יוזף קרל שטילר
 | |
| לידה |
1 בנובמבר 1781 מיינץ, נסיכות הבוחר ממיינץ  |
|---|---|
| פטירה |
9 באפריל 1858 (בגיל 76) מינכן, ממלכת בוואריה |
| שם לידה |
Kaspar Joseph Stieler |
| מקום קבורה |
בית הקברות הדרומי העתיק במינכן |
| מקום לימודים |
האקדמיה לאמנויות בווינה (1805) |
| זרם באמנות |
נאו-קלאסיציזם |
| הושפע על ידי |
היינריך פוגר, פרנסואה ז'ראר |
| יצירות ידועות |
Fredrika Dorotea Vilhelmina, 1781 - 1826, Drottning av Sverige, Othon as a young man |
| בן או בת זוג |
יוזפינה שטילר |
| צאצאים |
מקס שטילר, גווידו שטילר, קרל שטילר, Ottilie Malybrok-Stielerová, אויגן פון שטילר |
  | |
יוזף קרל שטילר (בגרמנית: Joseph Karl Stieler ; 1 בנובמבר 1781 – 9 באפריל 1858) היה צייר גרמני. משנת 1820 ועד 1855 עבד כצייר החצר של מלכי בוואריה. הוא ידוע בזכות הדיוקנאות הנאו-קלאסיציזם שלו, במיוחד בגלריית ארמון נימפנבורג במינכן.[1]
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
נולד בעיר מיינץ למשפחה ותיקה של חרטים, ויוצרי כלים. הוא קיבל הכשרה אמנותית מאביו, אוגוסט פרידריך שטילר (1736–1789). לאחר מותו המוקדם של אביו, השלים יוזף קרל באופן אוטודידקטי את חניכותו והחל את דרכו כצייר מיניאטורות, שהיו יותר ויותר מבוקשות על ידי חוגים בורגניים. לאחר שמיינץ נכבשה על ידי חיילים מהפכניים צרפתיים בשנת 1792, נדד שטילר בעקבות בית המלוכה המגורש של הנסיך-ארכיבישוף פרידריך קרל יוזף פון ארטל לאשפנבורג. כאן נפגש עם הארכיבישוף מאוחר יותר קרל תיאודור אנטון מריה פון דלברג, שהפך לפטרון החשוב ביותר שלו.
בין השנים 1802 עד 1805 למד באקדמיה לאמנויות יפות בווינה בכיתת המאסטר של היינריך פוגר. סגנון הדיוקנאות של שטילר עוצב במיוחד במהלך עבודתו באטלייה הפריזאית של פרנסואה ג'רארד, תלמידו של ז'אק-לואי דייוויד. בשנת 1808 הוא ביסס את עצמו כצייר דיוקנאות עצמאי בעיר פרנקפורט ובשנת 1810 נסע לאיטליה. משנת 1812 עבד בחצרו של המלך מקסימיליאן הראשון מבוואריה.[2]
בשנת 1816 נסע שוב לווינה כדי לצייר את דיוקנו של הקיסר מאוסטריה. בין פברואר לאפריל 1820 הוא עבד על דיוקנו של לודוויג ואן בטהובן, שהוא כנראה הציור הידוע ביותר של המלחין. בשנת 1847 הוא צייר גם את דיוקנה של לולה מונטז, שהרומן שלה עם המלך לודוויג הראשון מבוואריה הביא להתפטרותו של המלך בשנה שלאחר מכן.
שטילר פרש בשנת 1855 ועבר לגור בביתו הכפרי .
הוא נפטר במינכן שלוש שנים לאחר מכן. בנו קרל שטילר (1842–1885) הפך לסופר ידוע.
יצירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
שטילר עבד בעיקר בשירות בית המלוכה בבוואריה. הדמויות המצוירים בשלוס נימפנבורג, הוזמנו על ידי המלך לודוויג הראשון מבוואריה. שטילר צייר את דיוקנותיהם של יוהאן וולפגנג פון גתה, פרידריך וילהלם יוזף פון שלינג, יוהאן לודוויג טייק ואלכסנדר פון הומבולדט.
המאפיין הבולט ביותר בדיוקנאות של שטילר הוא ההתמקדות המוחלטת שלו בישיבה. תוספות דקורטיביות נותרות בחוץ, ואין שום דבר שמסיח את מבטו של הצופה. שטילר השיג את הריכוז הזה באמצעות ניגודיות אור-כהה מכוון, שמעל לכל מדגישה במדויק את תווי הפנים האופיינים.
גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
-
המלך אוטו הראשון מיוון -
לודוויג בטהובן -
דיוקן של אמו של נפוליאון, לטיסיה רמולינו, 1811 -
המלכה תרזה מבוואריה -
אלכסנדר פון הומבולט -
יוהאן גתה -
בנות מקסימליאן מלך בוואריה
.jpg)
.jpg)
.jpg)
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יוזף קרל שטילר, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Historische Commission bei der königl. Akademie der Wissenschaften, Allgemeine Deutsche Biographie, Bd. 36, 1., München/Leipzig: Duncker & Humblot, 1893, Allgemeine Deutsche Biographie, עמ' 189
- ^ BLKÖ:Stieler, Joseph, de.wikisource.org (בגרמנית)