלם חובות לאומיים עות'מאניים בתמורה לקרקע בארץ ישראל, אך הסולטאן סירב.

לאחר תבוסת העות'מאנים במלחמת העולם הראשונה, נוהלה ארץ ישראל על ידי הבריטים כמנדט חבר הלאומים לארץ ישראל. בהצהרת בלפור הכירה בריטניה בזכותם של היהודים להקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל. תנועת הציונות הגבירה את פעילותה ההתיישבותית, ובהתאם לכך גברה התנגדות לכך על ידי האוכלוסייה הערבית בארץ, למשל בפרעות תרפ"א.

בשנת 1929 הוקם ארגון הסוכנות היהודית, שהיה ארגון מעין-ממשלתי לתיאום פעילות ההתיישבות היהודית בארץ ישראל, בעוד שהערבים בארץ נותרו פחות מאורגנים. לאחר עלייתו של אדולף היטלר והמפלגה הנאצית לשלטון בגרמניה, ההגירה היהודית מארצות אירופה גברה, ועד לשנת 1945 חיו בארץ ישראל למעלה מ-500,000 יהודים.

למנהיג הערבי חאג' אמין אל-חוסייני היו קשרים הדוקים עם המשטר הנאצי, ובין השנים 1936–1939 התקיים המרד הערבי הגדול נגד עליית יהודים לארץ ונגד השלטון הבריטי שאיפשר זאת. לאחר תום מלחמת העולם השנייה, ניצולי שואה רבים הגיעו לארץ ישראל, והבריטים התכוננו לעזוב את השליטה על האזור מאחר שזו הפכה לבלתי נסבלת. ב-29 בנובמבר 1947 אימץ האו"ם את תוכנית החלוקה של ארץ ישראל, שהציעה לחלק את שטח המנדט הבריטי בין היהודים והערבים בארץ, ולהקים אזור בינלאומי בירושלים. תוכנית החלוקה נדחתה על ידי מדינות ערב והערבים בארץ ישראל, בעוד שהיהודים קיבלו אותה.

הקמת מדינת ישראל ומלחמת העצמאות

ערך מורחב – הקמת המדינה

ערך מורחב – מלחמת העצמאות

לאחר פרסום תוכנית החלוקה ב-29 בנובמבר 1947, ערביי ארץ ישראל פתחו בשורה של מתקפות כנגד היישובים היהודיים בארץ, שאותם בלמו תנועת ההגנה ותנועות נוספות כמו האצ"ל והלח"י.

כשהגיע מועד פקיעת המנדט הבריטי, ב-14 במאי 1948, הכריז דוד בן-גוריון על הקמת מדינת ישראל. בתגובה תקפה קואליציה של מדינות ערב - מצרים, סוריה, לבנון, ירדן ועיראק - את המדינה החדשה שהוקמה. למרות העליונות המספרית של הערבים, הם איבדו שטחים נרחבים למדינת ישראל, כמו עיר הנמל החשובה חיפה, ועד סוף המלחמה שלטה ישראל ב-78% משטח ארץ ישראל שנכלל בתוכנית החלוקה המקורית. המלחמה הסתיימה בהסכם שביתת הנשק בשנת 1949, השטחים שנכבשו נותרו בידי ישראל, ואילו שטחי יהודה ושומרון נכבשו על ידי ירדן, ורצועת עזה על ידי מצרים. המלחמה הביאה לגירוש של עד 700,000 ערבים מישראל ומהשטחים שנכבשו, שנותרו כפליטים במדינות ערב השכנות, רצועת עזה ויהודה ושומרון. בישראל, לעומת זאת, מיעוט ערבי המשיך להתקיים לאחר מכן וקיבל זכויות אזרח. In the Arab countries, the defeat by Israel was perceived as a disaster and was called Nakba (النكبة 'the catastrophe').

כתוצאה מהמלחמה והשלכותיה, גל של אנטישמיות שטף את העולם הערבי, ורוב היהודים במדינות ערב נאלצו לברוח לישראל. בשנים שלאחר מכן היו התקפות ערביות חוזרות ונשנות על שטח ישראל, במהלכן נהרגו מאות ישראלים.

מלחמת סיני

ערך מורחב – מלחמת סיני

התבוסה הערבית במלחמת העצמאות חיזקה את הלאומיות הערבית, ובמצרים עלה לשלטון בשנת 1952 הלאומן גמאל עבד אל-נאצר. ביולי 1956 הוא הלאים את תעלת סואץ, שהייתה בבעלות קונסורציום צרפתי-בריטי. בשל חשיבותה האסטרטגית של התעלה לשייט הבינלאומי, מעשה זה היווה איום על הביטחון הלאומי של ישראל. כתוצאה מההלאמה קואליציה צבאית של בריטיניה, צרפת וישראל כבשה את תעלת סואץ. אולם התנגדות של ברית המועצות וארצות הברית, שאיימו בסנקציות על מדינות אלו באם לא יסוגו מהתעלה, אילצו אותן לסגת, ובכך זכה נאצר בניצחון דיפלומטי שהפך אותו למנהיג הפוליטי של העולם הערבי.

בעקבות זאת מעמדה של ישראל באזור נותר רעוע, ובתגובה ביקשה ישראל ליצור קשרים הדוקים עם מדינות שאינן ערביות, כמו טורקיה, וכן איראן שבאותה תקופה הייתה תחת ממשלו של מוחמד רזא פהלווי. בעקבות בקשה זו הוסדר שיתוף פעולה צבאי חשאי של ישראל עם טורקיה בשנת 1958.

כמו כן, בדאגה לביטחונה, החלה ישראל להגביר את תוכנית הנשק הגרעיני שלה בשנות ה-60.

מלחמת ששת הימים

ערך מורחב – מלחמת ששת הימים

לאחר שמדינות ערב נקלעו לסכסוך פנימי בין המדינות המהפכניות בהן נכללו מצרים, סוריה ועיראק, לבין המונרכיות השמרניות של ערב הסעודית וירדן בתחילת שנות ה-60, המתיחות עם ישראל התגברה שוב באמצע שנות ה-60.

ב-1964 הוקם הארגון לשחרור פלסטין (אש"ף) בתמיכת מצרים. ב-1965 התגברו העימותים בין ישראל לסוריה, כשהסורים תמכו בהתקפות גרילה על ישראל. מצרים הסלימה את המצב עם האשמות שווא לפיהן ישראל הציבה כוחות על גבולה עם מצרים, ובעקבות זאת מצרים סגרה את מצרי טיראן למעבר ספינות ישראליות.

מאמצי התיווך של ארצות הברית וברית המועצות כשלו, וב-5 ביוני 1967 פתחה ישראל במבצע מוקד שהיה מתקפת מנע של חיל האוויר הישראלי נגד בסיסי חיל האוויר המצריים, כדי למנוע מתקפה הפוכה של מדינות ערב. בכך נפתחה מלחמת ששת הימים שבמהלכה הקואליציה של צבאות מצרים, ירדן וסוריה הובסה על ידי ישראל תוך שישה ימים. במהלך הקרבות הצליחה ישראל לכבוש את רצועת עזה, יהודה ושומרון, רמת הגולן וחצי האי סיני.

לאחר מכן הציעה ישראל להחזיר את סיני ואת רמת הגולן בתמורה להסכם שלום. מדינות ערב דחו את ההצעה, ובועידת חרטום ב-1 בספטמבר 1967, הכריזו על "שלושת לאווים" (לא לשלום עם ישראל, לא למשא ומתן עמה, ולא להכרה בה) של מדינות ערב בנוגע לישראל. במקביל החלה ישראל להקים יישובים ישראלים בשטחים שנכבשו (התנחלויות), שמעמדם המשפטי הבינלאומי שנוי במחלוקת. בנוסף, ישראל שללה זכויות פוליטיות מהערבים החיים בשטחים אלה, המכונים פלסטינים, כל עוד הם אינם מוכנים להגיע להסכם שלום במסגרת משא ומתן עם ישראל. אש"ף, בפיקודו של יאסר ערפאת, וקבוצות מיליטנטיות אחרות, החלו להגביר את התקפות הטרור על מטרות ישראליות, כולל חטיפת מטוסים וטבח הספורטאים באולימפיאדת מינכן ב-1972.

מלחמת יום הכיפורים והסכם השלום בין ישראל למצרים

ערך מורחב – מלחמת יום הכיפורים

ערך מורחב – הסכם השלום בין ישראל למצרים

מצרים לא הסתפקה בסטטוס קוו הטריטוריאלי שלאחר מלחמת ששת הימים, ומשנת 1968 ואילך היה סכסוך מתמשך בעצימות נמוכה עם ישראל בגבול סיני, המכונה מלחמת ההתשה. לאחר שהמשא ומתן הדיפלומטי נכשל, מצרים בהנהגתו של אנואר סאדאת פתחה במתקפת פתע על ישראל ביום הכיפורים ב-6 באוקטובר 1973, והחלה את מלחמת יום הכיפורים. סוריה הצטרפה למלחמה ותקפה את רמת הגולן, וגם מדינות ערביות אחרות ואף ברית המועצות תמכו במלחמה. במהלך היומיים הראשונים התקדמו הכוחות המצריים והסוריים, אך לאחר מכן התהפכה מגמת המלחמה לטובת ישראל, שנאלצה תחילה לגייס את כוחות המילואים שלרשותה.

המתקפה הפתיעה את ישראל, ולאחר שתי תבוסות משפילות, המלחמה נתפסה במדינות ערב כניצחון הצבאי הראשון של הערבים. בגלל תמיכת ארצות הברית בישראל, מדינות ערב הטילו חרם נפט נגד המערב, שהוביל למשבר הנפט ב-1973. לאחר שישראל החלה להתקדם לעבר דלתת הנילוס, הוכרז על הסכם הפסקת אש. כתוצאה מכך, התנהל משא ומתן חשאי ממושך בין ארצות הברית, מצרים וישראל להסכם שלום.

ב-1977 ביקר נשיא מצרים סאדאת בישראל, ואף נאם בכנסת בביקור ממלכתי ראשון של ראש מדינה ערבית בישראל. שנה לאחר מכן, בתיווכו של נשיא ארצות הברית ג'ימי קרטר, נחתמו הסכמי קמפ דייוויד, במסגרתם הכריזה ישראל כי תכיר בזכויות הפלסטינים ותעניק אוטונומיה לשטחים הפלסטיניים. ההסכם היווה את הבסיס להסכם השלום בין ישראל למצרים בשנת 1979, בו הכירה מצרים באופן דיפלומטי בישראל בתמורה להחזרת חצי האי סיני לרשותה. הסכם השלום עם ישראל גרם לבידודה של מצרים בין שאר מדינות ערב. בעקבות זאת סאדאת נרצח מאוחר יותר על ידי איסלאמיסטים, אך יורשו, חוסני מובארכ, לא ביטל את הסכם השלום עם ישראל.

1980–2001 (מלחמת לבנון הראשונה והסכמי אוסלו)

ערך מורחב – מלחמת לבנון הראשונה

ערך מורחב – הסכמי אוסלו

ערך מורחב – פסגת קמפ דיוויד

בשנת 1982, בעקבות התגרויות של ארגון אש"ף שהוגלה ללבנון מירדן ב-1970, ומאז הוציא פעילות טרור נגד צפון ישראל משם, פתחה ישראל במלחמת לבנון הראשונה, במהלכה כוחות צבא ישראליים התקדמו עד ביירות, ואף התערבה במלחמת האזרחים בלבנון.

לאחר ההתנקשות בנשיא לבנון המארוני, בשיר ג'ומאייל, רצחו המיליציות המארוניות 900 פלסטינים בטבח סברה ושתילה, וישראל נתפסה בעולם הערבי כתומכת בטבח. בתמיכת ישראל. שנתיים לאחר מכן, לאחר הפיגוע ב-1983 על בסיס ארצות הברית בבירות ונסיגת חיילי צבא ארצות הברית מלבנון, נסוגו גם כוחות צה"ל לדרום לבנון. משא ומתן נוסף לשלום נערך בשנות ה-80, אך בתחילה ללא פריצת דרך.

בדצמבר 1987 פרצה האינתיפאדה הראשונה, ובמהלכה תנועת חמאס התבססה ככוח פלסטיני שני בחשיבותו לצד אש"ף. בשנת 1988 הכריז אש"ף על מדינה פלסטינית עצמאית שהוכרה על ידי מדינות ערב בלבד. עם קריסת ברית המועצות בתחילת שנות ה-90, איבדו מדינות ערב את ספקית הנשק העיקרית שלהן, ודיוויזיות פנים-ערביות נוצרו עם הפלישה העיראקית לכווית ב-1990. מנהיג אש"ף יאסר ערפאת תמך בעיראקים, מה שהוביל לגירושם של 400,000 פלסטינים מכווית לאחר שחרור המדינה.

לאחר מאמצים ממושכים להסכם שלום בין ישראל לפלסטינים, פריצת דרך במשא ומתן התרחשה ב-1993, עם תחילת הסכמי אוסלו. במסגרת ההסכם נוצרה הרשות הפלסטינית כממשלה בפועל השולטת על השטחים הפלסטיניים, ומנגד אש"ף הכיר בזכותה של ישראל להתקיים. הסכמי אוסלו הכשירו את הקרקע להסכם השלום בין ישראל לירדן ב-1994. בשנת 2000 נכשלו המאמצים לנרמל את יחסי ישראל עם סוריה בשל דרישתה של סוריה כי ישראל תיסוג באופן מלא מרמת הגולן כתנאי להסכם. באותה שנה, גם יישום פתרון שתי המדינות נכשל, לאחר שיאסר ערפאת, יו"ר הרשות הפלסטינית, דחה בפסגת קמפ דייוויד את ההצעה הישראלית לפיה הפלסטינים יקבלו את רצועת עזה ו-91% משטחי יהודה ושומרון, ובנוסף גם ויתור על חלק קטן משטח מדינת ישראל עבור המדינה הפלסטינית העתידית.

2001-הווה (האינתיפאדה השנייה והסכמי אברהם)

ערך מורחב – האינתיפאדה השנייה

לאחר ההגעה למבוי סתום בפסגת קמפ דייוויד, פרצה האינתיפאדה השנייה, שהובילה למותם של כ-1500 ישראלים וגנזה את הניסיון להגיע להסכם שלום בין ישראל לפלסטינים. במהלך שנים אלו ישראל הגבירה את הבנייה בהתנחלויות ביהודה ושומרון, אך נסוגה מההתנחלויות ברצועת עזה במסגרת תוכנית ההתנתקות בשנת 2005. לאחר עליית ארגון הטרור חמאס לשלטון בעזה ב-2007, ישראל החלה להדק את המצור על עזה על מנת למנוע מהחמאס להבריח נשק לרצועה. המצור זכה לשיתוף פעולה של מצרים החל מ-2008.

ב-2010 חלה התקרבות בין ישראל למדינות ערב הסוניות, בשל הפחד המשותף שלהן מאיראן השיעית ומתוכנית הגרעין שלה. שיתוף פעולה לא רשמי התרחש גם בין ישראל לערב הסעודית, כאשר שירותי מודיעין משתי המדינות סייעו זה לזה, וגורמים רשמיים חולקו מודיעין באופן קבוע. ב-16 באוגוסט 2019, שר החוץ הישראלי, ישראל כץ, הצהיר בפומבי על שיתוף פעולה צבאי עם איחוד האמירויות על רקע המתיחות הגוברת עם איראן. באותו היום איחוד האמירויות הקימה לראשונה קשרי טלפון לישראל על ידי ביטול חסימת חיוג ישיר לקוד המדינה +972 של ישראל.

הסכמי אברהם

ערך מורחב – הסכמי אברהם

ב-13 באוגוסט 2020 הצהירו ישראל ואיחוד האמירויות הערביות, בתיווכה של ארצות הברית, על כוונתן לנרמל את היחסים ביניהן. בכך הפכה איחוד האמירויות למדינה הערבית השלישית, אחרי מצרים וירדן, שנרמלה באופן רשמי את יחסיה עם ישראל. במקביל, ישראל הסכימה להשעות תוכניות לסיפוח חלקים משטחי יהודה ושומרון. ההסכם נרמל את מה שהיה זמן רב יחסי חוץ בלתי פורמליים אך חזקים בין שתי המדינות. הסכם הנורמליזציה, שכונה "הסכמי אברהם" נחתם בבית הלבן ב-15 בספטמבר 2020. במקביל נחתם הסכם בין ישראל לבחריין, לפיו גם בחריין הכירה בישראל. זמן קצר לאחר מכן גם סודן ומרוקו נרמלו את היחסים עם ישראל.

נורמליזציה בין ישראל לערב הסעודית

באפריל 2018, הצהיר יורש העצר ושר ההגנה של סעודיה, מוחמד בן סלמאן, כי הוא מכיר בזכות הקיום של מדינת ישראל. ביולי 2022 אישרה סעודיה מעבר של מטוסי חברות תעופה ישראליות בשטחה האווירי, בתמורה לאישורה של ישראל להעביר את האיים טיראן וסנפיר מבעלות מצרים לידי ערב הסעודית.

במאי 2023, פורסם כי מתנהלים מגעים להסכם נורמליזציה בין ישראל לסעודיה, בלחץ ארצות הברית ובתיווך שר החוץ של בחריין עבד א-לטיף א-זיאני, לפי הדיווח המגעים התנהלו באמצעות שיחות טלפוניות בין יורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן לבין ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר החוץ אלי כהן.

ב-19 בספטמבר 2023 פורסם בניו יורק טיימס שארצות הברית הציעה לסעודיה, במסגרת עצרת האו"ם המתקיימת במדינה, ברית הגנה בתמורה לנורמליזציה עם ישראל. למחרת, ב-20 בספטמבר נפגשו ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו ונשיא ארצות הברית ג'ו ביידן, ודיברו על קידום הנורמליזציה של ישראל עם ערב הסעודית בחסות ארצות הברית. באותו היום שודר ראיון של יורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן לרשת פוקס ניוז, בו אמר באופן תקדימי כי "בכל יום שעובר אנחנו מתקרבים להסכם נורמליזציה עם ישראל". עוד פורסם באותו היום כי ההערכה בישראל היא שההסכם יושג תוך כחצי שנה.

ימים ספורים לאחר עצרת האו"ם, ב-26 בספטמבר, הגיע שר התיירות חיים כץ לריאד בירת סעודיה, בראש משלחת ישראל לכנס של ארגון התיירות העולמי (UNWTO). זהו ביקור רשמי ראשון של שר ישראלי על אדמת סעודיה. באותו היום נכנס לישראל השגריר הסעודי לרשות הפלסטינית דרך מעבר אלנבי, בדרכו לרמאללה. זוהי כניסה ראשונה של נציג הממשל הסעודי לאדמת ישראל מאז תחילת שנות ה-90. מספר ימים לאחר מכן הגיעו גם שר התקשורת שלמה קרעי וח"כ דוד ביטן לסעודיה בראש משלחת ישראלית רשמית.

מלחמת חרבות ברזל והשפעתה על קידום הסכם הנורמליזציה בין ישראל לערב הסעודית

ערך מורחב – מלחמת חרבות ברזל

בעקבות מתקפת הפתע על ישראל ב-7 באוקטובר 2023, אמר נשיא ארצות הברית ג'ו ביידן כי המתקפה של חמאס על ישראל נועדה בין השאר לבלום את המגעים לנורמליזציה הפוטנציאלית של יחסיה של ישראל, בעלת בריתה של ארצות הברית, עם סעודיה, שקודם לכן התקדמו בקצב מהיר.