יון מוצה
 | |
| לידה |
5 ביולי 1902 Orăștie, ממלכת הונגריה, האימפריה האוסטרו-הונגרית  |
|---|---|
| פטירה |
13 בינואר 1937 (בגיל 34) מאחאדונדה, מחוז מדריד, הרפובליקה הספרדית השנייה |
| שם לידה |
Ionel Moța |
| מדינה |
הונגריה, ממלכת רומניה |
| השכלה |
|
| מפלגה |
התנועה הלגיונרית |
  | |
יון מוצה (Ion Moţa; 5 ביולי 1902 – 13 בינואר 1937) היה ממייסדי התנועה הלגיונרית ברומניה ויד ימינו וגיסו של מנהיג התנועה, קורנליו זליה קודריאנו, המנהיג הראשון של אחוות הצלב ומהלוחמים במלחמת האזרחים של ספרד לצד פרנקו.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מוצאו של עורך הדין מוצה מטרנסילבניה, היה בין מייסדי התנועה הלגיונרית, תרגם לרומנית את הפרוטוקולים של זקני ציון. ב-1927 נשא לאישה את אירידנטה, אחותו של קודריאנו. בנובמבר 1936 יצא לספרד, יחד עם עוד שישה מחברי התנועה הלגיונרית, כדי ללחום במלחמת האזרחים הספרדית לצד כוחותיו של פרנסיסקו פרנקו. ב-13 בינואר 1937 נהרג מוצה, יחד עם חברו, וסילה מארין, בקרב מחדאונדה (אנ'). שרידי גופותיהם הובאו לרומניה והתנועה הלגיונרית, שראתה באירוע הזדמנות פרסום ותעמולה, ארגנה מסע לוויה מפואר בהשתתפות רבבות לגיונרים במדים ירוקים. ארונות המתים הגיעו לרומניה בפברואר ונערכו טקסים בטרנסילבניה, אולטניה ומונטניה, בדרך לבוקרשט. הארונות הגיעו לתחנת רכבת צפון בבוקרשט ב--11 בפברואר, שם המתינו להם לגיונרים במדים, שעמדו בשורות ארוכות. הארונות הובלו בין שורות הלגיונרים, דרך רחובות ראשיים בבוקרשט, אל כנסייה, שם הונחו ליומיים, במהלכן הגיעו המונים להביע להם כבוד.
לאחר היומיים הוצבו הארונות על עגלה מקושטת בסמלים לגיונרים, שהופקו מענפי ברושים. את העגלה משכו כמה עשרות לגיונרים ומאחוריה צעדו לגיונרים אחרים במבנה של צלב, ששרו המנון, שחובר במיוחד עבור מוצה ומארין. אחריהם צעדו מנהיגי התנועה הלגיונרית, נציגים מגרמניה, איטליה, יפן וספרד, איכרים בבגדים עממיים לאומים, כמרים וקבוצות נוספות של לגיונרים. השיירה עברה ברחובות הראשיים של בוקרשט והובילה ל"בית הירוק", המרכז של התנועה הלגיונרית, שם הוכן עבורם מאוזוליאום[1].
מסע הלווייה השאיר רושם עצום על תושבי בוקרשט והדבר בא לידי ביטוי גם בתקשורת של התקופה. בשנת 1941 הופק בול דואר לזכרם.
