יורם ורטה

יורם ורטה
לידה	ינואר 1954 (בן 70); ירושלים
מדינה	ישראל
מקום לימודים	הגימנסיה העברית רחביה, האוניברסיטה העברית בירושלים
שפות היצירה	עברית
הושפע מ	ישראל אלירז
פרסים והוקרה	; פרס ניומן לספר ביכורים ; פרס ברנשטיין לשירה מקורית ; פרס ראש הממשלה ליצירה

יורם (יוריק) וֶרֶטֶה (נולד בינואר 1954) הוא משורר ועורך ישראלי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ורטה נולד וגדל בירושלים. הוא בנם של ההיסטוריון מאיר ורטה ושל חוקרת ומתרגמת הספרות עדה צמח ואחיהם של הסופרת תמר ורטה-זהבי והבמאי דני ורטה. למד בגימנסיה העברית (במחזור שסיים ב-1972). ב-1972 התגייס לצה"ל. שירת כקשר מ"מ בגדוד 890 ונפצע ברגלו במלחמת יום הכיפורים בקרב החווה הסינית.

לאחר שחרורו מצה"ל למד באוניברסיטה העברית פילוסופיה ומחשבת ישראל.

בשנת 1988 הקים ביחד עם דב ירמיה ואלון פורת את "קו אדום נגד הכיבוש" - ארגון יהודי-ערבי שערך צעדות^[1] וחלוקת תרופות ובגדים בגדה המערבית^[2].

בשנת 1999 השתתף בסרט "החווה הסינית - רשומון" של הבמאי ניר טויב ובו הוא מציג את עמדתו כי הצנחנים נשלחו כבשר תותחים להילחם בכוחות עדיפים עליהם מתוך טקטיקה צבאית להסיט את האש ולא מתוך מחדלים של קצרים בתקשורת^[3].

ורטה מלמד באוניברסיטה העברית בירושלים בתוכנית לכתיבה יוצרת ובמדרשה באורנים. שירתו זכתה לפרסים רבים.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מ-1986 מתגורר בכליל שבגליל המערבי. נשוי לעמל, בתה של נתיבה בן-יהודה, ולהם שני בנים ושתי בנות. אחד מבניו הוא המורה לאזרחות אדם ורטה שלימד בבית הספר התיכון ע"ש חיים גרינברג.

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

1979: פרס ניומן לספר ביכורים
1997: פרס ברנשטיין בקטגוריית ביקורת ספרותית בעיתונות היומית (ביחד עם חביבה פדיה)
1998: פרס ראש הממשלה לסופרים ומשוררים
2016: פרס דוליצקי לשירה עברית

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שירים (ירושלים: הוצאת מ. ניומן, תשל"ט 1979)
רשות דבור: שירים 1978–1983 (ירושלים: הוצאת דומינו, תשמ"ד 1984)
בעל בית: שירים (ירושלים: הוצאת כרמל, תשנ"ו 1995)
מיכאל סגן-כהן: יהודיות וישראליות ביצירתו (תל אביב: הוצאת מוזיאון תל אביב לאמנות, תשס"ד 2004)
אם לא תדעי לך: נשים כותבות על זהות, נשיות ויהדות (בני ברק: הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשס"ה 2005)
תום ותהום: תפילת הקדיש בספרות העברית - אנתולוגיה (תל אביב: הוצאת עם עובד, תשס"ט 2009)
הימים שבאו (תל אביב: קשב לשירה, תש"ע 2010)
קיץ וחורף: מרובעים (תל אביב: קשב לשירה, תשע"ד 2013)

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

פנחס לנדר, אמת שקופה בשירי ביכורים. מאזנים, כרך נ', גל' 2, ינואר 1980, עמ' 149–150.
אבי אליאס, כיסא הישיבה מצייר בתנועת רגל פוגות בפנל אריח. מאזנים, כרך ע', גל' 8, 1996, עמ' 60.
אלכס זהבי, ביקור בשדה בוכין. דימוי, גל' 14, 1996/1997, עמ' 60–61.
משה שמיר, התלות הנסתרת. מאזנים, כרך ע"א, גל' 6, אפריל 1997, עמ' 65–66.
ענבר רווה, תיבת תהודה נשגבת. ארץ אחרת, גל' 56, אפריל-מאי 2010, עמ' 87–88.
זלי גורביץ', לעמוד חזק באמצע : על ספרו של יורם וֶרֶטֶה, הימים שבאו. כתובת: כתב עת לשירה ולביקורת, גל' 4, דצמבר 2010, עמ' 178–181.
סבינה מסג, "אורות בתים מבליחים ממול. כל מי שגר בהם מוכר לי". עתון 77, גל' 357–358, אוקטובר-נובמבר 2011, עמ' 59.