יוהנה קירשנר
 | |
| לידה |
24 באפריל 1889 פרנקפורט, הקיסרות הגרמנית  |
|---|---|
| הוצאה להורג |
9 ביוני 1944 (בגיל 55) כלא פלצנזה, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה |
| מדינה |
הרייך הגרמני, גרמניה הנאצית |
| מקום קבורה |
בית הקברות המרכזי של פרנקפורט |
| מפלגה |
המפלגה הסוציאל-דמוקרטית של גרמניה |
  | |
יוהנה "חנה" קירשנר (לבית סטונץ; 24 באפריל 1889 – 9 ביוני 1944) הייתה פעילה בתנועת ההתנגדות למשטר הנאצי.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
יוהנה סטונץ באה ממשפחה סוציאל-דמוקרטית מפרנקפורט, בפרובינציית הסן-נסאו. סבה היה אחד מראשוני הסוציאל-דמוקרטים הראשונים של פרנקפורט. בגיל 14 הצטרפה לתנועת הנוער העובד הסוציאליסטי ובגיל 18 הייתה חברה במפלגה הסוציאל-דמוקרטית של גרמניה. היא עבדה בשקיקה בתנועת הנשים בפרנקפורט.
פעילותה[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך מלחמת העולם הראשונה, קירשנר, שהייתה אם לשתי בנות, עסקה ברווחה קהילתית והתמסרה לרווחת נשים וילדים נזקקים. לאחר מכן עבדה בארגון רווחת העובדים ("Arbeiterwohlfahrt": "AWO"), שהקימה יחד עם מארי יוצ'אץ' בשנת 1919. הארגון שהקימה דאג לאוכלוסייה מתקשה כתוצאה מהמלחמה והאינפלציה הנרחבת שפקדה את גרמניה מאוחר יותר. רבים מהילדים בהם טיפל הארגון סבלו מבעיות בריאות ומצמיחה מעוכבת. ילדותם נלקחה מהם על ידי אירועים שלא הייתה להם שליטה עליהם. קירשנר לקחה רבים מהילדים הללו לשווייץ כדי להיטיב עם בריאותם. במהלך "הרוהרקמפף", מלחמת אזרחים קצרה בגרמניה בשנת 1920, סייעה קירשנר בפינוי אלפי ילדים מחבל הרוהר, ובשלוחם להתארח אצל משפחות בהסן.
בשנת 1933 עלה אדולף היטלר לשלטון, והיא נאלצה לרדת למחתרת, כאשר נודעה עזרתה בשחרור פעיל אנטי-נאצי מידי הגסטפו, מה שסיכן אותה. היא ברחה, ללא משפחתה, לזארבריקן, שהייתה אז תחת ממשל חבר הלאומים. שם עבדה בעבודות מטבח וכמלצרית, וגם טיפלה במהגרים גרמניים, בין השאר, בוועדת הסיוע האנטי - הפאשיסטית.
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה בשנת 1939, ברחה קירשנר לפורבאך ולמץ (שתיהן באלזס-לורן, צרפת), ואז לבסוף בפריז. גם בזמן שהותה בחו"ל סייעה לתנועת ההתנגדות בגרמניה. היא הנהיגה את ועד פליטי אזור הסאר ("Saarflüchtlingskommitee"), ערכה תוכניות ודיווחים למנהלת המפלגה הסוציאל-דמוקרטית בגולה, הפיקה והפיצה עלונים בלתי חוקיים.
קירשנר השתייכה למפלגה הסוציאל-דמוקרטית והיא ואלאונור וולף ידידתה עסקו בעבודה בלתי חוקית גם עבור המפלגה הקומוניסטית של גרמניה (KPD), בעיקר באזור חבל הסאר, כאשר ארגנו את הגירתם של פקידים רבים של תנועת העובדים אל מחוץ לרייך. מאזור זה הם גם פרסמו עלון, תחת מערכת ההוצאה לאור של וולפגנג אבנדרוט "die Einheit der Arbeiterbewegung in der antifaschistischen Arbeit" ("אחדות תנועת העובדים בעבודה אנטי-פשיסטית").
בשנת 1942, קירשנר נעצרה על ידי המשטר בוישי והועברה לידי הגסטפו. היא נידונה לעבודות פרך של עשר שנים בגין בגידה. בשנה הראשונה בה שהתה בתא בכלא בקוטבוס, חלקה תא עם כמה מחברות בקבוצת ההתנגדות התזמורת האדומה, שמטרתה הייתה לזרז את קריסת השלטון הנאצי. הסולידריות בין הנשים עזרה מאוד לקירשנר להתגבר על קשיי המאסר. עם זאת, המקרה של קירשנר הוחזר לדיון לפני "בית הדין העממי" בשנת 1944. הפעם גזר עליה רולנד פרייזלר, השופט הראשי הידוע לשמצה, גזר דין מוות. ראשה נערף בגיליוטינה בכלא פלצנזה בברלין.
"זכרו את דבריו של גתה", כתבה קירשנר במכתב לילדיה ביום מותה, "למות ולהיות". אל תבכו בשבילי. אני מאמינה בעתיד טוב יותר עבורכם."
הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מאז שנת 1990, העיר פרנקפורט, עיר הולדתה של קירשנר, מעניקה מדי שנה את "מדליית יוהנה קירשנר" לאלה שנלחמים נגד דיכוי, ופועלים נגד טרור, עינויים ורצח.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- נשים בהתנגדות הגרמנית (בגרמנית)
- ביוגרפיה של יוהנה קירשנר, באתר מרכז הזיכרון הגרמני (באנגלית)