יומני השואה
 |
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: עיצוב הכותרות והטקסט, ארגון התכנים.
| |
| יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: עיצוב הכותרות והטקסט, ארגון התכנים. | |
יומני השואה הם יומנים שכתבו יהודים שנרדפו על ידי הנאצים ועוזריהם בתקופת השואה. חלק מהיומנים נכתבו בגטאות וחלקם נכתבו במקומות מחבוא.
בנוסף ליומנים, שנכתבו בזמן השואה, וחלק מכותביהם נספו במהלכה, רבים מניצולי השואה כתבו ספרי זיכרונות בשנים שלאחר תום השואה ומלחמת העולם השנייה, והם חלק מספרות השואה.
יומנים מפורסמים[עריכת קוד מקור | עריכה]
יומנה של אנה פרנק[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – יומנה של אנה פרנק
יומנה של אנה פרנק (בהולנדית: Het Achterhuis. Dagboekbrieven 14 Juni 1942 – 1 Augustus 1944 - "הבית האחורי רישומי יומן 14 ביוני 1942 - 1 באוגוסט 1944") מבוסס על היומן האישי שכתבה אנה פרנק, שהייתה בת 13 בתחילת כתיבתו, בעת ששהתה עם משפחתה במחבוא, מאימת הצורר הנאצי באגף האחורי הנסתר של בית באמסטרדם שבהולנד בתקופת השואה בין השנים 1942 ל-1944.
היומן של אנה פרנק נחשב ליצירה האישית הפופולרית ביותר בספרות השואה, והוא רב מכר בינלאומי ששומר על מעמדו לאורך שנים רבות. על פי נתוני מוזיאון בית אנה פרנק נמכרו לא פחות מ-33 מיליון עותקים של הספר ב-75 שפות (נכון לשנת 2010). הספר נכלל ברשימות ספרים שונות כאחד הספרים החשובים של המאה העשרים.
יומנו של משה זאב פלינקר[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – משה זאב פלינקר
יומנו של משה זאב פלינקר נכתב בעברית כשהיו משה ומשפחתו במסתור תחת זהות זרה. את היומן כתב בזמנים בהם היה מתבודד בחדרו. היומן מציג את תגובתו על האירועים והסובב אותו, מהול בכאב עמוק ובהזדהות עם בני עמו ומכיל השתפכויות רגשיות, סיפורים מחוויות היומיום ועד הגיגים בשאלות דתיות ופילוסופיות. בכתיבתו מרבה פלינקר לשלב פסוקים מן התנ"ך וביטויים הלקוחים מהעולם הדתי.
היומן מורכב משלוש מחברות שנמצאו על ידי בנות משפחת פליקר בחזרתן ממחנה ההסגר הנאצי למרתף ביתן שבבריסל-סחארבק רחוב קולונל פיקאר 1.
יומנו של פטר גינז[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – יומנו של פטר גינז
יומנו של פטר גינז הוא השם בו פורסמו יומניו של גינז שנכתבו בצ'כית בגטו בפראג בין השנים 1941–1942, לפני שגורש לטרזינשטט ואחר כך לאושוויץ.
מקור היומן, כפי שהוא מובא בספר, בשתי מחברות שכתב גינז שהועברו ליד ושם על ידי תושב פראג שנחשף לסיקור אסון מעבורת החלל קולומביה וגילה את המחברות בבית שהיה בבעלותו בפרברי העיר.
נערה בגיטו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – נערה בגיטו: יומן מתקופת השואה
נערה בגיטו הוא השם שבו פורסם יומן שנכתב על ידי מרים חַשצֶ'בַאצקי (Chaszczewacki), נערה בת 15, בעת שהותה בגטו ראדומסק בשנים 1939–1942.
היומן נחלק לשני חלקים. פרק המבוא נכתב בסוף קיץ 1939, ומסתיים בתיאור פריצת המלחמה וכיבוש ראדומסק על ידי הגרמנים, בספטמבר 1939. החלק השני כולל 27 קטעי יומן מתוארכים (כולל היום בשבוע) החל ב-21 אפריל 1941. היומן משלב פרקי נערות וחברות יחד עם תיאור אירועי המלחמה וחיי הגטו.
יומנה של הלגה דן[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – הלגה דן
הלגה דן הייתה נערה יהודייה בהולנד הכבושה אשר כתבה יומן אישי ובו היא תיארה את האימה ואת החיים בצל הפחד שהיו מנת חלקם של בני משפחתה בצד תיאורים של חיי היומיום במחנה הריכוז ותנאי המחיה הקשים, את תחושות חוסר האונים והייאוש, ובמקביל את מלחמת ההישרדות היומיומית.
יומנו של יצחק רודאשבסקי[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – יצחק רודאשבסקי
יומנו של אדי ג'אקו - האיש הכי מאושר בעולם[עריכת קוד מקור | עריכה]
אדי ג'אקו פרסם את יומנו בהיותו בן 100 שנים ! תחת השם האיש הכי מאושר בעולם, אדי נולד בגרמניה בלייפציג ב 1920, ומתאר את תולדות חייו תחת השלטון הנאצי, בליל הבדולח, במחנה אושוויץ ובצעדת המוות, ומסתיים כאשר מספר על השיקום שלו, והקמת משפחה. הספר קיבל ביקורות חיוביות מאוד באתר Goodreads [1] וכן הסופר העלה הרצאה ל Tedex [2] הספר יצא לאור בעברית ב 2021 בהוצאת תכלת.
יומנים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יומנו של יוסף גוזיק
- יוסף גוזיק, תושב דוקלה שבפולין, התחבא לאורך המלחמה יחד עם אחיו בביתו של איש מחתרת פולני שהתגורר בכפר הסמוך. גוזיק כתב יומן מפורט, ובו תיאר את חייו ותחושותיו במחבוא. יומנו של יוסף גוזיק נכתב בשפה העברית וגוזיק הרבה לשלב בכתיבתו ביטויים מחז"ל[3].
- לאחר סיום המלחמה היגר גוזיק עם יומנו לארצות הברית. לאחר פטירתו בשנת 1964 העביר האפוטרופוס את היומן ליד ושם והחוקרות אסתר פרבשטין ופרופ' חוי דרייפוס ההדירו אותו. היומן יצא לאור בשנת 2019 בשם "אומנם נר רוחני דולק בי: יומנו של תלמיד חכם מדוּקלה" בהוצאת יד ושם ומכללה ירושלים[3].
- יומנה של אווה היימן
- יומנה של אווה היימן הוא השם בו פורסם יומנה של היימן שנכתב החל מה-13 בפברואר 1944, יום הולדתה ה-13, וכלה ב-30 במאי 1944, שלושה ימים לפני שגורשה למחנה ההשמדה אושוויץ.
- במאי 2019, לקראת יום הזיכרון לשואה ולגבורה ה'תשע"ט (2019), מיזם להנצחת זכר השואה בשם "הסטורי של אווה" הציג את סיפורה של היימן באמצעות סדרת סרטונים קצרים בחשבון ברשת החברתית "אינסטגרם".
- מגילת יסורין - יומן גטו ורשה
- מגילת יסורין - יומן גטו ורשה הוא השם בו פורסם יומן שכתב חיים אהרן קפלן, מחנך ופדגוג יהודי מורשה. היומן נכתב בעברית החל מה-1 בספטמבר 1939 וכלה ב-4 באוגוסט 1942, עת גורש למחנה טרבלינקה בו נרצח.
- יומנו של צאלק פרחודניק
- יומנה של רבקה ליפשיץ
נערה מתבגרת יהודייה פולנייה, שכתבה יומן אישי בעת שהותה גטו לודז' בשואה בפולין.
- יומנה של אנה מריה הינל
תלמידת בית ספר ,חברת תנועת הצופים פולנית, פעילה בתנועת ההתנגדות הפולנית במלחמת העולם השנייה, מחברת יומן בזמן הכיבוש הנאצי. היומן נכתב מה - 30 בספטמבר 1939 עד 5 באוגוסט 1940. היא נעצרה עם מוריה וחבריה לתנועת ההתנגדות וגורשה לאושוויץ. הינל נפטרה באוושוויץ ב-19 במרץ 1943.
- יומנה של ויירה קוהנובה
נערה יהודיה מצ'כוסלובקיה שנרצחה בשואה. היא כתבה יומן על רגשותיה ועל האירועים בתקופת הכיבוש הנאצי. היא נפטרה בגטו איזביצה בשנת 1942. יומנה פורסם בשנת 2006 באנגלית, גרמנית וצ'כית.
יומנה של אתי הילסום
יהודייה משכילה בת 27 שהתגוררה בהולנד. היא כתבה יומן אשר ראו אור לראשונה בהולנדית בשנת 1982, ואשר לא רק מתארים את אימי השואה, אלא בעיקר מגוללים מסע נפשי ורוחני של אישה צעירה לעבר ייעודה והתעלותה הרוחנית. היומן תורגם לעברית תחת השם "חיים כרותים" ובהוצאה מאוחרת יותר "השמיים שבתוכי", נרצחה באושוויץ ב-30 בנובמבר 1943.
יומנה של רניה שפיגל
נערה פולנייה-יהודייה, שכתבה יומן בתקופת שואת יהודי פולין, שמתעד את חייה כנערה בעיר פשמישל ונרצחה בגטו.
שפת יומני השואה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מרבית יומני השואה נכתבו בשפת האם של כותביהם; יומנה של אנה פרנק נכתב בהולנדית, יומנו של פטר גינז נכתב בצ'כית[4],יומנה של אווה היימן נכתב בהונגרית, יומנה של מרים חַשצֶ'בַאצקי (נערה בגטו) נכתב בפולנית, יומנה של הלן בר נכתב בצרפתית[5]
לצד זאת, ידועים מספר יומנים מפורסמים שנכתבו במלואם בעברית, אף על פי שזו לא הייתה שפת האם של מחבריהם, כגון "יומנו של משה זאב פלינקר" ו"יומנו של יוסף גוזיק".
ביקורת ספרותית על יומנו של יוסף גוזיק התמקדה בשפת היומן השונה משפת האם של המחבר:”...דווקא שם, עברית. עברית טבעית גם כשהיא נזקקת ללעז, מודרנית גם בהיותה שרויה עד צוואר במליצת המקורות. עברית לא כמופע למדנות אלא כמרחב מחיה מילולי ותרבותי. עברית כאילו לא יידיש היא שפת אימו ויומיומו של המחבר, כאילו אין הפולנית שפת סביבתו. עברית עשירה, מרובדת, פיוטית וגם פרקטית. מדובבת דורות ומרחבים, מולדת ושבעים גלויות, בתוך תיבת המחבוא הסתומה שבעין הסערה”[3].
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- עמוס גולדברג, טראומה בגוף ראשון: כתיבת יומנים בתקופת השואה, הוצאת כנרת, זמורה-ביתן ואוניברסיטת בן-גוריון בנגב, 2013[6].
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- היומנים שנכתבו בשואה - מה זה נותן לנו?, באתר ערוץ 7
- ענבל סינגר, "יומני היקר מלחמה": היומנים שילדים כתבו בזמן השואה, באתר "mako", 18 באפריל 2012
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ The Happiest Man on Earth, www.goodreads.com
- ^ The happiest man on earth: 99 year old Holocaust survivor shares his story | Eddie Jaku | TEDxSydney, נבדק ב-2021-05-30
- ^ 1 2 3 צור ארליך, "מן היומן, קיץ תש"ג", השילוח, גיליון 15, יוני 2019
- ^ "יומנו של פטר גינז" באתר "טקסט"
- ^ "יומנה של הלן בר, באתר "טקסט"
- ^
בעז נוימן, להיות בשואה זה לא-להיות, באתר הארץ, 7 באפריל 2013
