יוהאן בפטיסט קרמר

**יוהאן בפטיסט קרמר**
**Johann Baptist Cramer**
	יוהאן בפטיסט קרמר "מצויר מהחיים ועל האבן" מאת ויליאם שארפ
לידה	24 בפברואר 1771; מנהיים, נסיכות הבוחר מפפאלץ
פטירה	16 באפריל 1858 (בגיל 87); לונדון, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד
מוקד פעילות	הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד
סוגה	מוזיקה קלאסית
שפה מועדפת	גרמנית
כלי נגינה	פסנתר

יוֹהַאן בַּפְּטִיסְט קְרַמֶר (קְרֵימְר) (בגרמנית: Johann Baptist Cramer‏; 24 בפברואר 1771 - 16 באפריל 1858) היה פסנתרן, מו"ל של מוזיקה ומלחין אנגלי ממוצא גרמני. הוא היה בנו של וילהלם קרמר (אנ'), כנר ומנצח לונדוני מפורסם, בן לאחת מהמשפחות הרבות שזוהו עם התקדמות המוזיקה במהלך המאות ה-18 וה-19.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרמר נולד במנהיים והובא בילדותו ללונדון, שם עבד במשך רוב הקריירה המוזיקלית שלו, חי את רוב חייו ומת.

מ-1782 עד 1784, הוא למד פסנתר אצל הלן דה מונטג'רו בקונסרבטואר של פריז,^[1] ואצל מוציו קלמנטי ועד מהרה הפך לפסנתרן מקצועי בעל שם הן בלונדון והן ביבשת אירופה. הוא נהנה ממוניטין עולמי, ולודוויג ואן בטהובן העריך אותו במיוחד כשביקר בווינה, ערך קונצרטים והתחרה בו. שניהם נחשבו לגדולי הפסנתרנים בזמנם, בטהובן הצטיין בכושר הבעה פרשני, קרמר בשלמות טכנית טהורה. הוא היה המוציא לאור האנגלי של הקונצ'רטו לפסנתר מס' 5 מאת בטהובן ולזכותו נזקף הכינוי "הקיסר" ליצירה.^[2]

מורשת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרמר היה אחד מנגני הפסנתר הנודעים ביותר של ימיו. הוא פגש את בטהובן בווינה, יזם מערכת יחסים מתגמלת הדדית, תוך חידוש ידידותו עם יוזף היידן.

לאחר 1800, הוא היה פעל כמעט אך ורק באנגליה. בעקבות הדוגמה המוצלחת של מורו לשעבר קלמנטי, הוא גם הפך למוציא לאור מצליח של מוזיקה בלונדון. היצירות הרבות שכתב תופסות את המקום השני ביחס ליכולתו כפסנתרן; בטהובן ראה בו את הפסנתרן הטוב ביותר של תקופתו מנקודת המבט של שלמות טכנית טהורה.

בשנת 1818 היה קרמר היה חבר מייסד של Regent's Harmonic Institution; חברת הוצאה לאור למוזיקה שהוקמה במטרה לגייס כספים עבור החברה הפילהרמונית המלכותית (אנ') ושיקום חדרי ארגייל (אנ').^[א] מאוחר יותר הוא הקים חברה משלו לייצור כלי נגינה והוצאת מוזיקה, .Cramer & Co (אנ') בשנת 1824. היא שכנה ברחוב ריג'נט 201. הוא סיים את מעורבותו האישית בחברה בסוף 1833, אף על פי שהיא שמרה על שמו. הוא כתב מספר סונאטות ויצירות אחרות לפסנתר, ויצירות אחרות, מהן האטיודים שלו ידועים בעיקר, לאחר שהופיעו במהדורות רבות. הן עדיין נחשבות ליצירות דידקטיות סטנדרטיות לתלמידי פסנתר.

המוזיקה שלו בדרך כלל פחות דרמטית ואלגנטית מזו של קלמנטי, הרבה פחות הרפתקנית מזו של דוסק והרבה פחות רומנטית בסנטימנט מאשר ג'ון פילד המבשר של שופן. הוא שמרני מבחינה סגנונית אך גדוש בקטעי מעבר המתקדמים ביותר לפסנתר. הוא כתב כ-200 סונאטות לפסנתר סולו, כ-50 סונאטות לכלים אחרים בליווי פסנתר, תשעה קונצ'רטי לפסנתר ומוזיקה קאמרית.

אחיו, פרנץ קרמר (אנ') היה Master of the King's Music (אנ')^[ב] מ-1837 ועד מותו ב-1848.

יצירות נבחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לסקירה מלאה ראו: Thomas B. Milligan, J. B. Cramer (1771–1858): A Thematic Catalogue of His Works‏ (ISBN 0945193416).

סונאטות ברה מז'ור, לה מז'ור וסול מז'ור לפסנתר עם כינור וצ'לו. אד ליביטום, אופוס 11 (1796)
קונצ'רטו לפסנתר מס' 2 ברה מינור, אופוס
Grande sonate pour le piano-forte (בצרפתית: "סונאטה נהדרת לפסנתר"), אופוס 20 (1809)
סונאטה בלה במול מז'ור לפסנתר, אופוס 23, מס' 1 (1799)
2 סונאטות לפסנתר, אופוס 27
סונאטה בלה במול מז'ור לפסנתר, אופוס 46 ("Die Jungfrau von Orleans" – בגרמנית: "הנערה מאורליאן")
קונצ'רטו לפסנתר מס' 5 בדו מינור, אופוס 48
84 אטיודים, אופוס 30 ו-40
סונאטה לקלידים ברה מינור ("L'Ultima"), אופוס 53 (1812)
קונצ'רטו לפסנתר מס' 7 במי מז'ור, אופוס 56
סונאטה לפסנתר בדו מז'ור, אופוס 57
סונאטות לקלידים בסי במול מז'ור ("Les suivantes מס' 2"), אופוס 58 (1817) - Allegro spiritoso / Largo sostenuto / Rondo allegretto
סונאטה לקלידים במי מינור ("Les Suivante מס' 3"), אופוס 59 (1817)
סונאטה לקלידים במי מז'ור ("Le Retour a Londres"), אופוס 62 (1818)
סונאטה לקלידים ברה מינור, אופוס 63 (1821)
Introduzione ed aria all'inglese (באיטלקית: "מבוא ואריה באנגלית") לפסנתר, אופוס 65
חמישיית פסנתר במי מז'ור ("Amicitia"), אופוס 69 (1824) - גם בעיבוד לפסנתר
קונצ'רטו לפסנתר מס' 8 ברה מינור, אופוס 70
סונאטה לקלידים בפה מז'ור ("איל מצו"), אופוס 74 (1827)
"מחקרים קצרים", אופוס 100
Romance et Tarantelle Brilliante (רומנסה בפה מז'ור - טרנטלה בלה מינור), אופוס 101

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא יוהאן בפטיסט קרמר בוויקישיתוף

יוהאן בפטיסט קרמר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
יוהאן בפטיסט קרמר, באתר ספוטיפיי
יוהאן בפטיסט קרמר, באתר AllMusic (באנגלית)
יוהאן בפטיסט קרמר, באתר MusicBrainz (באנגלית)
יוהאן בפטיסט קרמר, באתר Discogs (באנגלית)

History of Johann Baptist Cramer Piano Maker, The Association of Blind Piano Tuners, UK Piano Page
The complete Etudes Op. 50 (PDF)
Category:Cramer, Johann Baptist at the International Music Score Library Project
Grande sonate pour le piano-forte, Oeuvre 20 (Score from Sibley Music Library Digital Scores Collection)

ביאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ שמו של מבנה מופעים ברחוב ליטל ארגייל, ריג'נט סטריט, לונדון, אנגליה, שנפתח בשנת 1806. הוא נבנה מחדש בשנת 1818 עקב עיצובו של רחוב ריג'נט. זה היה ביתה של החברה הפילהרמונית של לונדון מאז הקמתה ב-1813 עד 1830.
^ מילולית "אמן מוזיקת המלך", הוא תפקיד בבית המלוכה של בריטניה. בעל התפקיד שירת במקור את המונרך של אנגליה, ניהל את תזמורת החצר והלחין או הזמין מוזיקה לפי הצורך.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך זה כולל קטעים מתורגמים מהערך Cramer, Johann Baptist מהמהדורה האחת-עשרה של אנציקלופדיה בריטניקה, הנמצאת כיום בנחלת הכלל

[3] שמו של מבנה מופעים ברחוב ליטל ארגייל, ריג'נט סטריט, לונדון, אנגליה, שנפתח בשנת 1806. הוא נבנה מחדש בשנת 1818 עקב עיצובו של רחוב ריג'נט. זה היה ביתה של החברה הפילהרמונית של לונדון מאז הקמתה ב-1813 עד 1830.

[4] מילולית "אמן מוזיקת המלך", הוא תפקיד בבית המלוכה של בריטניה. בעל התפקיד שירת במקור את המונרך של אנגליה, ניהל את תזמורת החצר והלחין או הזמין מוזיקה לפי הצורך.

[1] Montgeroult, Montgeron, Hélène (-Antoinette-Maria) de, geb. de Nervo

[2] What is the title to Beethoven's 5th piano concerto

[1]

[2]

[א]

[ב]