יוסף לוונהרץ
 | |
| לידה |
6 באוגוסט 1884  |
|---|---|
| פטירה |
1960 (בגיל 75 בערך) ניו יורק, ארצות הברית |
| מדינה |
אוסטריה |
  | |
יוסף לוונהרץ (באנגלית: Josef Loewenherz), 1884, פיבובשצ'יזנה (בפולנית: Piwowszczyzna), מחוז סוקל, בגליציה, היום באוקראינה, - 1960, ארצות הברית) עמד בראש הקהילה היהודית בווינה במהלך מלחמת העולם השנייה. הואשם בשיתוף פעולה עם הנאצים, אך שוחרר בהעדר הוכחות, מעבר לעצם הישרדותו כמנהיג יהודי באוסטריה הנאצית בכל תקופת המלחמה. [1]
קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב־1913 נשא לאישה את סופי שנפלד (Schonfeld) ומשנת 1914 חי אתה בווינה. שם עבד כעורך דין ואף השלים תואר דוקטורט במשפטים.[1]
המחלוקת סביב פעילותו הציבורית במהלך מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לוונהרץ היה ציוני, חבר באספת הנציגים מ-1924 ולזמן מה שימש סגן יושב ראש הקהילה היהודית בווינה. ב־1935 מונה כיושב ראש הקהילה הזמני, וב-1937 נעשה מינויו קבוע.
עם סיפוחה של אוסטריה לגרמניה הנאצית, הוטל על לוונהרץ על ידי אדולף אייכמן ב-12 במרץ 1938 ארגונה מחדש של הקהילה היהודית וניהולה. לשם כך מונתה לצידו מועצה של שמונה חברים יהודים, אך הם היגרו לאחר מכן. לוונהרץ עמד בראש הקהילה היהודית בווינה עד 1945. החל מינואר 1953 שימש כראש "מועצת הזקנים של היהודים בווינה".[1]
ביוני 1942, בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, האשים חבר ב"ארגון החיילים המשוחררים היהודיים" את לוונהרץ שהעביר מידע שהיה כלול ברשימות הארגון והשתמש בו לצורכי גירוש יהודים מאוסטריה. חבר הארגון למעשה האשים את לוונהרץ בבגידה ביהודים, וכמה מחבריו אף היו שותפים לרגשותיו. הטענה הייתה כי מנהיגי הקהילה היהודית (Kultusgemeind) בווינה שימשו כעושי דבריו של הגסטאפו. יהודים מווינה שבני משפחותיהם נרצחו הטיחו בו האשמות, אולם ההיסטוריון מיניון לנגנס טוען בספרו, כי ככל הידוע ההאשמות התבססו על רגשות מובנים של טינה וחוסר אונים יותר משהתבססו על עובדות שאפשר להוכיחן.[1][2]
במאי 1945 נעצר לוונהרץ בידי הצבא האדום והואשם בשיתוף פעולה עם הנאצים. הוא היה עצור שלושה חודשים והועבר לצ'כוסלובקיה. אחרי שחרורו הצטרפו הוא ורעייתו אל שני ילדיהם בארצות הברית. הוא מעולם לא חזר לאוסטריה. לוונהרץ נפטר בארצות הברית בשנת 1960, ולא הספיק להעיד במשפט אייכמן, כמתוכנן, אך שלח מסמכים לבית המשפט.[3] רעייתו, סופי לוונהרץ (Sofie Lowenhertz) לבית שנפלד, שימשה מ 1928 נשיאת ויצו ומ-1934 נשיאת סיוע החירום היהודי לנשים. היא נשארה בווינה עד 1945 ונפטרה בארצות הברית ב-1981, בגיל 91.[1]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הרצאות ודיונים בכינוס הבינלאומי השלישי של חוקרי השואה (1977). דמות ההנהגה היהודית בארצות השליטה הנאצית 1933- 1945, הוצאת יד ושם.
- "הפוליטיקה של מדיניות הגזע הנאצית ותפקיד היודנראט במסגרתה: דיון בסרטו של קלוד לנצמן 'אחרון הלא צדיקים'", סליל - כתב עת מקוון להיסטוריה, קולנוע וטלוויזיה, בחסות מרכז קבנר-מינרווה להיסטוריה גרמנית והאוניברסיטה העברית בירושלים.
