יונה חצור

יונה חצור

צולם בשנת 2009 על ידי רפי רונדל
לידה	5 בדצמבר 1920
פטירה	7 באפריל 2015 (בגיל 94)
מדינה	ישראל
בת זוג	עליס חצור (לבית הירש)
השתייכות	ההגנה צבא הגנה לישראל משמר הכנסת
דרגה	קצין הכנסת ומפקד המשמר

יונה חצור (5 בדצמבר 1920 - 7 באפריל 2015) היה ראש הלשכה של נשיא ישראל הראשון חיים ויצמן, ולאחר מכן קצין משמר הכנסת הראשונה של מדינת ישראל כשבשנת 1958 ארגן את משמר הכנסת החמוש, והשתתף בדיונים על קביעת מקום המשכן, בתכנון הסמל והתלבושת של אנשי המשמר ובעיצוב כובעי הפונפון. החל משנות ה-60 היה איש מפתח בפיתוח תעשיית היהלומים הישראלית.

ביוגרפיה

שנותיו המוקדמות

יונה חצור (אז: יונס קניגסהופר), נולד בקלן שבגרמניה בשנת 1920, למשפחה דתית אורתודוקסית. למד משנת 1927 בבית ספר יסודי "מוריה" ולאחר מכן, משנת 1931, בבית ספר תיכון "יבנה", במתחם הקהילה היהודית בעיר הולדתו. בשנת הלימודים האחרונה היה חבר בתנועת עזרא ועבר ללמוד בישיבה תיכונית "תלמוד תורה", דבר שנדרש כתנאי לעלייה לארץ ישראל. בשנת 1939 עבר להמבורג וסיים בהצלחה את תעודת הבגרות שלו. לאחר ליל הבדולח, בזמן שעבד כמדריך נוער בקהילה היהודית, הצליח להשיג אשרת עלייה שאורגנה על ידי מקס ורבורג.

עלייה ושירות במערכת הביטחון

יונה כקצין תובלה בצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה באיטליה

בספטמבר 1939 קיבל היתר עלייה כסטודנט. כשהגיע ארצה, נקלט על ידי דודו החורג, ד"ר מרדכי מקס לבנשטין, והחל את לימודי האדריכלות בתכניון בחיפה (רק ב-1945 שונה שם המוסד ל- "טכניון"). לימודיו נפסקו במאי 1941 עם התנדבותו לצבא הבריטי. כעבור שנתיים וחצי, בסוף 1943, סיים את קורס קציני התובלה והגיע עם היחידות הארצישראליות למדבר המערבי במצרים, למלטה, לאיטליה ולאוסטריה, אז שימש כמפקד שיירות בפלוגת ההובלה 468. לאחר שאספו פליטים מרחבי אירופה, ניתפס במעורבותו בפרשת לה ספציה, נשפט לריתוק של מספר חודשים באיטליה, ולאחר מכן השתחרר והגיע לפלשתינה. במהלך שירותו באיטליה הכיר את אשתו לעתיד, עליס הירש, שהתנדבה כנהגת אמבולנס ביחידת הצבא הבריטי A.T.S, ואיתה התחתן במילאנו בשנת 1946.

באותה השנה, כאשר חזר ארצה, הצטרף כנהג אוטובוס לקואופרטיב "משמר המפרץ" באזור הקריות. משנת 1939 התקבל כחבר בארגון ההגנה עד הקמת צה"ל. במלחמת העצמאות שירת כסגן מפקד גדוד חי"ר 24 ב"כרמלי", התמנה למפקד בית הספר לקציני תחבורה ולמפקד בסיס הדרכה. החל משנת 1948 צורף לצה"ל כראש "ענף משמעת, משטר ונוהג" במטכ"ל שהפך מאוחר יותר לענף "ביטחון שדה". באותה התקופה גם עבר קורס מג"דים וקיבל דרגת סגן אלוף. באמצע 1949 הושאל מצה"ל לשירות המדינה והתמנה למנהל לשכת נשיא המדינה, חיים ויצמן.

משמר הכנסת

לצד יו"ר הכנסת שפרינצק ב-26.2.59 בטקס כניסת המשמר לתפקידו, מול בית פרומין.

באוגוסט 1953 פנה אליו יו"ר הכנסת יוסף שפרינצק בהצעה למשרת קצין הכנסת. ההיכרות בינם נעשתה עת שימש שפרינצק ממלא מקום נשיא המדינה. הוא קיבל את ההצעה והתמנה לקצין הכנסת, שעיקר עיסוקו היה שמירת הסדר במשכן ואירוח משלחות פרלמנטריות מרחבי העולם שהגיעו לירושלים לצפות בנס הקמת מדינת היהודים.

באוקטובר 1957, לאחר התקרית שבה נזרק רימון בתוך הכנסת הישנה, בבית פרומין בירושלים, נפצעו ראש הממשלה דוד בן-גוריון, והשרים משה שפירא, גולדה מאיר ומשה כרמל, לכן ביקש היו"ר שפרינצק לבטל את טקס ההשבעה של הנשיא המיועד, יצחק בן-צבי, שהיה אמור להיערך למחרת. יונה חצור, בתפקידו כקצין הכנסת, הצליח לשכנעו לקיים את הטקס במועד וההשבעה התקיימה כסדרה. יגאל אלון היה אחראי על חקירת האירוע והפקת לקחים לעתיד. בין היתר, הוא המליץ על הקמת מחיצת זכוכית בין יציע האורחים לבין אולם המליאה. כמו כן, החליט יגאל אלון על הקמת משמר הכנסת ויונה חצור הכין רשימת תפקידים של יחידת המשמר והתוקף החוקתי שלהם.

עד למקרה הרימון, משמר הכנסת הורכב מסדרנים בלבד. לאחר זריקת הרימון, ב-1958 הקים יונה חצור משמר חמוש כלקח מחקירתו של יגאל אלון. כמו כן, עיצב עבור משמר הכנסת מדים וכובעי פונפון שאפשר לראותם בצילומים של אנשי המשמר העומדים לפני בית פרומין. המועמדים למשמר הכנסת עברו מיון ראשוני, נשלחו לבית ספר לשוטרים בשפרעם, כאשר המבחן האחרון שלהם היה בבדיקת תפקודם בצעדת ארבעת הימים שהסתיימה במצעד ססגוני בירושלים.

המשך חייו

לוחץ את ידו של סר הארי אופנהיימר, יו"ר "דה-בירס", 1982.

במהלך מילוי תפקיד קצין הכנסת, למד משפטים באוניברסיטה העברית בירושלים ועם סיום לימודיו חיפש תפקיד קרוב לתחום המשפט המסחרי. בחודש אוגוסט 1960 התמנה על ידי שר המסחר והתעשייה, פנחס ספיר, למפקח על תעשיית היהלומים. משנת 1962 ולמשך כ־20 שנה, ניהל את חברת הברוקרים ליהלומים "I.Hennig". החברה הייתה זרוע התיווך הגדולה בעולם בין חברת הכרייה "דה-בירס" מדרום אפריקה לבין היהלומנים הישראלים, ובמהלך השנים עברו במשרדו כל שנה 25% מכלל יהלומי הגלם בעולם. בתקופה זו תרם רבות לחיזוק מעמדה של התעשייה הישראלית וקשר קשרים אישיים וחמים עם ראשי התעשייה העולמית, ביניהם סר הארי אופנהיימר שהפך לידידו האישי ואיש סודו. לאחר מכן בשנת 1983 פרש יונה חצור מניהול החברה ולתקופה מסוימת המשיך לכהן בה כיועץ.

בשנת 1966 לקח את בנו איתמר לשייט בסירת קיאק לאורך נהר הדנובה, ובמשך חודשיים חתרו כ־2500 ק"מ. מאז, שייט הקיאקים הפך לאחד מתחביביו הרבים.

תחביב הצילום ליווה אותו החל מיום הולדתו ה-13, עת קיבל את מצלמתו הראשונה מסוג Box Tengor והמשיך לתעד את ההיסטוריה של מדינת ישראל במצלמת ה-Rolleiflex ובמסרטת חובבים 8 מ"מ. בזכות תיעוד זה הוקמה קבוצת הפייסבוק "היסטוריה ישראלית בתיעוד נדיר - מארכיון יונה ואיתמר חצור".

בשנת 1991 העניקה התאחדות תעשייני היהלומים ליונה חצור את התואר "יקיר תעשיית היהלומים".

נפטר בישראל ב-7 באפריל 2015.

קישורים חיצוניים

• קציני הכנסת לדורותיהם - יונה חצור, באתר הכנסת.
• ראיון עם יונה חצור על תפקידו כקצין הכנסת, ביוטיוב.
• היסטוריה ישראלית בתיעוד נדיר - מארכיון יונה ואיתמר חצור, בפייסבוק.
• דף ארכיון נוסף בפייסבוק - ארכיון יונה ואיתמר חצור.