יוצ'בונאר
 | |
| מידע | |
|---|---|
| עיר |
הרשות המקומית סופיה  |
| קואורדינטות | 42°42′08″N 23°18′36″E / 42.702244°N 23.309941°E |
 | |
  | |
יוּצְ'בּוֹנָאר (בבולגרית: Ючбунар) הוא שמה ההיסטורי של שכונה השוכנת במערב המרכז הישן של סופיה, בירת בולגריה. עד לעלייה ההמונית של יהודי סופיה לישראל, נודעה יוצ'בונאר כ"שכונת היהודים".
אטימולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
המילה יוצ'בונאר היא הלחם של שתי מילים שמקורן בטורקית עות'מאנית ומשמען "שלוש בארות". אזור הבארות היה סמוך לנתיב הנהר ולאדאיה, שמקורו בוויטושה. שמו הרשמי המודרני של של הרובע בו שוכנת השכונה הוא וזרָאזְ'דָאנֶה (בבולגרית: Възраждане), אך שמה ההיסטורי של השכונה שגור בפי התושבים.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתקופה העות'מאנית שכן האזור בחלקו במישור הצפה של נהר ולאדאיה. בפאתיו, שכנו שוק המלח, השכונה היהודית ה"ישנה", ובית הקברות היהודי הישן. לאחר הקמת נסיכות בולגריה תוכננה תוכנית בניין עיר חדשה לסופיה, אשר כללה את בנייתם של מבני מגורים ביוצ'בונאר. ב-1889 הוחל ביישום התכנית, ובמסגרתה פונתה השכונה היהודית הישנה ובית הקברות הישן, והועברה לתוך מתחם יוצ'בונאר. זו הפכה לימים לשכונה היהודית הגדולה בכל בולגריה. עד שנות ה-30 של המאה ה-20 עדיין ניתן היה למצוא מצבות ושרידי קברים מפוזרים בחצרות השכונות החדשות שנבנו. כמה עשרות מצבות, בעיקר של משפחות עשירי הקהילה שנותרו להתגורר בסופיה לאחר המלחמה העות'מאנית-רוסית (1877–1878) הועברו מבית הקברות הספרדי הישן לחלקה היהודית שהוקצתה בצפונו של בית הקברות המרכזי בסופיה.[1][2] בנוסף, שוכנו בשכונה החדשה פליטים וחסרי בית שהגיעו לסופיה במסגרת תהליכי הגירה פנימית. ב-1891 תועדו 1,500 משפחות שהתגוררו בשכונה החדשה. תהליך המעבר של הקהילה היהודית ליוצ'בונאר ארך עשור, הממשל הבולגרי דאג לפצות את בעלי הרכוש וסייע להם להתיישב ביוצ'בונאר ובכלל זה בהקמת מבני ציבור.[3]
החתך הסוציו-אקונומי של השכונה היה ברובו נמוך, והיא השתייכה למעמד הפועלים.
במהלך מלחמת העולם השנייה השתייכה בולגריה למדינות הציר, החילה תחיקה אנטי-יהדית–החוק להגנת האומה, וממשלתה פעלה לגירוש יהודי בולגריה אל מחנות ההשמדה. במסגרת החוק הוגבל אזור המגורים של יהודי העיר, והם התגוררו בגטו שכלל גם את שכונת יוצ'בונאר.[4] בין ה-26 במאי ל-7 ביוני 1943 גורשו 19,153 מקרב כ-26,000 יהודי סופיה ל-20 ערי ועיירות שדה ברחבי בולגריה.[5] ב-9 בספטמבר 1944 התחוללה בבולגריה הפיכה בחסות הצבא האדום, אשר הובלה על ידי חזית המולדת הבולגרית וקימון גאורגייב מונה לראש הממשלה. כמה ימים קודם להפיכה בוטל החוק להגנת האומה, ולאחריה שוחררו כל עובדי הכפייה והותר למגורשים לשוב לבתיהם. מקצת ממגורשי סופיה נותרו בערי השדה ולא שבו לבירה. רובם הגיעו לעיר והחלו בניסיונות לשקם את חייהם ולהשיב את רכושם. מרכז העיר היה חרב מהפצצות בעלות הברית ורובם התרכזו ביוצ'בונאר. וניה פומרנץ אשר היה חבר המשלחת הארץ ישראלית בקושטא שפעלה במסגרת ועד ההצלה של הסוכנות היהודית ונכנס לבולגריה ב-13 בספטמבר, תיאר את המראות הראשונים בסופיה שלאחר השחרור:
”בסופיה עצמה אין למצוא בית עם חלונות שלמים, כן הופסק שרות המים. לאחר יום-יומיים התברר לנו גם השברון הפנימי של היהדות. לסופיה כבר חזרו 15 אלף יהודים, איש לא מצא את ביתו הקודם, או שהוא נהרס או שנלקח על ידי בולגרי, נשארה רק שכונת יוצ'בונאר.”[6]
לאחר העלייה ההמונית נותרו בשכונה כמה מאות יהודים ואלו עזבו אותה בהדרגה לאזורים אחרים בסופיה. ביוצ'בונאר שוכן מרכז התרבות היהודי בסופיה, "בית העם". בראשית שנות ה-90 של המאה ה-20, לאחר תום העידן הקומוניסטי החל האזור לעבור תנופת פיתוח. נבנו מגדלי משרדים, מרכזים מסחריים, בתי קפה וגלריות. בראשית העשור השלישי של המאה ה-21 התיישבו בשכונה מהגרים מאזור המזרח התיכון.[7]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מוריץ לייבל, ידידות מופלאה עם ראש ממשלת בולגריה גיאורגי דימיטרוב, באתר "כולנו בולגרים"
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ צבי קרן, הקהילה היהודית בסופיה, באתר "כולנו בולגרים".
- ^ בית הקברות היהודי בסופיה, באתר Jewish Cemetery Project (באנגלית).
- ^ יוסף קונפורטי, להפוך לבולגרים - יהדות בולגריה בשנים 1878–1918, הוצאת מכון בן צבי, ירושלים, 2020, עמוד 103 ISBN 9789652352125, עמודים 113, 128.
- ^ האם היה גטו בסופיה?, באתר "כולנו בולגרים".
- ^ Esther Benbassa, Aron Rodrigue, Sephardi Jewry: a history of the Judeo-Spanish community, 14th-20th centuries, עמוד 177.
- ^ יוסף בן, לחרות ולעלייה, בתוך: אנציקלופדיה של גלויות – יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמ' 927–928.
- ^ „5 минути София – кварталите“: Ючбунар (ВИДЕО), באתר dariknews.bg (בבולגרית)
.
